57. אל: רבקה, וינה - לונדון, 28.6.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  57. אל: רבקה, וינה - לונדון, 28.6.1921


57

אל: רבקה, וינה

לונדון, 28.6.1921

רבקה,

 

תמול כתבתי לך מכתב קצר מ"הוטל רסל"[1] ואמש כתבתי שוב. אלא שהמכתב האחרון נכתב על סמך מחשבתי כי בן-גוריון עודנו בווינה,[2] והשערתי כי גם ברל שם. הבוקר הופיע ברל פה ונודע לי, כי בן-גוריון כבר נסע. לכן בטל מכתבי זה ועלי לכתוב מחדש.

את התלגרמה שלי ואת הביאור הנוסף מפי גווירצמן בוודאי קיבלת.[3] אני בוודאי אהיה בווינה, ואם צריך גם בטרייסט, במשך השבוע הבא. לע"ע לא צריך שתיעשה שם קנייה חדשה. אני נוסע בעיקר בכדי להביא דו"ח מפורט וברור עם רושם אישי שלי לפ.ר., על מנת שיחליט באיזה עניין להשקיע את הכסף העומד לרשותו.[4]

מיסרי נא לנטע[5] את הדברים האלה: פוע"צ שבאנטוורפן, בבואם לבקש כסף מיהודי עשיר אחד לענייננו, איימו עליו באקדח. כך, לכה"פ, כתב היהודי הזה. פ.ר. דורש שאסיף כספים מאנשים פרטיים באופן פומבי ייפסק. הוא עלול להזיק יותר משיועיל. אף לרגע לא צריך שתסור מנגד העיניים הסכנה הפוליטית. אין כתלים בין אירופה ואנגליה ואין כתלים בין שתיהן ובין א"י.

האנשים משלנו העובדים בעלייה צריכים לאחוז בכל האמצעים בכדי למנוע בעד החלוצים מהוביל איתם כלים. זה יכול להמיט אסון חדש על העלייה, ואין צריך לומר כי הכלים יאבדו. צריך להשתמש בכל האמצעים, לעשות חיפושים [בקרב העולים], לא לתת ויזה. עלינו האחריות.[6]

שלום לך, אחותי,

 

משה

 

הערות



[1] המכתב הקצר הנזכר כאן, ששוגר ממשרד ההנה"צ שברחוב גרייט רַסל 77, עוסק בעיקרו בדאגתו של מ"ש לתנאי מגוריה של אחותו בווינה. ועוד שם: "ברל אצלכם? אייהו? אני מוכרח להתראות איתו ועתה יכול להיות שאני אסע שמה והוא הנה, ועד שאשוב יַפליג. זה יהיה יותר מנורא בשבילי".

[2] ב"ג רצה להפליג ארצה מייד כשנודע לו על המאורעות, אך אוניית החלוצים "קורנליה", שבה עמד להפליג, עוכבה בגלל השעיית העלייה. כשנודע לב"ג שב"כ יוצא לאירופה, נסע לפגשו בטרייסט. שיחתם שם נמשכה "יום ולילה" (22-23.6.1921). משנודע שאונייתו לא תפליג לפני 3.7.1921, נסע ב"ג לרומא, נכח בפראג במושב הוע"פ הציוני שהסתיים ב-17.7.1921, ומשם יצא ככל הנראה לווינה ואח"כ לטרייסט. ארצה הגיע ב-29.7.1921 באוניית החלוצים הראשונה שהורשתה לעגון ביפו לאחר הפסקת העלייה ע"י סמואל (איגרות ב"ג ב, עמ' 75-71).

[3] המברק לא אותר. נראה, שבו הודיע מ"ש על בואו הקרוב לווינה.

[4] פעילות הרכש צברה תנופה גדולה בהגיע תרומת מונד, וכמה תרומות נוספות, וחרגה מתחום העשייה של הקבוצה הקטנה של אנשי ה"הגנה" בווינה. פ"ר, שבא באמצע יוני ללונדון, נטל חלק בניהול מבצעֵי הרכש (חביון א, עמ' 258-216). על תהליך קבלת ההחלטה על שליחות מ"ש לווינה ר' להלן מכתב 62 הע' 2.

[5] נטע הרפז (גולדברג) (1970-1891). עלה ב-1909. חבר ועד פועלי יהודה. ממייסדי קבוצת "אחווה" ואחה"ע. יצא בשליחות אחה"ע לאוסטריה ולארצות נוספות וארגן קבוצות חלוצים שעלו בעלייה השלישית. פעל במוסדות ההסתדרות, ציר לקונגרסים וחבר הכנסת הראשונה.

[6] שמואל הפטר, שעבר בווינה בקיץ 1920 בדרכו לפולין, לפעולה בין החלוצים, הטיל על מארגני העלייה החלוצית בעיר שימריצו את העולים לקנות בכספם נשק ולהתאמן בו. לפני עלייתם היו העולים מוסרים את הנשק לאנשי ועד ה"הגנה" ועל פי קבלה שניתנה להם יכלו לקבלו בבואם ארצה (סת"ה ב-ו, עמ' 129). תיאור מפורט של פעילות הרכש הפרטנית נתנה רבקה במכתבה למ"ש מ-14.6.1921:

כל חלוץ העובר דרך וינה – משתדל, או שואף לפחות, לרכוש לו נשק. מצב העניינים הנוכחי הינו כזה, אשר כל החלוצים, או לפחות 95 אחוז מהם, יודעים כי עוסקים פה בקניות כאלו, והכול מכירים את פל.[יישר] בתור העוסק. פונים אליו, הוא מקבל על עצמו, או בהיותו כורע תחת עול העבודה, אומר להם שילכו בעצמם ויקנו. התמונה ברורה - הצעירים פושטים על חנויות הנשק, שואלים וקונים או שאינם קונים - ואין וינה עיר כה גדולה, אשר לא יורגש בה דבר זה לגמרי. אומנם, אין להאשים רק את פל. הן פונה אליו לא רק הוועד, כי אם כל חלוץ בעמיו מבלבל את מוחו, שואל פעמים אין ספורות על המחיר, מפקיד סכום ידוע בידו על מנת שיקנה - וכל זה אחר שיחות ארוכות ברחובות ובמסדרונים ובבתי-אוכל. ולאחר הכול מתברר לפל. כי טרם בא הבחור אליו שוטט כבר בעצמו בכל החנויות... עתה נדהר פל. מלמסור לחלוצים את הקנייה, אך אין בכוחו לעצור בעדם מלכת בחנויות על דעת עצמם. והנה, תחת להקנות לחברים את ההבנה הנכונה ביחס לעניינים כגון אלה עוד בטרם היכנסם לארץ, נעשה (למעשה) ההיפך מה. אין איש אשם כמובן, אך ככה הוא.

 

העתקת קישור