43

אל: יקותיאל בהרב, ירושלים

לונדון, 4.6.1921

יקותיאל יקר,

 

חטאתי באַחֲרי לענות לך. אך האמן, כי השבועיים האחרונים עברו עלי בעבודה רבה וקשה באסיף הכסף, בכתיבה תכופה לווינה, לרבקה ולבן-גוריון, אינפורמציה וכו' עד שלבסוף נחלשתי והרגשתי את עצמי כמעט רע בימים האחרונים, ומיום ליום הייתי דוחה את הכתיבה ברצותי לייחד שעת פנאי ולכתוב לך בהרחבה ובהקפה. וכך עברו המים.

על מכתביך אין מילים להודות. בלעדיהם היינו חסרים הרבה מאוד. המשך, אם רק יש לך כוח. וכוח צריך להימצא בנו בימים אלה.

אעבור למעשה.

 

1. המצב הפוליטי.

"מלפני ולפנים" אינני יודע הרבה. עם ז'בו, שהוא עכשיו העיקר, אני ביחסים מצוינים כמו תמיד, אלא שהוא אינו פטפטן, ובייחוד מהזמן שהחל נושא באחריות בתור חבר האקז'[1] החל מקמץ במילים. אני דווקא מכבד בו מעלה זו, ותבין שלא לפי כבודי היה ללחוץ עליו ולהשתדל להציל מפיו דברים שלא אמר ברצונו הטוב, או שאמר בפירוש, כי אין לו רשות לגלותם. אך ממה שאני יודע ממנו, וממה שחולב גוֶורץ[2] את לנדמן,[3] מתקבלת תמונה זו: המצב פה ביחס למצב שבארץ הנהו ממש כאשר היה בימי "הבּוֹלְסְשְצִ'ינה:"[4] שם רע ופה טוב. שם גזרות ופה מולכת הציונות בכיפה. וכאז כן עתה גבול שלטונה הוא בטרייסט.[5] הגרסה "הקומוניסטית" של הפרעות, שהוכרזה מראש הצהרתו הראשונה של הנציב, עכרה אותנו בעיקר בעיני דעת הקהל,[6] גם היהודית, בפנים. זו הייתה פעולת רעל חזק, סַם נַאקַע [ערבית: רעל חזק] כמו שאומרים בערבית. בממשלה לא עשתה גרסה זו רושם רב, א"כ גם לא עברה בלי רושם.

ז'בו מהרגע הראשון, בטרם תתקבל עוד כל ידיעה מסבירה מוה"צ וממקורות אחרים (התלגרמה של "אחדות העבודה" נתקבלה אחרי המכתב, מפני שנשלחה דרך ביירות, צריך היה לשלוח מירושלים, רק התלגרמות של יפו נתעכבו), תפש כי 1 למאי אינו אלא אמתלא[7] והחל להתריע כי הפרעות הוכנו מראש. עכ"פ, הידיעות המאוחרות ע"ד פרטי המעשים ביפו, והעיקר על ההתנפלויות במושבות, עשו את שלהן.[8] התגרה עם משטרת עבדאללה בעבר הירדן[9]  והבלבולים במצרים[10]  נצטרפו ב-Col. Off. לחשבון והשלימו את התמונה. האמצעים שאחז בהם סמואל עמדו להם [לבריטים] באופן כזה כעצם בגרון, לא חו"ש משום שהם ידידי הציונות וסמואל בגד בציונות בלי כל בושה, כי אם מפני שהם חרדים על שמה וחתיתה של אנגליה במזרח וסמואל מרַפֶּה ומנַבֵּל. הם אמרו: "היהודי נפחד"; "הליברל רוצה להגשים בפלשתינה הערבית את הפוליטיקה של המפלגה שלו ביחס לאירלנדיה;[11] מצא את המקום ואת העם הראויים לכך" וכיו"ב. ה"טיימס" אפילו כתב בגלוי ובחריפות נגד הפסקת העלייה: "החוכמה שבצעד זה מוטלת בספק גדול. אחת לתמיד עלינו להכריז כי בית לאומי ליהודים זוהי עובדה. כי זו אינה פוליטיקה ציונית בלבד, כי אם פוליטיקה בריטית ופלשתינאית. והצעד הראשון שבהכרזה זו כלפי הערבים צריך להיות פתיחת שערי הארץ להגירה יהודית מחודשת" (אני מביא את הדברים עפ"י הזיכרון, אבל זה מילה במילה). האקזקוטיבה מחתה בלשן תקיפה וחריפה מאוד נגד הפסקת ההגירה ונגד כל עמדתו הרפה והעלובה של סמואל כלפי סערת הפרעות והשחצנות. מלבד ז'בו הסתער מאוד גם קובֶן, אדם מר נפש ועקשן, כלפי הממשלה עד לידי חוסר טקט, למרות היותו בריטי בעצמו ו"האנגלי" שבאקזקוטיבי. בדרך כלל, אם להשתמש במבטא העיתונאי הרגיל, "עמדה האקז' הציונית על הגובה הפעם". אילו היו מתארעים המאורעות האלה בימי שלטונם של סימון ודה-לימה[12] במצב כזה, כשסוקולוב היה בארץ ווייצמן באמריקה, כי אז הייתה פה מפלתנו השנייה.

תחת לחצם, באופן ישיר ודרך [אלפרד] מונד, ומתוך התמרמרות ה-Col. Off. על דרכי סמואל שהזכרתי לעיל, החלו לתת מפה הוראות לסמואל, אם כי בזהירות ובמתינות. יותר מדי גדולים האיש וכבודו בעיניהם פה, וזה אסוננו. אילו היה בארץ עכשיו איזה גנרל פשוט, כי אז היו נותנים לו מפה פקודות תלגרפיות בפרטי פרטים כיצד להתנהג, איך לשפוט, איזה פיצויים להטיל, את מי להגלות למלטה וכו' וכו'. הפיצוי שהוטל על אבו קישק[13]  (יש פה ידיעה כזאת, 30,000 לירות שטרלינג) הוא כבר תוצאת ההוראות האלו. אך בעובי הקורה אינם נכנסים, מהטעמים דלעיל.

בדרך כלל מרגיעים: מה שקרה ביפו, אין זה אלא trifle A [עניין קל ערך]. נהרגו 30 יהודים - מה בכך. שום דבר לא נשתנה ולא ישתנה. הנה רק יאושר המנדט,[14] אז נוכל להתאנף יותר בערבים.

ה-Statement שצ'רצ'יל עתיד למסור בבית המורשים בשבוע הבא יהיה ברוח זו. הרשמים מא"י יימסרו לטובתנו, גם לטובת החלוצים והעלייה. על הקומוניסטים ייאמר כי הם חופן אנשים ריקים, כמות מבוטלת בהחלט.

המאורעות האחרונים בעבר הירדן הבאישו את אחד מאויבינו - הקולונל לורנץ[15]. הוא ששיכנע את צ'רצ'יל להשליט את עבדאללה, ועתה מתברר כי הערבים שלשם סיפוקם, כאילו, נעשה הדבר, אינם רוצים בו. המאורעות שבמצרים גם הם חתרו תחת אלנבי.[16]

עד כמה יש משקל וערך קיים לכל הדברים האלה יודעים אתם היטב, ואל תחשבו כי שכחתי את תורת הארץ. ההשקפה ממעמקי א"י היא תמיד יותר נכונה מאשר זו שמגובהי לונדון, אלא אני מביא את הפרטים האלה להשלמת התמונה. פה עכ"פ יש גם להם ערך.

השאלה הראשונה הצריכה לעמוד כיום לפני הטקטיקה הציונית היא עמדתנו כלפי סמואל. או בעדו או נגדו. נייטרליות אי אפשרית. ואם נגדו - אז ביד רמה ובגלוי. ואם הוא אינו חושש ליהדותו - האנחנו נחשוש? אך שאלה זו לא תיפתר באופן רשמי בלי וייצמן, ז"א לא תיפתר לפני הקונגרס[17].^.לע"ע נכשלה האקז' בהבעת אמון בסמואל מייד אחרי הפרעות, בתור לטיפה לפני שורת המהלומות שהמטירו עליו: דרישת משפט חמור, פיצויים, ביטול תוכנית הגדודים המעורבים ואח"כ - המחאות נגד סגירת השערים (קובן היה נגד הבעת האמון).

בעבודתו הפוליטית מעמיד ז'בו את הדגש עכשיו, כמו תמיד, בשאלת הגדוד. כתב מאמר ארוך ב"טיימס" על זה. אך דעת הקהל עכשיו נגד "שלילת הזכות הטבעית מהערבים תושבי הארץ להשתתף בהגנת גבוליה ובשמירת הביטחון בה"[18]. ז'בו אמר לי, כי יש לו ביטחון ששאלת זיון היהודים תיפתר באופן רצוי, שצ'רצ'יל מבין, כי זהו עניין לַא בּודְדַא מִנוֹ [ערבית: שאין מנוס ממנו] באיזו צורה עוד לא ברור.

 

2. כספים להגנה.

פרק זה ראשיתו עוד לפני הפרעות. כבר כתבתי לכם על החרס שהעליתי בשיחתי עם וייצמן. הוא השליך את יהב העניין על "קרן היסוד", ומ"קרן היסוד" ענו כי כסף אין. ז'בו אמר, כי האיש היחידי שיש לקוות לעזרתו בנדון זה הוא ג'ימי וג'ימי עכשיו בארץ, וע"כ אם יש צורך, ודאי שילחצו עליו שם ויסחטו ממנו מה שאפשר. בטרם ישוב ג'ימי הנה - הוא היה עוד בפריס - נתברר לי מוולפנזון כי ג'ימי לא נתן כסף ל"הגנה". כשנתקבלה התלגרמה של דב מחיפה: inform wolf , וכו' - רצתי אליו. הוא החל כותב לג'ימי. כותב וכותב ואין תשובה. או ששיקר. התחלתי דופק בז'בו. ז'בו תלגרף, קיבל בתשובה תלגרמה מיתממת מג'ימי, שאינו מבין מה זה רוצים ממנו. אז כתב לו. (ואתה יודע את יחסיהם) ולא קיבל תשובה. עד שסוף סוף דָרך ג'ימי על שמי לונדון והואיל, בשיחה עם ז'בו, לענות במילים ברורות כי איננו רוצה. פשוט.

במשך הימים שחיכינו לג'ימי, כשראיתי שהוא משתמט, התחלתי לדבר עם ז'בו מזה ועם דוד מזה, כי צריך לאסוף כסף מאנשים שונים, אפילו פונטים בודדים, אם העשירים לא יתנו. אך כל זמן שהייתה תקווה שג'ימי ייתן - וולפנזון כל הזמן: "או-טו-טו!" - לא היה מרץ להתמסר לאסיף כזה בהיותך יודע, שג'ימי יכול בבת-אחת לתת כפליים מכל מה שתאסוף אחרי רוב עמל. אך כאשר התברר כי הוא מסרב בהחלט, התחלנו בדבר. את ז'בו עיניתי ממש, לא שלבו לא היה אל העניין, כ"א פשוט יותר מדי טרוד ועמוס היה בכל הימים האלה ועבד באמונה ובמסירות ובשקידה עצומה, ממש לא היה מתרומם מכיסאו מן הבוקר עד הערב, וכותב וכותב. אני התפלאתי עליו - אך זה אגב.

ובכן, סוף סוף הבטיח ז'בו לדבר עם עשירים אחדים ואני ודוד התחלנו לערוך התקפות על אנשים בינוניים. ההבטחות של ז'בו נתפקעו. בימים ההם קיבלתי את התלגרמה שלך, אליהו וברל. היא המריצה. אך אני רוצה שתדעו, כי כבר היינו אז אחרי ההתחלה. העניין הלך בקושי. אתה יודע במקצת את לונדון. שיחות טלפוניות וקביעת ראיונות, וטלפון לזה שיתראה עם הלז תחילה, מפני שאין אנו מכירים אותו, ובאים ואין מוצאים את הברנש, ובאים שוב, וכל זה בריצה ובנסיעה מבוהלת בין שיעור להרצאה וכדי - כמובן שהלימוד הוזנח כליל ורק ענייני החובה ההכרחיים נשארו - ובאים ומתחילים בהרצאה ארוכה. והברנש מראה פתאום הבנה עמוקה בפוליטיקה ומעמיד שאלות חמורות, ומעמיד פנים עוד יותר חמורים, ושואל לעמדתה של ההס' הציונית וליחסו של סמואל וכו' וכו', וסוף סוף זה אומר כי מוטב להמתין עד שיבוא סוקולוב, וזה אומר כי דווקא את האסמכתא של זלטופולסקי נביא לו (וזלטופולסקי בפריס) או סירובים והתנצלויות בסגנון פּוֹמילוּיְטֶה, טְיֶפֶּר פּוֹלנוֹיֶה בֶּזְדֶנְיֶזֶ'ה [רוסית: אנא ממך, הרי עכשיו חסרון-כיס מוחלט], והדברים נאמרים בבית שהבן עף באווירונים ומשלם 3 פונטים בעד עִיפָה [טיסה], כי אוטומובילים כבר אינם מספיקים לו; ובאותה שעה עורכים בבית שולחן לארוחת ערב, אשר...

מילא, בקיצור תבין כבר. וזה מדבר לך על פּוֹסילְנַיַה לֶפְּטַה [רוסית: תרומה לפי היכולת] וחוזר ומדגיש פּוֹסילְנַיַה (ואני אומר לעצמי: מבינים אותך, נבזה, ז"א רק 5 פונט, תמות ותיתן 10 לכה"פ) אשר ייתן לאַחַר... שנביא לו כתוב וחתום מההסתדרות הציונית שהיא סומכת ידיה על העניין ולא מז'בו. כאן בת-צחוק, הלא דעתו בעניינים אלה ידועה; ז"א, א"כ הוא חבר רשמי באקז', אך בתור ז'בו הוא פסול, כ"א דווקא מסוקולוב לכשיבוא - ולברנש אוניות מהלכות בים, אומנם נפל ערכן אולי ב-50 אחוז (והסיבה בספרו של קינס) אך בכ"ז אוניות ולא שיעורים באיסט-אנד.

כך, ידידי, רצנו והזענו. וייזכר לטובה אלף אלפי פעמים דוד, שהיה הרבה יותר חצוף ותקיף ממני, וגם קשרים והיכרות יש לו יותר, כי אני עד היום איני מכיר איש בלונדון. בקיצור, עד היום אספנו 120 פונט, ולמרות זה שהסכום כ"כ מצער, תאמין לי כי אנו מתגאים בזה. אנו נאסוף עד 200 - אולי - אולי קצת יותר ואולי גם פחות.

כתבנו לפיני ריקליס לעשות דבר-מה בליברפול. הצעתי לו לבוא שמה אם נחוץ. הוא ענה במכתב ארוך ארוך, טיפשי מאוד. הוא נכון לעשות הכול, אבל ואבל - בקיצור סַפֵּר לו הכול בפרוטרוט, איך ומי ולמה ומדוע, ואולי לא טוב, ואנחנו נייעץ מפה איך לעשות; ודוגמאות מימי שושני[19] וכו'. וצריך לשבת ולענות בפרוטרוט ולהאכיל אותו, אך בכ"ז למסור ידיעות מהמצב, בכדי לעורר אותו לעשות דבר מה. וגם זה גוזל זמן.

הכסף שאספנו נלקח מאנשים בינוניים, סוחרים, פקידים וכד'. עשירים לא השתתפו בו. והנה, עוד אנו באמצע עבודתנו (כבר היו לנו 100) קורא לי ז'בו ומודיע לי בקיצור ובלשון של "יותר אל תשאל", כי היום נשלחו לא"י עשרת אלפים לשם הגנה. ואני מבין כי את הכסף נתן סר א.[לפרד] מ.[ונד] הייתי הלום. לא האמנתי. הלא זה באמת דבר נפלא, אשר עוד לא היה כמוהו. וגבורה ממש מצד מ. הוא נתן ביודעים. לשם זה. אני רוצה שתדע, כי אני הצעתי לז'בו בתור מחשבה חצופה לנסות אולי דברים איתו. הוא דיבר איתו ובמשך ימים אחדים לא קיבל תשובה, אך תלגרמה נמרצת מוה"צ ע"ד סכנת נחשול פרעות חדשות בכל הארץ, וההכרח להמציא כסף להגנה, ביצעה את העניין.

כמה עלובים נראו לי אז מאת הפונטים שלנו. את הדברים האלה מסר לי ז'בו בפקודה ממש לא לספר לדוד, ובבקשה לא פחות נמרצת לא לכתוב על זה - ז"א שם האיש - לא"י. את הפקודה מילאתי (תאר לעצמך, כמה קשה זה לי, אך זהו דבר הכרחי, כי אתה יודע, שדוד לפעמים איש אומלל ואינו יודע לשלוט בלשונו בייחוד יש צרה שהוא מאמין יותר מדי באחותו [רוזה גינוסר], והיא עם כל מעלותיה אינה אלא "אישה") ואת הבקשה אני מֵפֵר בזה, אך אני משביע אותך על הדבר. אתה מבין, כי אם רק ייוודע דבר כזה, כי אז קבור גם הוא וגם רבים מאיתנו.

בעצם חרד אני מאוד לגורל הכסף הזה. עד שהגיע אולי יָרד הברומטר של הסכנה - הלא עליות וירידות אצלכם עכשיו בן-רגע - והמצוק גדול, והכסף נפל בידי אידר והוא אולי צובט ממנו חתיכות לדברים אחרים. ובכן עליכם לָעֹז עליו ולתבוע את הכסף, כולו, כמו שהוא, אך ורק להגנה ולהגנה עצמה, לא לכל מיני סידורים המסייעים גם הם להגנה, ושבעצם אינם אלא עבודה יישובית. לנשק, לביצור, לבניין מחסנים טובים, לקניית החומרים הנחוצים להוראה וכו'.

הסכום גדול, ואם לנהוג בו בבעל-ביתיות טובה אפשר לחולל נפלאות. מתי היה ברשותנו בבת-אחת סכום כזה? אם באמת לא ידעתם עד מכתבי זה על המספר המלא, כי אז תוכרחו לפעול על יסוד מכתבי, אם כי לא יהיה לי נעים מאוד בפני ז'בו. יותר מזה, הוא פשוט יצטרך לנתק איתי את היחסים. כי בפירוש דרש ממני לא להודיע לשוב מקום ואני הפרתי. והלא תבין כי היחסים ביני ובין ז'בו צריכים להיות טובים (אַטְנוֹשֶנִיה דַלְזְ'ני ביט חַרוֹשימי, כמו שהיה כותב פנחס [רוטנברג]). אני מוסר לפיקחות ולטקט שלך, של אליהו ושל דב למצוא מוצא מן המצר הזה, אם יהיה צורך, כמובן.

ועכשיו לעניין וינה. פליישר כתב לי ודרש שאמציא לו כסף עוד מזמן. אך אז היה הדבר בלתי אפשרי לגמרי. נעשה לאפשר לדבר ע"ד כספים ל"הגנה" רק אחרי פרעות יפו, וע"כ כאשר נתברר לי כי נעשה פה כסף, תלגרפתי לך וביקשתי הוראות לאן לשלוח את הכסף. בין שתלגרפתי לבין שקיבלתי תשובתך נשלחו ה-10,000 לירות שטרלינג לא"י, אך אינני יודע אם עניתם כבר אחרי שידעתם שיש די כסף ל"הגנה" בארץ, או לפני זה. 100 לירות שטרלינג כבר שלחתי לווינה וכל יתר הכסף שאאסוף אשלח שמה. אי-הריכוז שלנו אשם בזה, שעד עכשיו לא נזכר שמו של פליישר בכל המכתבים מן הארץ בענייני ה"הגנה".

אני עומד עתה בחילוף מכתבים תכוף ומתמיד עם בן-גוריון[20] והוא כותב לי, כי קיבלו מפולניה - מהציונים - 300,000 מרק (כ-100 פונט) לשם זה, וכי פרוז'נסקי[21] נוסע לאסוף כסף ברומניה, ורובשוב יעסוק בזה בנסיעתו לגרמניה ולסקנדינביה. המשרד הווינאי עובד בזה במרץ. נעשו כבר ע"י פליישר קניות אחדות חשובות והם מחכים לחידוש העלייה בכדי לשלוח. לא אכחד, כי לבי חרד מאוד על ההעברה.

אם באמת יימסר הסכום הגדול לרשותכם, ואם גם לא יימסר כולו, עליכם לדעתי לשלוח כסף לווינה. גוורץ מציע שתשלחו איש לקושטא, כי שם הרכישה קלה מאוד וההעברה אפשרית בסירת רוח ישר לארץ. בקושטא עצמה נוח מאוד להשתמט מחיפוש ויותר אין גבולות. אם יהיה נחוץ, אוכל אני לנסוע לקושטא לשם זה ואקח מגוורץ את המפתחות אל האנשים והמקומות הדרושים. שיקלו את הדבר היטב. ברור כי עלינו להכניס הרבה לארץ.

אני אנסה עוד לסדר ע"י איש נאמן אחד קיבוץ כסף במנצ'סטר. צריך להשתמש במצב הרוח השורר עכשיו לרגלי המאורעות האחרונים ולהוציא מיהודים כסף. אין לי מושג על עמדתו של סוקולוב בארץ ביחס לענייני ה"הגנה". הרבה תלוי יהיה בזה פה. עפ"י אסמכתא שלו יתנו רבים, כי לז'בו אין מאמינים. הוא אומנם הפקיר את שמו והרשה לנו לזמר לכל אחד כי הוא מעורב בעניין, אך אין שמו פועל, כי הוא שקץ ידוע ופסול כאשר תיארתי לעיל.[22]

אני כתבתי מכתב די חריף לווייצמן.[23] דרשתי שמחוץ לכל עבודתו יאסוף בחיפזון מאנשים בודדים סכום כסף ויתלגרף אותו הנה, על שם ז'בו. בפירוש ביקשתי לשלוח הנה, ולא לא"י. אם זה יפעל - מי זה יוכל לדעת. הלא ידעת את האיש ואת הליכותיו והוא שם עכשיו בעצם המערכה.[24] אני חושב שזהו כל מה שיש לי לומר בפרק זה.

 

3. ג'ימי וֹולפנזון.

זהו עניין מיוחד הקשה לי כספחת. איני יודע, אולי זהו משפט קדום, אך מהרגע הראשון הרגשתי בחילה לוולפנזון ורגש זה לא עבר, ולהבליג עליו אין בכוחי. אדרבא, נוספות סיבות המחזקות אותו. וולפנזון תמיד מפטפט ותמיד "הורה סוד" ותמיד מגזים וּמְבַּלֵפף, כמו שאומר דוד. ג'ימי עכשיו עוסק באינטריגות וחתירות נגד קרן היסוד להגדיל ולהאדיר את האקונומיק קאונסיל שלו, שאינו אלא בלוף אחד גדול.[25] וכשוולפנזון, משום מה, חושב אותי לאיש סודו ומספר לי באריכות איזה עניין מסובך שאינו מִדַבֵּק ושאין אני מתחיל להבינו, ומסיים

But I don't want it to go back to jabo, יש לי חשק לאמר לו פעם בגלוי, כי ירפה ממני וחסל.

על סירובו של ג'ימי לתת כסף ל"הגנה" כבר כתבתי. אחרי שג'ימי בא סוף סוף ללונדון לחצתי פעם את וולפנזון אל הקיר: ברר לי את מהות סירובו של ג'ימי. הסיבה הפרינציפיונית היא, שג'ימי בטוח כי שאלת זיון היהודים בצורת סידור מיליציה יהודית טהורה תיפתר בהחלט בעתיד הקרוב באופן רצוי לנו. התוכנית - לדבריו - עובדה פה ע"י מינרטסהגן[26] ונשלחה לא"י לאישור. רק יתקבל האישור, יוכל ג'ימי לתת כסף לע"ע ל"הגנה", מאחר שיהיה לבו סמוך ובטוח כי מסייע הוא לדבר הישר גם בעיני הממשלה והרברט [סמואל], ואשר ההכנות הטכניות הדרושות רק תעכבנה את התגשמותו לחודשים אחדים. אך לעשות את הדבר עכשיו, בטרם תינתן ההסכמה הרשמית, אין הוא יכול, אי-לויאליות וכו'. והסיבה הפשוטה והמעשית היא - כי אין לג'ימי אמון וביטחון שהכסף יוָּצא בדרך הנאותה ויימסר בידיים הראויות; כי לוועד הצירים ולאידר בכלל אין הוא מאמין, כי הקפטן יפה[27] כתב לו, שב"הגנה" אי-סדר ובלבול, חוסר אחריות.

שאלתי אז את וולפי: טוב, אמור, לאיזה איש בא"י מאמין ג'ימי?

- לרוטנברג.

- מה טוב, ישלח לרוטנברג, אבל ישלח.

אך כאן שוב עולה הסיבה הראשונה ואני מרגיש כי הדברים לשווא.

טוב, אמרתי, נניח את ג'ימי. הנה אני והכהן עוסקים עכשיו באיסוף כסף מאנשים פרטיים. ז'בו עוזר לנו. אתה בחור לונדוני ויש לך חוג אנשים עשירים מכירים, תעשה את שלך בחוגך. הוא הבטיח, אך לא קיים. פשוט לא נקף אצבע. אח"כ התנצל, כי כל מכיריו יודעים שהוא מקורבו של ג'ימי וע"כ שואלים אצלו קודם כל: כמה נתן ג'ימי? והעובדה שג'ימי לא נתן כלום מקלקלת. דיברתי איתו עוד פעם ושוב ריקם. עזבתיו לנפשו, וגם מאסתי לבקש כסף ממנו עצמו (אביו יהודי עשיר מאוד). זו הייתה עזרתו של וולפנזון, לאחר שהתלגרמה השנייה שבאה מא"י הנה אחרי הפרעות (התלגרמה של דב מחיפה) שיוועה אליו לעזרה.

במו"מ שלי איתו אירעה תקלה אחת שאני אשם בה וחרד עליה מאוד. על סמך רוב הדברים שלו בנוגע לקשרים שחידש בארץ עם דב, ובייחוד על סמך התלגרמה של דב[28] אשר ציוותה לפנות אליו ורק אליו, ובתוך הבלבול וההתרגשות שתקפונו פה על השואה שבאה כחתף, נכשלתי וסיפרתי לוולפי ע"ד [פעילות רכש ב]וינה. אני אומר "נכשלתי", אך אז לא חשבתי כלל כי נוהג אני אי-זהירות, כי ברור לי, שאם ג'ימי ייתן כסף הרי צריך יהיה לסדר שלכה"פ חלקו יישלח ישר מפה לווינה, כדי להחיש במשלוח משם (זה היה לפני הידיעה על הפסקת העלייה), ואז הרי מוכרח לכה"פ וולפנזון לדעת את הדבר, כי הן לא ימסרו את הכסף בידי, אלא ירצו לשלחו לא"י בדרך שהם ימצאו לנחוץ. אח"כ אמר לי וולפנזון שז'בו בדברו עם ג'ימי, אמר לו, כי מהכסף שייתן ישלח החצי לוה"צ והחצי לווינה (לז'בו סיפרתי ע"ד וינה). והנה, אחרי כשבוע מגיעה אלי ידיעה, שג'ימי דיבר עם בחור אחד, מכירו מפריס הנמצא עכשיו פה (אינכם מכירים אותו) אשר הוא יודע, כי מכיר הוא את אנשי "ההתאחדות" בווינה, ושאל אותו אם ידוע לו שאחת ממפלגות הפועלים בווינה עוסקת בהעברת נשק לארץ, כי הדבר ידוע לנציב וכי זוהי סיבת מאסרו של אברהם שפירא!?[29]

נזדעזעתי ממש כשנודע לי הדבר. ברור שג'ימי רצה באופן כזה לשלוח אזהרה והפחדה לווינה, שיחדלו מהעניין. החלטתי תכף לתקן מה שקלקלתי ע"י שקר רדיקלי. באותו ערב צריך הייתי לשלוח לוולפנזון חומר מא"י (קטעים מ"קונטרס" ע"ח באנגלית וממכתבך), כי ג'ימי צריך היה למחרתו להתראות עם צ'רצ'יל. במעטפה מיוחדת הוספתי מכתב, אשר את העתקתו אני מצרף בשביל דב, שמא יכתוב לו וולפנזון על העניין. צריך הייתי לכתוב כך, שג'ימי וּוולפנזון לא יחשדו שאני בא לסמא את עיניהם. אני חושב שהצלחתי.[30] גם לז'בו אמרתי תכף שהנוסחה כלפי ג'ימי צריכה להיות שאין יותר תוכנית וינה במציאות.

אחרי כל אלה אני דורש מדב שיכתוב לי (ולא יתלגרף) מה צריכה להיות עמדתי כלפי וולפנזון, ואיזה איש הוא בעיניו. הלא סוף סוף מי יודע אם לא יהיו לנו עניינים בעתיד, ואני ממש מגשש באפלה. גם אני וגם דב יודעים היטב לשקר, א"כ אנחנו עושים ואת רק לעתים רחוקות מאוד ורק בשעות הכרח נמרץ, אך צריך ששקרינו יתאימו וגם אמיתנו תתאים, ודב הן יכול לפעמים לזרוק לוולפנזון מכתב ויכול לצאת עניין מחפיר - ואיך אתה עם שיטת האינפורמציה ההדדית ע"ד אנשים, שכ"כ אתה מחזיק בה? די.

 

4. אינטליג'נס.

הפרשיות סמוכות. עליכם לדעת, כי האינטליג'נס שלנו מתחדשת. ל. שניאורסון יוצא מפה עם ייפוי-כוח מהאקז' הציונית. ז'בו זרק לי פעם דרך אגב הערה, כי אינטליג'נס זהו דבר הכרחי, ובמצב המלחמה הגלויה עם הערבים מוכרחים אנו לרגל אותם, וריגול זהו דבר כזה אשר לעולם לא יתמסרו לו אנשים טהורים, ושהוא ציני בנידון זה, ודעתו ביחס לאינטליג'נס שונה מהדעה המהלכת בחוגים המתקדמים ובין הפועלים בא"י. את העובדות על ההתקשרות עם שניאורסון וכו' יודע אני ממנו, דרך גוורץ. עכשיו מתגנב אצלי חשש שמא הסכום שנשלח כולל גם את תקציב האינטליג'נס לזמן הראשון; אם כך הדבר, אזי לשווא שמחתי, כי אידר הן שבוי לגמרה בידיהם. כבר נתקבלה פה תלגרמת הסכמה ממנו, עם הודעה שהסכמת הממשלה הושגה. מלבד המו"מ עם ז'בו היה לשניאורסון מו"מ עם ג'ימי. יש במוחי גם גרסה אחרת, שאולי ג'ימי הוא נותן הכספים לזה. אך בימים האחרונים התחלתי להשתמט מוולפנזון ואיני יודע פרטים על זה. עכ"פ ברור לי, כי לג'ימי יהיו גם קשרים ישרים עם האינטליג'נס, ואלה יהיו עכשיו אנשיו.

 

5. הקשרים עם .L.P וכו'.

אתם לא ידעתם בוודאי, שקפלנסקי פה מה-9 למאי, ובזה מבאר אני את המשפט שבתלגרמה: Berl assist work s'Gurion Ben Continue. אך קפלנסקי עובד פה כל הזמן ועושה כל מה שאפשר. המציא וממשיך להמציא אינפורמציה מפורטת, מתראה עם אנשים וכו'. הדברים מאירים ופועלים, כמובן, אך תמיד עליכם לזכור כי אנגליה עצמה היא עולם מלא, סוער תמיד; ועולם ה"לייבור" תמיד קודח. הנה שביתת הכורים נמשכת כבר יותר משני חודשים, דבר אשר עוד לא היה כמוהו. ועוד ועוד. וכ"כ אין פנויים לנו, פשוט אין פנויים, לא הזמן ולא הדעת. מה"דיילי הרלד"[31] עיתון קטנטן וכחוש, הצריך לשמש תנועה כבירה, עצומה וענפה - קיבל קפלנסקי מכתב התנצלות שעד עכשיו לא מצאו לאֶפשר, מפאת צמצם המקום, להשתמש בחומר שהמציא לעיתון, וכי הם יעשו זאת בהזדמנות הראשונה. מלבד מסירת העובדות והסברת המצב בכלל עשה ק. סיכום מ"קונטרס" ע"ח ושלח אותו לכל חברי האקזקוטיבה של .L.P ושל I.L.P ולכל ה-M.P.'S של הלייבור ולעיתונות (בן-גוריון כותב לי, שהם מוציאים את ה"קונטרס" ע"ח באידיש ומפיצים אותו ב-15,000 נוסחה, להארת דעת הקהל היהודית, המוטעה גם היא ע"י הודעת הנציב). בכלל, עריכת דו"חים על פרעות זהו מקצוע שקפלנסקי התמחה בו והוא ממלא את הדבר באמונה. הוא רק קצת יותר מדי מסודר, וע"כ חסרה לו קלות התנועה ותפישת החדשות. בזה עומד אני על המשמר ומוסר לו את כל הידיעות גם מהעיתונות הערבית (את האחרונות שולח אני גם לווינה).

אני מפסיק את המכתב, הוא די ארוך ואיני רוצה לדחות את משלוחו. מוטב שאשוב לכתוב בעוד איזה זמן, ובינתיים תצטברנה עוד ידיעות.

המכתב אינו מניח את דעתי. הפרטים אוכלים בו את העיקר. יהי כאילו דיברתי איתכם, והלא דרכי לפָרֵט. והעיקר הלא ידוע גם בלי דברים. ושלום לחברינו.

 

משה

 

הערות