30. אל: גאולה ויהודה, תל-אביב - לונדון, 7.5.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  30. אל: גאולה ויהודה, תל-אביב - לונדון, 7.5.1921
כותרת משנה  שבת [תאריך משוער]


30

אל: גאולה ויהודה, תל-אביב

לונדון, שבת [משוער, 7.5.1921]

 

לכתוב - כמעט למעלת מכוחותי. אך הריחוק והבדידות כאילו מקהים את הכאב. ויש צורך דווקא לחדדו, להעמיקו להתרכז בו. ולכן אני כותב.

איך חייתם את הימים האלה. ואיך אתם חיים את אלה שאחריהם. איך תחיו להבא? איך נחיה כולנו?[1]

שאלות שווא. חיינו ונחיה, ונחיה.

את ברנר שלנו הרגו. את ברנר היחיד שלנו המיתו. את ברנר המוכיח והמנחם הגדול, מצפוננו החי, נושא אמיתנו, אוהב-הילדים ובוחן לבבות צעירים, האיש שהרגיש, חשב, התרשם וכתב בעד, בשם ובשביל כל ציבורנו והמון יחידים - אותו לקחו מאיתנו. לבו, לשונו, עטו - אינם. אֵלי, איזו יתמות.

הרשימה הארוכה של שלושים שמות ועוד שניים לא-ידועים. צבי שץ, שני יצקרים (הילדים, או האב ואחד הילדים), הֶצ'רקסקים[2] - קבוצת יפו. איזה טבח. בוודאי גם ברנר גר שם. רוב הנותרים בוודאי הרוגי בית המהגרים שבעיר. איננו יודעים פרטים והמוח מתפלץ מצירופי השערות שונות. שמות הפצועים אינם ידועים עוד פה.

כמה שאלות מתפרצות. יישוב-הדעת אומר, כמובן, לחכות עד שיגיעו עיתונים, מכתבים. אך על עיתונות הן הוטלה ביקורת, ומכתבים מי יכתוב?

ההודעה הראשונה של הנציב עכרה אותנו. הוא תלגרף: "אסיפת פועלים ב-1 במאי הופרעה ע"י קבוצת קומוניסטים יהודים. האחרונים נהדפו חזרה אל הרובע המעורב של מוסלמים ויהודים שממנו באו. מה שאירע מייד אחרי זה - טרם התברר, אך תגרה המונית פרצה בין היהודים והמוסלמים" וכו'.

קודם-כל פתיחה ב"קומוניסטים יהודים" ואח"כ "תגרה בין מוסלמים ויהודים". ז"א - שלא התברר כלל מי התנפל.

גם בתלגרמות "רויטר" נזכרו הקומוניסטים היהודים וגם בתלגרמות מפריס, בייחוד בהן, נתלה כל העניין בבולשביקים היהודים שערכו תהלוכה אדומה והרגיזו את הערבים, זה היסוד השקט ושומר הסדר.

יהודינו פה, שאין להם מושג מה ומי הם המופ"ס ושהשם "קומוניסט" בלבד הוא להם צלם בלהות - על לבם התקבל מאוד שיד יהודים באמצע. ז'בוטינסקי מהרגע הראשון אמר, כי אין כל סמיכות פרשיות בין סקנדל שקרה אולי בין המופ"סים לבין יתר הפועלים ובין הפרעות של ערבים ביהודים. וסוף סוף באו תלגרמות מאשרות זאת. אך העניין כלו עודו בערפל, מלבד המספרים והשמות.

הפעלה ה"הגנה"?[3] בתלגרמת הנציב נזכרים 10 הרוגים מהערבים. או אולי גם זה לא נכון, לשלמות הסגנון שלנו? ומה היה ביום השני, ובשלישי?

ז'בו תלגרף בחתימת האכזקוטיבה לסמואל דרישה לחזור בו מתוכנית הגדודים המעורבים, מאחר שמאורעות יפו - הוכחה בעליל כי אין הערבים ראויים לשאת בתפקיד שמירת ביטחון הציבור; הודעה, כי שום יהודי לא יתנדב לגדודים כאלה; תביעה להמשיך את קיום הגדוד בתור יהודי-בריטי[4]; הבעת ביטחון כי האשמים ייענשו בכל חומרת הדין ופקידים יישאו את עונשם. תלגרמה כזו נשלחה דרך וה"צ לוועד הלאומי[5] וּועד ההגנה,[6] כי יציגו לנציב אותן הדרישות. [נשלחו] תלגרמות לכל ההסתדרויות הארציות, לערוך אספות ולקבל החלטות ברוח זו עם תביעה נמרצת כלפי פנים להמריץ את העבודה הכספית לשם הגברה מיידית של העלייה - בתשובה על הפרעות.

בו בזמן מתקבלת פה ידיעה מטרייסט,[7] כי מוה"צ נשלחה שמה פקודה לעכב את משלוח העולים הקרוב. והיום ידיעה מא"י כי הנציב וּוה"צ בדעה אחת, כי צריך להפסיק לע"ע את העלייה.[8] ז'בו ויתר האנשים פה (קובן,[9] ניידיץ') ענו בשלילה. מדוע אין עוד תלגרמה מאנשינו. הן קפלנסקי[10] פה.

קולוניאל-אופיס[11] מסר על מנת לא לפרסם, כי היו התנפלויות על חדרה ורחובות. נהדפו ע"י ההגנה העברית. נהרגו בחדרה 2 וברחובות 3 ערבים.

תוך כדי כתיבה קיבלתי את מכתבך, יהודה. ואני רואה, כי החלה בעוד מועד תכונה להגנה.[12] אך הן יכול מאוד להיות, כי ההכנות לא שָלמו והשואה באה כחתף. בייחוד במקומות כה נידחים ומרוחקים כקבוצת יפו ובית-המהגרים.

איך מתנהלת החקירה והדרישה? צריך לתלות ולתלות. רק לתלות. כמובן - הנציב יחשוש. נציב יהודי משתמש בכוחו בכדי להוציא גזר-דין של מוות על מוסלמים. ובנטוויטש העבד ודאי שלא יעיז.[13] ואולי יש בין הנאסרים גם יהודים שירו בפורעים, והנציב יעמיד ברירה של שיווי-משקל: או שבט שווה לשני הצדדים או חסד שווה? כדרכו מאז.[14]

בביירות ובדמשק עוד לא נסגר בית-דין הצבא. ומדי חודש בחודשו נתלים אנשים. על כל רצח, שוד גלוי, הסתה לבלבולים - תולים בלי כל חוכמות ומפרסמים בשקט גמור. הם אינם חוששים.

וגם בינינו לא יחסרו ודאי צדיקים ומתחסדים שיאמרו: חלילה לנו לבקש את דמם. כאילו כפרה.

 

[ההמשך חסר]

 

הערות



[1] מ"ש היה מודע לקשר המיוחד שנרקם בין יהודה וגאולה ובין ברנר (ר' דברי גאולה עליו בעל י"ח ברנר, מבחר דברי זיכרונות, עמ' 310, 311 ;ובגאולה, משלה ועליה הוצאת המשפחה, 1987; ודברי יהודה עליו בעוד זיכרונות, עמ' 176-173, 227-221).

[2] טובה ולייב צרקסקי. "כל אותה שעה עמדה אחת מעובדות בית העולים, טובה צרקסקי, בשורת המגינים הראשונה [---] התגוננה עד הסוף בסכין מטבח גדולה ודקרה בה כמה מהמתקיפים עד שנורתה כנראה ע"י השוטרים [הערבים, שהשתתפו בטבח בבית העולים]" (סת"ה ב-1, עמ' 81).

[3] בגלל רשלנותם ושאננותם של האחראים להגנת העיר, עמדה ת"א חסרת אונים נגד פוגרום ערבי. שני מחסני נשק אכזבו. את האחד, בין החולות, לא הצליחו לאתר והשני נמצא ריק. הצלתה של ת"א באה לה משרידי הגדוד העברי שהיו בסרפנד [צריפין] ומפעילותם של כמה מאנשי "השומר" (לפי סת"ה ב-1 עמ' 103-95).

[4] נוכח התפרקות "הגדודים העבריים" הסכים ח"ו עם ז"ז' כי יש לחתור להקים בא"י חיל מצב יהודי בפיקוד בריטי, שיושתת על שרידי חיילי הגדוד הא"י שטרם שוחררו. הצבא הבריטי שלל מהלך זה, ועלתה הצעה להקים חיל-מצב מורכב מגדוד יהודי וגדוד ערבי, בפיקוד בריטי. הנציב סמואל תמך בהצעה, ואילו ז"ז' שלל אותה, שכן דבק ברעיון המקורי של גדוד יהודי להגנה על היישוב, וכתב לצ'רצ'יל מכתב נמרץ בו תבע "חיל מצב בריטי הכולל גדוד עברי חזק" ככוח עדיף על הגנה עצמית, שתאורגן ע"י היהודים (איגרות ז"ז' ג, מכתב 228 עמ' 213.) משהתברר לז"ז' כי נגד הקמת גדוד זה "פעל גורם אדיר כמו דעת הקהל הבריטי", שהתנגדה להפנות תקציבים למטרה זו, הציע שההסת' הצ' תממן גדוד זה (במסגרת בריטית), אך ההנה"צ שללה זאת (עילם, הגדודים, עמ' 328-326). בוע"פ הציוני ב-1921 התקבלה החלטה ברוח ז"ז', ובקונגרס הי"ב בקרלסבד באותה שנה, ואח"כ במאמרו הידוע "קיר הברזל" ב-1923, המשיך ז"ז' לעמוד על הצעתו. למעשה התגשמה גישת ה"הגנה" (שאז טרם התגבשה) כי יש להקים ארגון הגנה עצמאי. א"ג, דַבָּרה של גישה זו כתב לז"ז': "יש לנו מחנות של מאות מסודרים בגדודי עבודה ובכבישים. הם יכולים להיהפך לצבא נסתר. [---] אל תתייחסו באי-אמון להגנה בלתי רשמית" (חביון א, עמ' 213-4; עילם/היסטוריה, עמ' 180-178, 203; סת"ה ב-1 עמ' 59, 60).

[5] הוועד הלאומי לכנסת ישראל בא"י נבחר ע"י אסה"נ הראשונה (7.10.1920). מנה 38 חברים על פי מפתח המפלגות והסיעות באסה"נ. ארבעה נבחרו בתוקף אישיותם: מ. דיזנגוף, ד' ילין, ז"ז' וח' קלווריסקי.

[6] הכוונה ל"ועד ההגנה שהוקם במרס 1921 ע"י מועצת ההסתדרות. חבריו: שוחט, גולומב, ברץ, שטורמן, שקולניק" (איגרות ז"ז', מכתב 231 הע' 1). ועד זה היה המשכו של ועד שבראשו עמדו ז"ז' ופ"ר, שנבחר אחרי קרב תל חי ע"י וה"צ והוועד הזמני ליהודי א"י (עילם/היסטוריה, עמ' 185).

[7] בעיר נמל זו, תחנה יבשתית אחרונה באירופה לפני הפלגה לא"י, ישב נציג "המשרד הארץ-ישראלי", שטיפל בעולים שהתאספו שם לקראת עלייתם.

[8] בראשית ימי נציבותו היה סמואל נדיב במתן רישיונות עלייה אפילו יותר מההנה"צ, שחששה מעלייה בלתי מבוקרת, וזאת למרות שמנהיגים ערבים תבעו להפסיק את העלייה. נוכח מאורעות מאי הפסיק סמואל את העלייה, אך ב-3.6.1921 הוא הכריז על תקנות חדשות, שמכוחן עברה האחריות לוויסות העלייה מההנה"צ לידי פקידים בריטים שנצטוו לפעול לפי כושר קליטה הכלכלי" (על סמואל ר' מכ' 36 הע' 11; ר' גם מאמר ב"כ, "טרייסט", כתבי ב"כ א, עמ' 277-276).

[9] יוסף קובן (1932-1868). ממייסדי ההסתדרות הציונית באנגליה. היה מקורב להרצל וצידד בתוכנית אוגנדה. ב-1918 היה בא"י כחבר וה"צ. יו"ר קרן היסוד בבריטניה. חבר ההנה"צ (1925-1921).

[10] יוסף קובן (1932-1868). ממייסדי ההסתדרות הציונית באנגליה. היה מקורב להרצל וצידד בתוכנית אוגנדה. ב-1918 היה בא"י כחבר וה"צ. יו"ר קרן היסוד בבריטניה. חבר ההנה"צ (1925-1921).

[11] משרד המושבות שבראשות ו' צ'רצ'יל.

[12] המכתב לא אותר. כנגד דברים אלה, כתב יהודה למ"ש ב-13.5.1921: "הדבר התלקח בכל קצות העיר, כלומר: תוכנן מראש, זה ברור. ואיש לא ידע דבר. איש לא היה מוכן לזה [---] על יד בתי התימנים (מחנה יהודה) התאספו יהודים - מביטים. בין אלה ואלה במגרש הרחב, רצים שוטרים ערבים רוכבים על סוסים ומגרשים את הקהל [---] אבל לא הושם עוד לב לזה" (עוד זיכרונות, עמ' 225).

[13] כיועץ המשפטי של ממשלת המנדט.

[14] אחד מצעדיו הראשונים של הנציב העליון ה' סמואל היה להעניק חנינה כללית לכל הנידונים למאסר באשמת השתתפות בפרעות פסח 1920 בירושלים, יהודים וערבים, ביניהם ז"ז' וחג' אמין אל-חוסייני.

 

העתקת קישור