20. אל: יקותיאל בהרב, ובאמצעותו לחברים ולבני משפחה - לונדון, 10.3.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  20. אל: יקותיאל בהרב, ובאמצעותו לחברים ולבני משפחה - לונדון, 10.3.1921

 

20

אל: יקותיאל בהרב, ובאמצעותו לחברים ולבני משפחה

ל., 10.3.1921

 

עכשיו, לאחר שעשיתי לי תה והרבצתי בעצמי שיירים מכל המינים שמצאתי בארון, ועשיתי לגב' ברדלו ערבוביה בכלי בשר וחלב, שבה רוחי למנוחתה וחלף הרוגז, ואם כי כבר שתיים [לפנות בוקר] יכול אני לכתוב לך.[1] ואילו נשארתי,[2] כי אז גם לדבר לא יכולתי, מרעב ומכעס ומעייפות. ולכתוב צריך, כי לדבר הן לא הספקנו, כנהוג, וגם לספר עלי לא תדע בהישאלך. בין כה וכה סכנה להירדם, פן אאחר קום, ואז הן כל הכתיבה לשווא.[3] הדבר היותר הגיוני הוא, אפוא, לא לישון ולכתוב.

לכתוב יש הרבה, כמו תמיד. בוודאי לא אמצה את הכל, כי הראש כבד. אך כמה שאספיק - כדאי.

א. כל התורה שבניתי במכתבי הארוך אליכם - אשר לא קראתו, לדבריך - פור התפוררה. את מחלקת המשפטים עזבתי, חדלתי מבקר הרצאות. עשיתי זאת מתוך בחילה באופן הוראת מקצוע זה בלונדון. כמן שאמרתי לך - רַע מבקושטא.[4] זה השניא - בזמן קצר מאוד - את המקצוע בכלל. והעיקר, שמאחר שהתברר כי בכדי למשוך בעול דרושה תהיה לי סבלנות של ברזל, החלה מנקרת ביתר שׂאת השאלה אם נחוץ כל זה לא"י? גם יצא, שאם כי אין ההרצאות רבות, בכ"ז זמן הן גוזלות, וזמן לא נוח - ערבים, הדרושים לעבודת-פרנסה - כל זה יחד. אומנם, כשעזבתי עשיתי זאת כאילו על מנת להמשיך במקצוע, כאכסטרן, הנבחן ותו לא, אבל כיוון שהפקעתי את עצמי מן המסילה, אין עכשיו שום עיכוב ומעצור והיצר חופשי להשׁיא. והוא משׁיא. הוא לוחש כי שטות לחשוב על עתידות, וצריך לקחת מן ההווה את הדבר אשר הצורך הפנימי באותו רגע תובע אותו; כי אם אמשיך בדרך זו, ללכת אחר התעניינותי, לשנות את תוכן לימודי עם השתנותה, לבטוח בה, כי אז מובטח אני שאצבור לי רכוש רוחני עצום והכשרת לימוד וחדירה חשובה, מאחר שתמיד אעסוק בדבר הרצוי מתוך חיבה, מסירות ובהרגשת סיפוק, אשר רק היא עלולה לחדש את הכוחות ולא לתת לי להֵלָאות. עצם הרגשת הסיפוק - דבר חשוב הוא להקלת קְשי החיים. אחרת יש תמיד, נוסף על כל הצרות, עינויים פנימיים וחיטוטים. לְמַה אני עמל?

אבל ישנן סכנות גם בדרך זו. קודם כל, אותה הסכנה שמפניה כל כך יראתי כשכתבתי את המכתב הארוך - הסכנה להישאר כל-יודע מחוסר-מקצוע, ולשוב בתור כזה לא"י באין תקווה לשוב ללמוד פעם איזה דבר מהתחלה. ושנית, כיוון שאין כל מסגרת קבועה בחיים, נתון אני להינשא בכל סערה. הנה, למשל, הצעת פיני על הנסיעה לאמריקה.[5] אילולא עזבתי את לימוד המשפטים לא הייתי מקבל אותה. ועכשיו לא רק שלא יכולתי לסרב, כי אם מודה אני שהנסיעה מושכת מאוד ואני אחשוב אותה לי לתועלת, ולא רק לשעשוע. וכן יודע אני כי אם תזדמן לי אפשרות לנסוע לרוסיה, איאחז בה בכל כוחי (הדברים אמורים, כמובן, אם לא ייפול הבולשביזם), ואם תתחיל איזה תנועה שלנו בחו"ל, שבאיזה אופן שהוא אוכל להועיל לה, וידרשוני לשם זה, בודאי אֱעָנֶה. מנקודת המבט הקודמת אלה דברים שליליים. מנקודת המבט הנוכחית - חיוביים במובן ידוע, עד כמה שאין בזה מן הפיזור המוחלט, שהוא עכ"פ דבר רע. אם תחשבו ותמצאו, כי עלי להיזהר - עצרו בעדי.

ב. במה אני מתעניין ומה אלמד? לע"ע כלכלה וסוציאליזם, המזרח, השפה האנגלית. בכלכלה אני על הסף. יכול להיות כי אם אעמיק, אמשך אחרי מקצוע ידוע. עוד רוצה אני להכיר יותר מקרוב את העבודה העיתונאית, גם את הטכניקה. במשך הזמן יצופו ודאי עוד עניינים. במובן בחירת "העניינים לענות בהם" חשוב מאוד שתעמדו אתי בקשר, למען אדע אם ואיך עובר מרכז הכובד בארץ מחוג-עניינים אחד לשני. זוהי אולי חובתו של אליהו בייחוד.

ג. איך תעבורנה השנים האלו? רובן הגדול ודאי באנגליה, בלונדון. אני שבע רצון מהעיר. אינני יכול לפרוש מהחיים לשם הלימוד. לימוד באיזו עיר אוניברסיטאית שקטה במרכז אירופה זהו דבר יותר מדי שקט ופושר בשבילי, דומה כאילו להתכנס לחדר-עבודה מופרש. ופה תמיד מרקחה. את הפוליטיקה היום-יומית בכל סבכיה שותה אני בצמא. ואיני חושב זאת לדבר רע. אדרבה. זה מְאַוֵור את המוח ואינו נותן לתרדמה להינסך. זה אינו משכיח את הנוראות שבעולם, אינו נותן להירגע. אסור לחיות עכשיו בעולם בלי עצבים מרוגזים, לא לחלות ולא להרגיש. ומ"הלייבור" יש הרבה-הרבה ללמוד. לחיוב ולשלילה. ובנוגע ללימוד בכלל - בשבילי די והותר. סוף סוף הלא שולט אני גם בשפות אחרות (גרמנית איני שוכח וכמעט תמיד קורא אני איזה דבר לסירוגים בגרמנית).[6]

איני חושב שאסע במשך הזמן לא"י. כסף לא יהיה. ולא כדאי יהיה. מוטב לבלות את הזמן מחוץ לא"י כחטיבה אחת ולנצל אותו בהתמדה, בלי הפסק.

ד. מה אני חושב ע"ד הזמן לאחר שאשוב לא"י? באמת מיותר לדבר על זה, אך הן אילו דיברנו היינו נוגעים גם בשאלה זו, ע"כ אגע בה פה. אני אבוא לאחה"ע או ליורשתה של אחה"ע (הלוואי!)[7] ואומַר: "הנני". ויעשו מה שירצו. ברור שכך יהיה. האנשים העייפים כבר עכשיו יתעייפו עד אז עוד יותר וחובה תהיה להחליפם. ואני חושב שאז אוכל להחליף. ובקטנות - אוכל גם להכניס הרבה חדש. אני חושב שהדבר בכללו ברור, ועל פרטים אין צורך לדבר.

ה. מחיי לא קיבלת תמונה ברורה, כי עצם בואך הוציא אותי מהמסילה. החודש האחרון היה אצלי מבולבל מאוד, לא שבעתי נחת לא ממנו ולא ממך. איני מאשים, זה היה הכרחי, כמובן. אך הייתי רוצה שתדע ושידעו בא"י, כי היו לי כבר שבועות טובים מאוד, מסודרים בתכלית ומלאי עבודה. כך שבכל ערב, כשהייתי מסכם את אשר עשיתי, היה לפני ממש גדול וחשוב. ועכשיו כשאֶפטר ממך, ובשבת בבוקר אפטר מבן-גוריון,[8] אשכב מרוב צער לישון לכל השבת, וביום הראשון אלך לשמוע את ישה חפץ, ומיום השני יתחיל שבוע של עבודה מתוך מנוחת-נפש עצובה, והמכונה תתחיל לטקטק בקצב ובשקט ובלי הפסק. כמו בסצנה האחרונה ב"דוד וניה"[9] (זה בשביל עדה). השיעורים ועבודת ז'בו, והנסיעות וכו', גוזלים הרבה זמן אך נשאר עוד הרבה לקריאה, והכול תלוי בסידור. ולְמה השבוע שלי דומה? למלתחה ארוזה היטב, שהכול מונח בה כך, שאחרת לא יכול היה להיות, ולו היה אחרת לא הייתה המלתחה מכילה את הכול.

ו. בנוגע למצבי החומרי. הוא בטוח. אני קיוויתי ועודני מקווה להותיר לרבקה. כתבתי הביתה על זה בהחלט. אלא שגרם המזל ושיעור אחד שחשבתיו לבטוח (קבוצה לערבית) התמוטט. זהו הפרש של 4 פונטים בערך לחודש. מלבד זה גם שיעור אחד מהישנים צולע קצת - הרבה חיסורים. הנה כך המצב תמיד. השיעור של ב.[10] אינו בטוח בעיני - ואם גם יהיה - לא יכניס הרבה. הלא לא לשם זה אקחנו. בכ"ז אסור לי להתאונן. ביחס לאחרים מצבי טוב, ואני מקווה מאוד, כי אעלה את הסכום עד כדי לשלוח לרבקה.

זה, בקיצור, הכל. כך נדמה לי. איני מוכשר לסקור ולראות מה חיסרתי. אני נמצא עכשיו תוך כדי כתיבת מכתב גדול לברל. אתם תקראוהו. והוא ישלים.

שונות בא"י:

שלום תמסור לכולם. רשימת השמות יותר מדי ארוכה. לחוד תמסור שלום לידידי הקטנטנים - למשה'לה טבנקין,[11] לרנה.[12] הייתי רוצה מאוד לדעת מה שלום ילדי יבנאלי[13] ומה שלומכם בכלל. ומה אצל רמז ואם בריא הילד.[14]

לאנשי תלפיות שלום באשר הם.[15]

תאמר שלום לחנקינים, שלום רב.חטאתי להם מאוד.תספר לאבו-שֵער[16] בקיצור ובאופן פופולארי על השינויים שהיו אצלי.

כן, את חנקין תשאל, אם התראה עם הצ'רקס. תאמר לו, כי אני רוצה לכתוב לו סתם מכתב-ידידות, לבל ינותק הקשר, וגם לבקשו לענות לי על שאלות אחדות בנוגע למצב בעבר הירדן עכשיו. הידיעות נחוצות לי פה. ואני רוצה לדעת אם יכול אני לכתוב לו באותו הטון ובאותה מידת האינטימיות שהיינו כותבים לו בשנה שעברה. את המכתב לצ'רקס כתבתי כבר בשִבתי ב-Room Business [של [L.S.E הערב, אלא שאין לי כוח להעתיק אותו עכשיו (תורכית). אני אשלח אותו, עם מען כתוב, אליך ואם תשובת חנקין חיובית תשלח אותו, וָלא - תודיעני.[17]

ליהודית[18] תמסור שלום. דרכה - לרבקה יצקר ולרנה.

את ה"קונטרס" ס"ו לא קיבלנו פה (החבילה של פוע"צ). לפניו ואחריו קיבלנו הכל. אני מחכה עוד לרשימת החתומים [באנגליה] ולחשבונות שביקשתי במכתבי לרמז, ואשר גם קלעי[19] הבטיח במכתבו. גם למניות. ימהרו לשלוח.

בבית אל נא יכעסו על שאיני כותב. אם גאולה עוד לא הצטלמה - אני כתבתי על זה ושלחתי כסף - תפגיע בה שתצטלם תכף. איני יכול בלי תמונתה.

אני חייב עוד לקופת מלווה בירושלים 3 פונטים. אין לי מה לשלוח עכשיו. ובכן תיכנס ל"הלוואה וחיסכון" ותבקש שיאריכו. ואם תוכל - אם רק תוכל - תשלם ותודיעני.

בכלל, כתוב גלויות ומכתבים קצרים.

לדב תאמר, כי אם חשדַי בנוגע לג'ימי התאמתו בכללם - ישלח את מכתבי אליו לרבקה. אני רוצה שתדע את העניין, ובכלל נוהג אני לשלוח לה את כל המכתבים שאני מקבל והעתקות מכל המכתבים החשובים פחות-או-יותר שאני שולח. זה נותן לה הרבה תוכן, יותר מעיתונות לפעמים.

יהודה מוכרח לכתוב אלי כל שבוע, ולו גם גלויה. ואם מחויב הוא לנזוף בי - יעשה זאת במשפט אחד קצר ושנון - הפעולה תהיה אותה הפעולה ממש כשימטיר עלי נזיפות מלוא הגלויה, ואת הגלויה - כיוון שהוא כותב אותה כבר - מוטב שימלא בדברים יותר ממשיים.

עכשיו 4. אני בכ"ז חושב שכדאי להתעטף בעבאיה ולהירדם עד 6.30.

 

משה

 

הערות



[1] בהרב בא ללונדון עם פ"ר באמצע פברואר, על-מנת לנסוע עמו לארה"ב, אך כשיצא פ"ר לפגוש את צ'רצ'יל חזר בהרב עמו.

[2] מ"ש לא נשאר במלונו עד צאתו אל תחנת הרכבת.

[3] מ"ש התכוון להשכים ולהיפרד מבהרב בתחנת הרכבת, ושם לתת בידיו את המכתב.

[4] ר' מכתב 12 הע' 6.

[5] פ"ר שעמד לצאת לארה"ב כדי לאתר שם אישים וארגונים שיהיו מוכנים להשתתף במימון מפעל החשמל בנהריים, ביקש ממ"ש להצטרף אליו כמזכיר ועוזר. בהרב היה אמור להישאר בא"י בעבודת הכביש. נסיעתו הבהולה של פ"ר ארצה, דחתה תוכנית זו.

[6] בג"ה למד מ"ש גרמנית ואח"כ שיפר את שליטתו בשפה זו כאשר שימש מתורגמן בצבא העותמאני ליד קצין גרמני.

[7] השאיפה להקמת ארגון שיאחד את כל הפועלים בא"י התממשה רק אחר איחוד אחה"ע והפוה"צ והקמת מפא"י ב-1930.

[8] על הפרידה מב"ג ר' מכ' 21.

[9] מחזה של צ'כוב.

[10] לא אותר.

[11] משה טבנקין (1979-1917), בנם הבכור של אווה ויצחק טבנקין.

[12] רנה - בתם של הסופר צבי שץ ורבקה יצקר, אנשי העלייה השנייה (ר' עליהם במכתב 29, הערות 7, 8, 11).

[13] אראלה ומנחם, בני הניה ושמואל יבנאלי.

[14] אהרון בן אהבה ודוד רמז. לימים מפקד חיל האוויר, ח"כ, שגריר ישראל בבריטניה.

[15] על תלפיות ר' מכתב כב הע' 2.

[16] "אבו-שֵער" - כינויו של יהושע חנקין, שהיה מגודל שיער וזקן.

[17] בקרב תושבים צ'רקסים בעבה"י התעוררה נטייה לחזור למולדתם שבקווקז. הם בדקו אפשרויות למכור את אדמותיהם והדבר עורר תקוות לרכישה עצומה של קרקעות, שנכזבה. במסעותיו על פני האזור קשר מ"ש קשרים אמיצים בייחוד עם אחד הנכבדים הצ'רקסים, שכונה "הצ'רקס" (ר' מכתב יב הע' 2).

[18] יהודית אידלמן. ממייסדות גדוד העבודה ועין-חרוד. בתקופה זו עבדה במזכירות אחה"ע.

[19] דוד קלעי (1948-1898). ממייסדי צ"צ בפולין וחבר המזכירות הארצית שלה. חבר אחה"ע. ממייסדי ההסתדרות הכללית ומעורכי "קונטרס" והוצאת הספרים של אחה"ע.

 

העתקת קישור