[1] המכתבים לא אותרו.

[2] על שיתוף משה גווירצמן (גוֶורץ) ברכש, כתב א"ג למ"ש במאי 1921:

המצב בארץ הוא כזה, שאנו מוכרחים לאמץ את כל כוחותינו ולהוציא לעבודה את כל מי שמסוגל לעזור לנו. את גווירצמן אתה מוכרח לשלוח מייד לאוסטריה ומשם ייסע אולי לקושטא. זה הכרחי. כל העסקים הפרטיים או ענייני השתלמות אינם צריכים לעכב או אפילו לדחות לאיזה זמן. אפשר כי בעוד חודש-חודשיים נעמוד בפני מאורעות לא פחות נוראים מאשר אלה שהיו, ואם לא נקדם בהכנותינו את פני הרעה - אנו עלולים לאבד את כל עמדותינו. תבינו את האחריות המוטלת על איש המסרב לקבל את אשר מטילים עליו עכשיו. בווינה יקבל גווירצמן מפליישר את ההוראות הדרושות לו. אם גווירצמן יצטרך לנסוע לקושטא, יצטרך אולי דוד הכהן לנסוע לאוסטריה (חביון א, עמ' 212).

ולאחר זמן מה:

אני דורש בכל תוקף, שגווירצמן ואולי גם דוד יעמדו לרשותנו. הראשון יצא מייד לווינה. אין עכשיו שום דבר אשר יוכל לתרץ כל עיכוב ודיחוי (שם עמ' 220).

על כך הגיבה רבקה במכתבה למ"ש:

בנוגע לגוורץ אני מסכימה לך מאוד. ברור שלא הוא יוכל לנהל את הדבר על-פי איניציאטיבה עצמית שלו, לפקד על אנשים ולהקיף את המצבים השונים בכל המקומות. אני חושבת כי אליהו, בדברו על גוורץ, לא חדר לעומק העניינים, לעומק המציאות של העבודה. אין הדברים נעשים פֹּו שְצ'וּצְ'יֶמוּ וֶלֶנִיוּ [רוסית: כבמטה קסם] - גוורץ ייסע לקושטא, דוד לאוסטריה וכו'. אופן עבודה כזה עלול לבלבל לגמרי את המוחות, ולבזבז הרבה כסף לנסיעות מיותרות (14.6.1921).

[3] איש עסקים העובד לשם רווח.