64

אל: פ' רוטנברג, י' בהרב, ד' הכהן, לונדון

וינה, 17.7.1921

שלום,

 

אכתוב בקיצור:

א. תוכנית האלף (המתוקנים) בטלה ומבוטלת לחלוטין. הצד המכני למטה מכל ביקורת. ביאורים נוספים בע"פ.

ב. אפשר לקנות פה כמות בלתי מוגבלת של כלים מקוריים. ההצעות מסתעפות ולא כדאי לעמוד עליהן בכתב. בירורן דורש זמן. נערכות שיחות עם אנשים שונים, מוצגות מאיתנו שאלות, תנאים, נדרשים בירורים נוספים וכו'. התשובה נקבעה לעוד יומיים-שלושה. אח"כ שוב שיחה ומתגלים שוב דברים חדשים וצצות שאלות חדשות. היוצא מזה, כי אני יושב פה ויושב - וממש מתפקע. אך מאחר שכבר באתי הנה, לא אניח באמצע ובלי דבר שלם לא אשוב. עכ"פ ביום השלישי ייגמר פה הכול ואו נדע דבר ברור, אם יש לנו וינה או אָין, ואם ישנה - מה בה.

ג. שאלת ההובלה - הקושי העיקרי. גם בזה מסתעפות התוכניות וגם על זה בע"פ. פה נתגלתה בינתיים דרך - עוד אינה בטוחה, תשובה אחרונה טרם נקבל - למצוא סוכנות אשר תיקח על עצמה ישר מפה הביתה, ועכ"פ מפה עד למעבר לחוף [טרייסט]. קצהו של עניין זה נראה רק תמול, בשבת. תמול בלילה עמדנו לצאת לטר', אך היות והתשובה נדחתה ליום ג' - החלטנו לחכות פה, כי הן אפשר שהנסיעה שמה תהא מיותרת. כן, התברר בינתיים, כי בקשר עם ההצעה של מסירה בטר' (אגב, הצעה זו אינה בטוחה ביותר) אין נסיעתנו שמה הכרחית. חשבנו לנסוע רק לשם בירור עניין עגלתו של בשרי[1] לחזור הנה ליום ג', לקבל תשובות אחרונות ממקומות שונים ולצאת (אני) מפה אליכם. עתה נהפך הדבר: אם יתברר ביום ג' שהנסיעה לטר' דרושה, כי אז אסע שמה ומשם ישר אליכם. וָלא – מפה. איני יכול להכניסכם בעובי כל החשבונות והצירופים ושינויי ההחלטות - כל זאת אספר, ולע"ע קבלו את העובדה.

ד. הכלים הקטנים יישלחו. להוציא לפועל את פקודת פיני למכור ולקנות מחדש אי-אפשר היה. מאליהו מכתב אחר מכתב[2] - תביעות וגערות על חוסר פעולה. האנשים פה סובלים ממש מזה. להתחיל למכור ולפדות ולקנות מחדש - כמה זמן זה יימשך? הוחלט לוותר על מין אחד ולהשאיר שלושה:

1. שט',[3] שהם הרוב;

2. מוּזָרים גדולים;[4]

3. כלים הניזונים מחומר הבר[5] הרגיל.

שני האחרונים ישנם בארץ ויהיו תמיד. המשלוח מסתדר אחרת משחשבנו קודם. תוכנית הארגזים הכפולים[6] בטלה, וטוב שבטלה. תחת זה נמצאה דרך שיש בה המצאה די חריפה, בו בזמן בטוחה מאוד. היא רק הרבה יותר יקרה.[7] פרטים על זה בע"פ.[8]

ה. מכונות.[9] ההצעה שכתבתי עליה בפעם הראשונה אין בה ממשות רבה. נתגלתה בינתיים דרך יותר קרובה לעניין, אלא שהמכונות גדולות, כבדות. צצה בינתיים הצעה אחרת. אני כותב על כל הדברים האלה "בלי חמדה", ומצטער גם שכתבתי בפעם הראשונה, וזה מכריחני לכתוב שנית. כל זה - רק חצי עבודה ומוטב שתחכו עד בואי.

ו. מולדבי[10] אמר לי פה, כי גיבנמן[11] כותב לו, שבקרוב יֵצֵא הנה, בתור בן לווייתו של ישראל [שוחט]. מה תאמרו לזה? האומנם פָּרַץ ישראל [שוחט] פרץ לבוא הנה לשם העסקים? אני כותב על זה לאליהו ודורש בירור.[12]

ז. לויט[13] "רייסט זך" [יידיש: קורע את עצמו] לשוב. הוא עסוק עכשיו באריזת הכלים הקטנים, אשר תימָשך איזה זמן. אחרי זה ייסע. אגב, הוא נשלח ע"י אליהו ודב יחד. זאת למחלוף.

ח. היום הברקתי לכם: "גומר פה רק ב-ג'. לפי התוצאות אשוב דרך עיר החוף [טרייסט] או ישר. דואג מאוד למשלחת.[14] תלגרפו מה איתה, [מה גורל] מאמרי".[15]

איני צריך לאמור לכם כמה הייתי נותן אילו יכלו העניינים פה להיגמר קודם מכפי שזה יוצא. יחד עם זה הן אפשר הדבר, שהמשלחת נסעה דרך פריס ונתעכבה שם לימים אחדים. ידיעה כזו הייתה מרגיעה אותי. את נסיעתי מפה לא הייתה דוחה, אך בעד הרבה רוגז הייתה מונעת.[16]

שלום,

 

                                                                                                       מ.

 

הערות