46. אל: בני המשפחה וחברים, תל-אביב - לונדון, 5.6.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  46. אל: בני המשפחה וחברים, תל-אביב - לונדון, 5.6.1921


46

אל: בני המשפחה וחברים, תל-אביב

70

לונדון, 5 ביוני [1921]

יקירַי,

 

מכתבך, יהודה, נתקבל. היא הביא לי מה שביקשתי, דמעות חמות על ברנר. שלחתיו לרבקה, א"כ קשה היה לי לנתקו ממני.[1]

כתוב עוד, כתוב וכתוב.

את מכתבך, אליהו, לא קיבלתי. הֶחטאתם בזה ששלחתם אותו ע"י איש פרטי. מי כדואר. ט.[ולקובסקי] בא, ובטרם ייוודע לי, כי מביא הוא מכתב אלי, הספיק לנסוע לבלגיה לימים אחדים. ואני מחכה לשובו.

מכתבי בהרב היו חשובים ויקרים לנו מאוד. קראום רבים וגם לווינה נשלחו.

היום גמרתי ושלחתי מכתב ארוך לבהרב. על הכול. המכתב לא הניח את דעתי. הפרוטרוט שבו אוכל את העיקר. ולעיקר לא נשאר כוח. ואולי אין צורך. כולנו מבינים את מצבנו ולדבר אין צורך. צריך לעשות מה שאפשר, ולעשות, ולעשות.

עוד לפני הפרעות, זמן רב לפני הפרעות, נשלמה בי תסיסת מחשבותיי בחוג השאלה הערבית וגמלה - כך נדמה לי - השקפה מסוימת. עלה בדעתי לערוך את הדברים בצורת מכתב לחברים בארץ. להדפיס אי-אפשרי היה. באו הפרעות ותקעו את היתדות עוד ביתר עומק. אך כוח אין לכתוב. ולא הכוח העיקר, אותו אפשר לאנוס, כ"א השקט אינו. מפני שיש הרבה, הרבה לכתוב, וצריך להתרכז ולסדר. בכ"ז אנסה.[2]

אם יבואו מחברינו אל הקונגרס,[3] נדמה לי שאסע שמה רק בכדי להתראות איתם ולדבר. היסעו ומי? שלום לכולכם. לברל.

אנסה לכתוב בימים אלה רשימה ל"קונטרס" בחתימת מ. בן-קדם. לפני הפרעות הייתה מוכנה אצלי כתבה ארוכה מאוד על שביתת הכורים. דרוש היה רק עיבוד אחרון והעתקה. באו הפרעות והכול נטרף. עתה עומדים העניינים בגלגול אחר. צריך יהיה לחכות עד שתיגמר השביתה - הן תיגמר סוף סוף, כמו שגם המלחמה נגמרה - היא נמשכת יותר משני חודשים ומוצא עוד אָין - ואז אכתוב סקירה על כולה. אם כי יהיה קשה מאוד, כי במשך הזמן ניתקתי לגמרה מהעיתונות המקומית.

אני שולח לכם קטע מנאומו של לויד ג'ורג',[4] בשאלת שלזיה,[5] שנשא בפרלמנט ב-13 במאי. את המוסר תבינו בעצמכם:

"... שלזיה לא הייתה פולנית זה מאות בשנים, שש מאות שנה. זהו זמן רב. אם תרחיקו קצת מעבר לזה - תמצאו אולי שאנחנו היינו צרפתים וצרפת הייתה אנגלית. לכן אי-אפשר לסגת 600 שנה אחורנית ולהתחיל [מילה לא ברורה]. יש גבול לזכויות המוחלטות של העמים בשאלות אלו. עורכי-הדין הקדמונים היו מתייגעים ותובעים זכויות שמקורן היה בעבר הכי רחוק. הם עשו זאת בלי ספק לשם הצדק, והצדק שלהם היה מתבטא בחשבון ארוך-ארוך של הוצאות. אך הדעה הצלולה של החברה שמה, סוף סוף, קץ לזה וצמצמה את התביעות בגבולות-זמן מושכלים. והוא הדין בכל התביעות הרחוקות לקנייני העמים. ברור, כי אין לפולניה שום זכות היסטורית על שלזיה. התביעה היחידה שיכלה פולניה להגיש, או על שלזיה כולה, או על איזה חלק ממנה, היא - כי יש שם רוב-מניין של יישוב פולני, אשר בא שמה לעבוד במכרות וביתר ענפי העבודה בזמנים קרובים".

יהודה!

את הכול תקרא ותמסור מייד.

לאליהו אני כותב לחוד.

 

משה

 

הערות



[1] מכתב יהודה מובא ב-עוד זיכרונות, עמ' 225-223.

[2] נראה שהניסיון לא נעשה. אפשר שלמחשבותיו של מ"ש נמצא הד במכתבו לב"ג (מכתב 103).

[3] הקונגרס הציוני הי"ב. התקיים בקרלסבד בספט' 1921.

[4] דיויד לויד ג'ורג' (1945-1863). חבר פרלמנט ליברלי. שר אוצר (1915-1908), שר חימוש ושר מלחמה (1916-1915), ראש ממשלה (דצ' 1922-1916). בהנהגתו נחלצה בריטניה מתוצאותיה ההרסניות של מל"ע-1. הגדיר את עצמו כציוני.

[5] חבל עתיר מחצבים במזרח-אירופה התיכונה, משני עברי נהר אוֹדר. היום רובו בפולין ומיעוטו בצ'כיה. לאחר מל"ע-1 נאבקו עליו פולין, גרמניה וצ'כוסלובקיה. באוקט' 1921, מקץ סכסוכים ממושכים, החליטה ועידה מיוחדת של חבר הלאומים לחלק את החבל בין התובעות ופולין זכתה בחלק הארי.

 

העתקת קישור