17

אל: גאולה ויהודה, תל-אביב

לונדון, שלהי שבט, 6.2.1921

ילדים יקרים,

 

קיבלתי את גלויתך, גאולה, לפני כשבוע, אשמתי לפניכם מאוד מאוד. באמת איני זוכר מתי כתבתי את מכתבי האחרון הביתה. עבר זמן לא מעט ובינתיים נשתנה הרבה מאוד, כמעט הכול. בוודאי קראתם את מכתבי הארוך כגלות [מכתב 12]. מכל ההנחות והמסקנות, שהנחתי והסקתי במכתב ההיא מתוך הפשטה ו"מחשבה תחילה", לא נשאר כמעט זכר. שבועות אחדים של חיי-ממש וניסיון-מעשה הוכיחו הרבה משוגות, ואני שמח מאוד שלא נאחזתי במסגרת, ובעוד מועד הפכתי ושיניתי הרבה דברים, כמעט הכול.

לא יהיה לי פשוט די זמן עכשיו לספר את הכול. העיקר היא כי מתוך בחילה בשיעמום הנורא שהילכו עלי שיעורי המשפט חדלתי מבקרם, ובאופן זה הוּצאתי לגמרה מתוך מסילת הלימוד "המסודר", ז"א, אשר מקובל בעולם לחשבו למסודר. נעשיתי שליט בלתי מוגבל בעצמי ובזמני, בוחר ודוחה כרצוני. אני מאושר מאוד שעשיתי זאת ולא שיחתּי את זמני לשווא. עתה מוציא אני את כל זמני הפנוי – הוא, לדאבוני, אינו רב, אך אני מנצל את כולו עד הטיפה האחרונה - אך ורק לדברים הנחוצים לי ואשר לבי נמשך אחריהם ומרגיש אני סיפוק מלא - 100%.

אני קורא עכשיו הרבה, אפשר לומר - הרבה מאוד. טובע בעיתונות - בעיקר שבועונים וירחונים. קראתי ספרים אחדים העוסקים בהוויות העולם הזה, הזה ממש, ז"א במצב הנוכחי שבעולם, ועכשיו אני מתחיל לקרוא מבראשית ספרי כלכלה. אני שומע הרצאות במידה מצומצמת מאוד - רק את הדברים היותר מעניינים בכלכלה ובפוליטיקה. נמצא אני כמעט כל היום בביה"ס, אשר שמו על הגיליון הזה,[1] בספרייה ובחדר הקריאה שלו. כשאני משתקע בכיסא גדול ומשתקע בספר או בירחון מעניין - כ"כ טוב.

אמרתי שאין לי די זמן. הפרנסה, הלא תבינו. סוף סוף סודר הכול. היה לי זמן של "בינתיים" די מייאש ולא רציתי לצערכם וע"כ לא כתבתי על זה. אבל כל התקוות המזהירות שלי היו תלויות בשערה, אלא שלבסוף הכול עלה כשורה.

אלה מקורותיי:

א. שיעורי ערב פעמיים בשבוע, כל פעם שעתיים (10-8 ונסיעות חצי שעה שמה ושעה משם הביתה, ז"א אומרת ערב ב-11), בעד כל שעתיים 18 שילינג.[2]

ב. שיעור עברי אחד, פעמיים בשבוע, כל שיעור 5 שילינג.

ג. שיעור ערבי אחד, פעמיים בשבוע, כל שיעור 6 שילינג.

ד. עבודת ז'בוטינסקי - 12 פונט לחודש. זוהי עבודה מעניינת מאוד.[3] היא גוזלת זמן רב כמו ענף לימוד, אך זה יותר מכדאי, משום שבאמת זהו לימוד ו-100% תועלת לעצמי, לימים יבואו. עיני צופיה עכשיו בתמידות על כל עולם המזרח והמתרחש בו, החל מהפוליטיקה של הסובייטים במזרח, תורכיה הכמאלית והסולטאנית, סוריה, א"י, מצרים, ארם-נהריים וחיג'אז. זה גם כרוך באי-שכחת הערבית, וזה גם חשוב.

יהודה, אל תחדל מכתוב. ממך הייתי רוצה לקבל מכתב מדי שבוע, עם סקירה קצרה אך מסועפת על כל העניינים.

עכשיו בקשות לי אליך. רצוף לזה אני שולח פונט. קנה לי 5 ספרים ערבים, ספרי קריאה ליותר ממתחילים. שלח לי בחבילת-דואר בהקדם הכי אפשרי. זה נחוץ לפרנסה, הלא תבין, ואם אין תורה אין קמח. אני חושב, שלא יֵצא כל הפונט ואדיר חפצי הוא כי גאולה תצטלם. תעשה זאת.

המאזן הזה הוא רק מחודש זה. בינתיים כבר עשיתי חובות, שצריך יהיה לשלמם מהעודף. עכ"פ אל תדאגו לרבקה, מעתה אוכל לשלוח לה די והותר. את העודף שיישאר לי צריך יהיה לקבוץ על יד[4] לימי החופש, שבהם מתמעטת הפרנסה עד לחצי לכה"פ.

בימים אלה הוצע לפני עוד שיעור - ללמד קבוצה ערבית. בוודאי יסתדר - פעמיים בשבוע, כל שיעור 15-10 שילינג. הרי שסה"כ יש לי כ-25 פונט לחודש, ועם השיעור האחרון - עוד 30 פונט.

מלבד עסקים אלה מחליף אני פעמיים בשבוע שיעורים עברים באנגלית. נוכחתי סוף סוף, כי רק מהאוויר אין לומדים אנגלית. דרושה הדרכה מושכלת.

ובכן 4 ערבים בשבוע מלאים בשיעורים. מיתר הזמן נגזלות לשיעורים עוד 6 שעות, ז"א כשעה וחצי או יותר בכל יום. מיתר הזמן - שמיעת הרצאות אחדות ועבודת ז'בוטינסקי. השאר קריאה. ולא יותר. שבת וראשון - קודם כל איני יכול לקום לפני 12-11, ושנית מתמזמז הזמן לעתים קרובות. יש גם צורך או חשק להתראות עם מישהו. בתיאטרון הייתי בסה"כ רק פעם אחת. אופרה אין פה והקונצרטים אינם מעניינים. עפ"י התוכנית מוקדשים השבת ויום א' לכתיבת מכתבים ול"קונטרס". בשבוע שעבר הגשמתי את הדבר ושלחתי ל"קונטרס" מעטפה כרסתנית. השבוע לא עלה.

תאמר לרמז,[5] כי רציתי לכתוב על חוסר-העבודה והמשבר באירופה בכלל, אלא שקפלנסקי כתב שוב מכתב על זה ואמר לי, שמיפו כתבו לו שייתן לי לתרגם, מובן שלא יכולתי לסרב, אם כי לא נעים היה לי. היה לי חשק לכתוב דבר מקורי. עכ"פ אכין מעטפה במשך השבוע. אולי יהיה גם קטע בחתימת "מ, בן-קדם".

עוד תאמר לרמז, או למרדכי, כי אין אומרים "יחס נאמנות". יחס נאמן - די והותר, טוב מאוד. ובמקום לאמור "חקיקה" - מוטב "מתן-חוקים", כבר בא ב"קונטרס" ולא צריך לשנות את המסורת. ואם מדפיסים כבר מילה לועזית, צריך להקפיד על הכתיב ולגרוס Travail (עבודה) ולא Travaille (הוא עובד), ויש עוד ועוד.

מי ממלא עכשיו את "בעולם"?[6] יש הבנה, אך כשאני מטייל ברחבי העיתונות ובספרות של השנתיים האחרונות, רואה אני כמה החסרנו. יש דברים עצומי ערך, שנשארו כמוסים וחתומים בפני ה"קונטרס" וקוראיו, ואין אפשרות למלא את החסר, כי יום יום וחדשותיו. ובכלל, הידיים רפות לעומת כל שפע המאורעות, אשר על כולם יש חשק לספר, ואשר כולם חשובים ומלמדים - כך נדמה - דווקא לנו ואותנו. להקיף את הכול - אין כוח וזמן וגם אין כישרון. אנחנו עוד רחוקים, רחוקים. נחוץ עיתון יומי ודרוש מחנה-עובדים. מתי?

אני כבר רואה, שמי יודע מתי אכתוב למי שהוא זולתכם, ע"כ המכתב צריך להכיל תשובה על שאלות שיעוררו אחרים. בנוגע לאופן לימודי - אם ארצה או אזקק בתעודה - אוכל להיבחן מחוץ לביה"ס וימי החופש יספיקו לכך, ואם לא ארצה או לא אזקק - ארגיש את עצמי חופשי תמיד ויהיה ביכולתי לאמור "די" ולשוב בכל רגע.

שלום לכולם. שילחו את המכתב לכנרת, לדב, ליקותיאל. מדוע חדל משלוח לי את יומן-עבודתו?

ילדים, אל תזניחו אותי. כיתבו לי. לבי התחמץ לַזְקנה.[7] מסכנה מסכנה. אני מתאר לעצמי אותה ואת כל המצב אצלכם.

שלום, שלום, יקרים, אהובים,

 

משה

 

הערות