24

אל: יקותיאל בהרב, ירושלים

לונדון, 9.4.1921

מחלוף,

 

אלה תולדות ברקנהיים^.[1]

אחרי נוסעכם הנחתי לו עוד כשבוע, עד שוך סערת קרונשטדט.[2] אח"כ טלפנתי פעמיים ולא הייתי מוצאו במשרד. החלטתי לכתוב. צירפתי את מכתבו של פיני. לא קיבלתי תשובה. המתנתי כעשרה ימים או יותר - ורק מפני "פחד פנחס"[3]  כתבתי שנית. אז סוף סוף זכיתי - וג"כ באיחור - לתשובה השלוחה בזה.[4] אני בטוח כי כעבור שבועיים, לכשישוב מגרמניה, לא יכתוב אלי להועיד לי זמן ומקום לפגישה. ועוד לא החלטתי אם עלי לכתוב לו שוב ולהזכיר על מציאותי. סוף סוף זה יצא נַבְיַזיוַלְסְיה [רוסית: לטורח]. נראה. את מכתבו החזר לי.

אין כל חדש, בהחלט. את המברק של ז'בו[5] ודאי קיבלתם כבר. פה אין כסף, פשוטו כמשמעו. וז'בו בטוח, שכבר חלבתם את ג'ימי.[6] ההבטחות של חיים וההמחאות שלו ל"קרן היסוד" וכו' - טְרים-טְרַוַוה [רוסית: לא-אכפתי], כמו תמיד.

מהזמן שנסע בן-גוריון[7] מנותק אני לגמרה מא"י וממכתבי ברל. ה"קונטרס" - זהו הקשר היחיד. מכם - אין איש כותב. סוף סוף יכולת לזרוק מילים אחדות כבואך. והן לדב כתבתי, סוף סוף.[8] ומאליהו אין תשובה על מכתבי הראשון הראשון.[9] וגם מהבית אין. מדוע אין שולחים לי את תמונת גאולה, שכ"כ אני מצפה לה? אומנם, אין אני כותב בזמן האחרון, אבל בכ"ז...

ג'. ברדלו כתב הנה, שפנחס חושב לצאת בקרוב לאמריקה, הפעם יחידי. הנכון? ומה בנוגע אלי? הלא תודיעו לי במוקדם? עלי לדעת זאת. אני חושב להיבחן אולי בסוף הקיץ את בחינת ה- intermediate [ביניים] בכלכלה. הנסיעה תשים זאת לאל. מובן, שלאחר שהבטחתי לפיני אעמוד בדיבורי. אך תבין שטוב שאדע חודש אחד קודם. אם צריך - תלגרף.

שלום,

 

                                                                                                      משה

 

הערות