[1] היחסים של חבורת שלושת הרֵעים, משה דב ואליהו - ורבקה במרכזה - היו סבוכים ומורכבים משתי מערכות שהשתרגו זו בזו: האחת - חברות עמוקה ומחייבת, אחריות מלא זה כלפי זה וכמיהה לחיים אוטופיים משותפים, שיהיו מבוססים על עקרונות אנושיים חברתיים נעלים; האחרת - רומנטית: דב ואליהו אהבו את רבקה; זה מכבר היה ברור לרבקה מהי בחירתה, אבל העכבות שכפתה עליה מערכת היחסים בחבורה מנעו בעדה להבהיר את הדבר. מ"ש, כדב, התלבט לפני נסיעתו, אך משגמר אומר קם ועשה. לא כן דב. יתר על כן, בעוד שמ"ש יכול לעזוב את הארץ בידיעה שדודו, איש העסקים וולודיה שרתוק, ימשיך לתמוך במשפחתו, היה מצבה הכספי של משפחת דב קשה יותר, שם נפל עול הפרנסה על אמו האלמנה.

[2] ג'יימס דה-רוטשילד (1975-1878). בנו של הברון אדמונד, "הנדיב הידוע". השתקע באנגליה. מפעילי ההס' הצ' באנגליה. סייע לח"ו בקשרים עם הבריטים בפעילותו למען הצהרת בלפור. שירת כמייג'ור בגדוד ה-39 של הגדודים העבריים והופקד על גיוס המתנדבים לגדוד העברי הא"י. שימש כמקשר בין וה"צ ושלטונות הכיבוש. מ-1924 בראש פיק"א. בתרומתו נבנה משכן הכנסת בי-ם. "שתום העין" - שכן איבד את עינו במשחק גולף. (ר' מכתב 22).

[3] חיים וולפנזון (ווֹלפִי). "במקרה נשלח לת"א לנהל את משרד הגיוס [לגדוד העברי] אופיצר צעיר וולפנזון, אשר ידע להתקרב לתנועת המתנדבים ולהסתגל אליה (חביון א, עמ' 361); "דעתי - וולפנזון איש שאי-אפשר לסמוך עליו גם אחרי המלצותיו של דב. התכונה הכי חשובה בו - רצונו למצוא חן בעינינו. ע"י כך ירצה לעשות מה שנדרוש ממנו, אם יוכל, אבל לא יעמוד על דעתו, כי הוא רוצה למצוא חן בעיני אחרים. הוא נכון לגלות לנו סודות מחדרם. זה חשוב לפעמים, אבל לא צריך שהוא ידע סודות מחדרנו" (א"ג למ"ש, 1.8.1921).

[4] נראה, שהכוונה למחלוקות הקשות שנתגלעו בהסתדרות הציונית בין ויצמן-ברנדייס ובין ויצמן וז"ז' וכן לפרשת "ועדת הריאורגניזציה", שבסוף 1920 נשלחה לארץ לבדוק את פעולת וה"צ ומתחה ביקורת קשה על התנהלותו.

[5] נראה שהכוונה לאופוזיציה האמריקנית לח"ו - קבוצת ברנדייס שטענה שתפקידה הפוליטי של התנועה הציונית הסתיים ושאפה לבוא במקום ההסתדרות הציונית ולנהל את בניין הארץ לפי שיקולים כלכליים כעסק לכל דבר, לא על בסיס שיקולים ציוניים.

[6] יד ימינו של ברנדייס במאבקו בח"ו.

[7] לואי דמביץ ברנדייס (1941-1856). שופט בבית המשפט העליון של ארה"ב (יהודי ראשון בתפקיד זה שם). כידיד הנשיא וילסון פעל לרכוש את תמיכתו בהצהרת בלפור. בוועידה הציונית בפיטסבורג 1918 הציע כמה עקרונות לבניין א"י ("מצע פיטסבורג"): הראשון – שוויון כל התושבים, יהודים כערבים, בפני החוק. כשנמסר המנדט על א"י לבריטניה, טען שבכך תם תפקידה הלאומי והמדיני של ההסתדרות הציונית; עליה לפעול לפיתוח הארץ לפי שיקולים כלכליים טהורים (ר' מכתב 21 הע' 9).

[8] ביחידות רבות בצבא העותמאני, בשנות מל"ע-1, היה הפיקוד הממשי נתון בידי קצין גרמני שעה שהמפקד הרשמי היה תורכי.

[9] יעקב (ז'ק) שפירא (1963-1882) עלה עם משפחתו ב-1885. ב-1898 יצא ללמוד בפריס. בהמלצת הברון רוטשילד צורף לווה"צ מטעם יהודי צרפת. ב-1942 חזר ארצה והיה מנהל אגודת הכורמים.

[10] יוליוס סימון (1965-1881). יליד גרמניה. באנגליה מ-1918. ציר לרוב הקונגרסים עד 1921. ב-1903 צידד בתוכנית אוגנדה. חבר מוסדות ציונים שונים. הוא ודה לימה (ראה הע' 17) עמדו בראש "ועדת הריאורגניזציה" ובדו"ח שחיברו, שעלה בקנה אחד עם השקפות ברנדייס, מתחו ביקורת על וה"צ בגין בזבוז כספים, אי-סדרים ומעורבות-יתר בענייני היישוב, ושללו רכישת אדמות עמק יזרעאל שביצע אוסישקין באין לכך כיסוי תקציבי. השניים הציעו גם ריאורגניזציה בפעולת ההנה"צ בלונדון והנהלת "קרן היסוד", שלדעתם מייסדיה והעומדים בראשה "העדיפו חדוות יצירה וכושר אלתור" גם אם הם מחפים על "רשלנות וסדרים לקויים". בבואו לא"י בראשית 1921 שמע ח"ו על התנהגותם המתנשאת של סימון ודה לימה. "אינני יודע מה היה לו ליוליוס [---] נצטרך לגמור איתו", כתב לרעייתו (איגרות ח"ו 10, מכתב 117 עמ' 166).

[11] אברהם בן יצחק סוֹנֶה (1950-1883). משורר ופעיל ציוני. לפני מל"ע-1 הורה זמן-מה בבית המדרש למורים בי-ם. ב-1920 היה מזכיר ראשי של ההנה"צ בלונדון. יצא לא"י כמזכיר הוועדה לריאורגניזציה והיה בין מחברי הדו"ח שלה. ב-1938 עלה ארצה. נחשב לאחד ממבשרי השירה המודרניסטית העברית. ערב צאת ב"ג ללונדון ב-1920 כתב לו ב"כ: "אל תזלזל בפקידי הלשכה. שם ישנם אנשים הראויים לתשומת לב וגם להשקעת כוחות. תפגוש את סונה (המשורר אברהם בן יצחק) (איגרות ב"כ 1, 2.1.1920, עמ' 99) עניין ה"מרגלוּת" וההלשנות" לא נתחוור, אך נראה שכינויים אלה הוטחו בו על שום שמוּנה לוועדת הריאורגניזציה ונתן יד לדו"ח השלילי שהגישה, ועל שהיה שותף ליוליוס סימון, שבעיני ח"ו "נהפך לתליין הממלא את פקודות הציונים כביכול שבאמריקה" (איגרות ח"ו 10, מכתב 107 עמ' 150); ואילו על סונה: על סונה אין לסמוך ביותר (שם מכתב 17 עמ' 66).

[12] יומון, ביטאונם של חוגים ימניים ביישוב, נוסד ב-1919. נקט עמדה עוינת ביותר לתנועת הפועלים וכן לח"ו. במכתב לסמואל על העימות בינו לבין ברנדייס, כתב ח"ו כי "חלק מן האחריות" לקרע עם ברנדייס מוטל על קבוצת "דואר היום", אשר מיררה והרעילה את היחסים בין א"י לארה"ב. עיתון זה, לדעת ח"ו, "ירד לשפל המדרגה" (שם, מכתב 107 עמ' 228). ובמכתב אחר: "אנו מוקפים אויבים רבים: ג'ימי, 'דואר היום' וכו' וכו', בנוסף לאנטישמים" (שם, מכתב 211 עמ' 233). ר' הע' 19 להלן.

[13] הצד האחר, כינוי לשטן, והכוונה לחוגים העוינים את תנועת הפועלים, ש"דואר היום" היה להם לפה.

[14] נראה שג' רוטשילד יצא לאמריקה ביוזמתו שלו, כד לפעול שם נגד ח"ו (ר' איגרות ח"ו 10, מכתב 126 הע' 2 עמ' 172; מכתב 141 עמ' 187).

[15] בין ועידת לונדון (יולי 1920) והקונגרס הי"ב בקרלסבד (ספטמבר 1921), התגבשו מוסדותיה של ההסתדרות הציונית תוך מחלוקת ומשברים. מימון בניין א"י עמד אז בראש מעייניה של ההנהגה. ח"ו עמל קשה לכונן בצד "קרן היסוד" "ועדה כלכלית", אך הדבר לא עלה אז בידו; אישים שח"ו הציע להם להצטרף לוועדה כיועצים או כתורמים דרשו גם סמכויות ביצוע. לבסוף, כשגובש נוסח הסכם להקמת הוועדה, נמנע ג' רוטשילד לחתום עליו (שם, מכתבים 140, 142 ר' בכרך זה מכתבים רבים בנושא הוועדה הכלכלית). מתברר איפוא שג' רוטשילד יזם הקמת "ועדה כלכלית" בארה"ב, כנראה בנוסח ברנדייס.

[16] אנשי הברון רוטשילד שם.

[17] בעיקר יוליוס סימון ודה-לימה, שדוחותיהם על ארגון העבודה הציונית בלונדון והצעותיהם עוררו מחלוקות קשות, שבסופן התפטרו שניהם.

[18] לא"י נסע ג' רוטשילד בשליחות ח"ו (ואולי ביוזמתו שלו). ר' שם, מכתב 127 מ-23.2.1921. יחסו של ח"ו לג' רוטשילד ידע מעלות ומורדות, אך בכללו נעשה שלילי יותר ויותר. במכתב מ-25.2.1921 כינה אותו:"dirty brute"  ו-rotten""; בנוסח העברי: "הוא נאלח ומושחת" (איגרות ח"ו 10, מכתב 130 עמ' 176).

[19] איתמר בן אב"י (1943-1885). בן דבורה ואליעזר בן-יהודה. "הילד העברי הראשון". ממייסדי "דואר היום" ועורכו 14 שנה. סגן נשיא "בני בנימין", ארגון ימני של בני הדור השני במושבות, שנקרא ע"ש הברון רוטשילד, "הנדיב הידוע" ואביו של ג'ימי.

[20] ב-22.2.21, במאמר ב"דואר היום", שכותרתו "ובכל זאת לא אתה האיש", מתח א' בן אב"י ביקורת על אוסישקין ועל ניהולו את וה"צ:

יבוא מי שיבוא אחריך לכאן [אוסישקין עמד לצאת לארה"ב עם ח"ו] - בזרועות פתוחות נקבלהו, אך צריך שאחֵר יבוא, שחדש יבוא, שהאיש יבוא אשר מסביב לו נתקבץ כולנו ואשר אל דגלו נרוץ לפעולה ולניצחון. איננו! - קוראים ידידך על פי פקודה מאיתך. האיש החדש שאתם רוצים בו כל כך - איננו. ישנו! - עונים אחריהם אנחנו - ופעמיו כבר נשמעים בסביבותינו. גם המנהיגים עצמם, שהזמינוך אמריקתה, יודעים הם את זאת היטב, וכבר נלחש שמו לתוך אוזנינו יותר מפעם אחת. יבוא-נא איפוא האיש ההוא; יבוא-נא האיש אשר ידע להתרומם מעל לסיעות, אשר ידע להקיף את עצמו בגדולים ולא בקטנים, אשר ידע לדחות הצדה את כל החנפים, אשר יֹאבֶה לשמוע אל האמת כשיֹאמרוּהַ לו, אשר יושיט את ידו גם לאויבו אם עברי הוא. רק האיש הזה רודף השלום ומכניס האחדות, בבת-צחוק לשפתיו ובחום נעורים מעיניו, יבוא-נא אלינו, ואנחנו - לפקודתו. אשר לאוסישקין - הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת.

[21] גופים שינהלו את המפעל הציוני לפי עקרונות כלכליים טהורים, כגרסת ברנדייס.

[22] בני הדור השני במושבות וארגונם "בני בנימין"

[23] "למרות כישרונותיו, שאין איש אינו מטיל ספק, כוח מהרס הוא ולא כוח בונה" ("דואר היום" על ז"ז', 7.3.21).

[24] לפי שמואל ב', יב 7.

[25] אלכסנדר אהרונסון (1984-1888) יליד זיכרון יעקב. אחיהם הצעיר של אהרון ושרה. ב-1916, אחרי פגישה במלטה אם אחיו אהרון, יצא למצרים, נספח שם למודיעין הבריטי ורכש השפעה מסוימת במטה גנרל אלנבי. הגיע עם הצבא הבריטי הכובש ארצה, ומנהיגי היישוב, שדחו אותו, נאלצו - בהשפעת וייצמן - להשלים איתו. משקמה תנועת ההתנדבות לצבא הבריטי התברר "שאישור ההתנדבות לגדוד העברי מתעכב משום שבדוחות לבריטים הדגיש א"א את הנטיות השמאליות ואת המוצא הרוסי של חוגי הפועלים המתנדבים" (סת"ה א-2, עמ' 505). עם ראשית הגיוס, שאושר רק כחצי שנה אחרי ועידת המתנדבים (18.6.1918), פעלו א"א וכמוהו גם ג'יימס רוטשילד להרבות מתגייסים מקרב שכבות אחרות. בני ירושלים מן היישוב הישן, שהתגייסו, היו למעמסה קשה על הגדוד.

[26] לורד מלצ'ט (אלפרד מונד) הציע לח"ו להצטרף  לנסיעתו עם בתו לא"י בינואר 1921. ח"ו, שהיה מעוניין מאוד לרתום את מונד לעבודה הציונית, נענה (איגרות ח"ו 10, מכתב 108 עמ' 157).

[27] בהרב, ששלל עצה זו, צירף למכתב מ"ש לד"ה, ב-10.3.1921, פתק זה:

דב, אני מצטרף בכל לבי לנאמר פה. יש לי אומנם להוסיף הרבה פרטים חשובים, אך לא כדאי בשבילם לעכב את המכתב המוכרח להגיע לא"י לפני ג'ימי. אנו שבים לא"י ולכן אגמור שם. אינני מסכים בשום אופן לדברי משה בעמ' 6, המסומנים בעיפרון על ידי [כסף לסחוב כמה שאפשר]. אף פרוטה לקחת ממנו. בייחוד בהתחלה, בטרם שתהיה ברורה עמדתו. פ. [רוטנברג] ביקש פה ממנו 500 ל"הגנה", בלבל את המוח ואחר ביטל ואמר בכלל כי הוא נוסע ושם ייתן. כל אלה הן ספקולציות שונות ע"ח כבוד וכו'. פיני מצדו מבקשך לא לבוא איתם בשום דברים ומו"מ עד בואו. תתחמק. תֶחלה. ובבואו תעשו חזית אחת. פ. יבוא ב-22 לירושלים. טוב שבחוגים הרשמיים לא ידעו מזה. את האלפיים לי"מ שמור לרשות פיני עד בואו. הדבר חשוב מאוד.

[28] הרברט סמואל - נציב עליון בריטי ראשון בא"י החל מיולי 1920. החלטותיו נוכח מאורעות 1920 ו-1921 (חנינת תוקפים ערבים ומגינים יהודים, הפסקת העלייה), שהתקבלו בהשפעת הפקידות הבריטית האנטישמית והאנטי ציונית שירש מתקופת המימשל הצבאי הבריטי, עוררו עליו זעם ביישוב ובתנועה הציונית.

[29] עם צאתו של מ"ש ללימודים בחו"ל, למרות התנגדות רבה מצד מנהיגיה של אחה"ע ובעידודו של ב"כ, התחייב מ"ש לשגר דרך קבע דוחות מלונדון.

[30] ב"כ היה למ"ש מורה רוחני ומדריך. לשנתיים, שבמהלכן עבד לימין ב"כ בעריכת "קונטרס" (1920-1919), קדמו מגעים ביניהם ב-1915, בוועידה לענייני תרבות בכנרת (ר' נתראה עמ' 148 הע' 3), וב-1919 בהתכנסות במחניים (מכתב ב הע' 2), בוועידת הסתדרות הפועלים החקלאים ובוועידת ייסוד אחה"ע.

[31] רק חלק ממכתב זה אל ב"כ אותר (מכתב 18). עניין ח"ו והנציב אינו מופיע בחלק ששרד.