26

אל: גאולה ויהודה, תל-אביב

לונדון, יום א' דפסח [23.4.1921]

יקירַי!

 

איני יודע במה אתחיל. להתנצל ולהצטדק אין טעם. אל תכעסו, ודי.

אמש ערכנו סדר ביד רמה. 26 ארץ-ישראלים. הכול היה כדת וכשורה. נשמה חסרה קצת, צעקו יותר מדי. עכ"פ צרוד אני לגמרי.[1]

הערב - מכה שאינה כתובה בתורה - סדר שני. אני אצל הפינקלשטיינים (צילה), ובעלי-הבית שלי זועפים.

אין אצלי חדשות כליל.

הימים בלונדון ימי תהפוכות, יום סגריר ואפלה ויום חום ושמש. וכן מצב רוחי והלך מחשבותיי, מקצה אל קצה בכף הקלע. תקוותי אל האביב, כי יתבצר סוף סוף בעונתו וימלוך בכיפה, והתעצמתי בו גם אני

יהודה, אהובי, חסר אני מאוד את מכתביך. מדוע נסתם חזונך? או שמא אינו נפרץ?[2] או הפורענויות שהשתרגו מעכבות? או גדול בעולמך ובעולמנו התוהו, ונורא מסביב התוהו,[3] ואין...

כל כך רע, כל כך רע עכשיו בעולמנו ובעולם כולו, בעולם כולו. אין נחת. נסיגות ומפלות לאורך כל החזיות.[4] רחוקה רחוקה הגאולה.

 

אל תבכה, תתעצב, גיבור בן-חיל.

---

הן הכל יעבור, כסופה חולפת

ומרשעת-דמעה את הלב שורפת.[5]

 

לרמז[6], אמור, כי בקרוב יינתך עליו רוב שפע:

1) מכתב מאנגליה (המכרות, השביתה וכו') - מ. רחוק-קרוב.[7]

2) בתורכיה - מ. בן-קדם.[8]

3) בסוריה - מ. בן-קדם.

4) בערב - מ. בן-קדם.

 

שלום לכם, יקרים אהובים,

 

משה

 

גאולה, איני יודע מי נחמדה יותר, את או התמונה. שתיכן, אבל את קצת-קצת מרוגזה. אמת? כתבי אי-פעם מכתב.

 

הערות