מכתב 80 - פואה יקרה - 19.8.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 80 - פואה יקרה - 19.8.1946
כותרת משנה  א-ן, יום ב', ערב

 

                                                                                               א-ן,  יום ב',  19.8.1946, ערב

פואה יקרה,

 

ידעתי כי כך יהיה - כי הפגישה תחלוף כחתף ולא נספיק לומר איש לרעותו אף עשירית מהדברים שנצטברו בלב. אף הילדים ודאי נתאכזבו מרה, כי הרגישו עצמם מקופחים כליל. אעפ"י כן, למרות כל הגירויים שלא באו על סיפוקם ועכשיו הם מסעירים אותנו עוד יותר מקודם, אינני מתחרט על הפגישה ואני בטוח שגם אתם לא תאמרו כי מוטב שלא הייתה משהייתה. היא הפיגה בכל זאת את הבדידות, ולו במקצת. משל לפנס דל-אור ובודד בדרך אפלה.

עוד יותר לאי-סיפוקכם מהפגישה כשלעצמה, אני חושש לאכזבתכם מהעובדה שלא מצאתם אותי מלא תקווה לשיחרור קרוב. מה אעשה ולא הייתי שותף להרגשה שאפפה בימים האחרונים אנשים טובים בחוץ, וכמה מחברי בפנים, כי העניינים בין פריס שלנו לבין לונדון שלהם מסתדרים, ולכן יכולים אנו לראות את עצמנו כעומדים על סף השיחרור. לדאבוני לא הוכחשה זהירותי ע"י התפתחות העניינים ופני העיתונות היו הבוקר אחרים לגמרי מתמול-שלשום.[1] ובכן אל ייפול לבכם כשם שלבי אינו נופל. מלכתחילה היינו צריכים להתאזר בסבלנות ממושכה. הבה ונעמוד בפורענות ברוח נכונה עד הסוף.

אינני מוציא מהחשבון שהעניינים יסתדרו איך שהוא, ואז נשוחרר. לעומת זה אני רואה כמוכם את האפשרות האחרת, והיא - שהעניינים לא יסתדרו והדיכוי עם התפרצויות-נגד יימשכו עד שסוף סוף ינסו להשליט איזו מדיניות חדשה, ובזה יצליחו או לא יצליחו; כי אז לא ישחררונו אלא עד שייוצב המצב מחדש באיזה אופן שהוא ושלב זה לא יבוא בקרוב. כאן נוספת בת-סברה על אפשרות שילוחנו [לגלות], אם העניינים יחמירו, או אם ייווצר רושם כי אנו כאן שורש של סערת רוחות. אבל לעת עתה רשאים אנו להסיח דעתנו מבת-סברה רחוקה זו.

היום קיבלתי את מכתבך בדואר מ-6.8 - עשה דרכו 13 יום![2]

שלום, שלום, שלום!

 

מ.


[1] "לונדון (18). נתגלעו סיבוכים במו"מ בפריס בדבר השתתפות היהודים בשיחות לונדון על א"י [וש"ע]. מוסרים כי הממשלה הבריטית אינה נכונה לקבל את התנאים שהציגו הנציגים היהודים" ("דבר", 19.8.1946).

[2] מכתב 60.

 

העתקת קישור