[1] שמואל ייבין. בוגר מחזור ב' של ג"ה. שירת בצבא העותמאני. למד בלונדון ובברלין ארכיאולוגיה ואגיפטולוגיה. לימים ראש ענף העתיקות של משרד החינוך והתרבות.

[2] בן ציון כהן. בוגר מחזור ג' של ג"ה. סיים לימודיו בלונדון כמוסמך למדעי המסחר. ב-1923 התמנה למזכיר הראשון של הטכניון בחיפה.

[3] חיים רזילי (רזניק). בוגר מחזור ד' של ג"ה. שירת בצבא העותמאני. לימים מנכ"ל של משרד התחבורה.

[4] כינויו של זאב ז'בוטינסקי. ז"ז בא ללונדון בקיץ 1920 לאחר שחרורו ממאסרו בעכו על חלקו בהגנת ירושלים במאורעות 1920, ומונה לראש מחלקת התעמולה של "קרן היסוד" אחרי שח"ו הסכים לתנאיו המדיניים והבטיח לו, כי במשך הזמן ימונה גם להנהלה הציונית (איגרות ז"ז ג, מכתבים 156, 161, 165).

[5] מ"ש וז"ז' הכירו זה את זה ב-1919, כאשר ז"ז היה חבר וה"צ ומ"ש - עוזרו של יהושע חנקין במוסד זה. לפי עדות שגבה יוסף שכטמן ממ"ש בראשית שנות ה-50, לקראת חיבור הביוגרפיה של ז"ז', התגוררו שניהם זמן-מה באותו בית בירושלים (בית לוי ברחוב יפו, מול "מגרש הרוסים"), מ"ש בקומת קרקע (עם יקותיאל בהרב) וז"ז' בקומה השנייה, והרבו להתראות: "ידידותי היה יחסו של ז' למ"ש הצעיר, שחזר אז משירותו בצבא התורכי. ד"ה וא"ג הציגו אותו לפני ז' והוא נוהג היה להראות לז' את תרגומיו מן השירה המודרנית לעברית, וליהנות מתרגומי ז' משירת ד'אנונציו וסוּלֵרי" (שכטמן א, עמ' 323). לפי עדות מ"ש למשה בן-אלול ב-1953, "נוצרו אז יחסי ידידות מיוחדים" בין השניים על רקע תרגומי שירה רוסית ע"י מ"ש באותם הימים (בן-אלול, 10.12.1953). ידידות זו התקיימה חרף השתייכותם למחנות פוליטיים שונים. מ"ש השתתף בהגנת י-ם אשר ז"ז' פיקד עליה, והיה בין הנזעקים להגנת הרובע היהודי בעיר העתיקה, שז"ז' לא ייחס לה חשיבות ובקש להניחה בידי הבריטים. ב-10.3.1919 כתב מ"ש מת"א למשפחתו בראש פינה, כי לדעת ז' "העיקר - הבניין. האופן, הדרך, הסגנון - טפלים. העיקר שיעשה הדבר. איך ובאיזה אופן ייעשה, איזו צורה ילבש ולמה יהיה מכוון - כל זה לא אכפת [---] אני נוגע בזה רק [---] ללמד את הילדים [אחיו ואחותו: יהודה וגאולה] לדעת את ההשקפה הזו, כי היא תהיה בוודאי שלטת בָרוב העצום של יישוב עתידנו, ולהעירם לחשוב על התהום הרובצת בינה ובין הרעיונות שבמחנה העבודה בארץ". על דברים אלה שופך אור י' שכטמן: "ז' לא רצה להבין, לא כל שכן לאהוד, את משטר המפלגות בציונות. מ"ש, שמתראה היה בימים ההם הרבה עם ז', סיפר למחבר ספר זה כי ז' היה מאוכזב מאוד כאשר הוא הצטרף לאחה"ע [עם ייסודה במרס 1919]. הוא קיווה למשוך את מ"ש אל גוף שונה לגמרי, שהוגה היה בו אז: חוג או מועדון אל-מפלגתי, שיכלול ציונים בעלי השקפות שונות, אשר יהיו מאוחדים רק בנקודה אחת - כי את הדגש יש לשים על הצד המדיני של הציונות" (שכטמן א, הע' בעמ' 313-14). על קרבת השניים מעיד גם הקטע הבא ממכתב ז' מירושלים לאחיות התל-אביביות בלה ונינה [בנות אליהו] ברלין בז'נבה מ-2.3.1920:

לעיתים קרובות מבקרים אצלנו בהרב ושרתוק המתגוררים מתחתנו. בשל השיעמום המצאנו בימים אלה משחק מעניין: לו התרחש מבול ויכולת להציל רק את עצמך ואדם נוסף מן המין השני, במי היית בוחר? אפשר למנות שלש שמות. שרתוק סירב לנקוב בשמות, הוא אמר רק שראשי התיבות של השם בעברית בגימטרייה ארבע. שאלתיו: האם גם בז'נבה יתרחש מבול? הוא שיבח את התפיסה שלי. ואני בחרתי בבלה, נינה, ובסופיה אוסיפובנה (איגרות ז"ז' ג, מכתב 120 עמ' 121).

בבוקר הסעתו של ז"ז' מן הכלא בי-ם לכלא עכו ב-27.4.1920, היה גם מ"ש במלוויו לתחנת הרכבת: "מר שרתוק שמע את ז' אומר בגאווה: 'אשתי אשת חיל. אמי אם חיל. אחותי אחות חיל, ואני מקווה כי בני יהיה בן חיל'" (שכטמן א, עמ' 653).

לקראת צאתו ללימודים בלונדון נועץ מ"ש בז"ז', שהשיב לו:

"ידידי הנכבד,                                                                                                                        לונדון, 9.10.1920

גם לי נדמה כי טוב מאוד תעשה אם תיסע כעת לחוץ לארץ, מפני סיבות אלף ואחת. לו גם התייחסתי באופן שלילי ל"עזיבת הארץ" - ואין זה יחסי - גם אז אותך הייתי מוציא מן הכלל; גם כן מפני סיבות אלף ואחת.

אם עוד תמצאני פה, אשתדל בכל יכולתי להציג אותך לפני אנשים ומוסדות, אשר יש בידם לעזור לסידורך החומרי. אם אסע טרם בואך הנה, ואם רק יזכרני ידידנו דוד הכהן - כי זיכרוני הוא 'כולו חורים חורים' על פי דברי אשתי - אז אנסה להשאיר מכתבים והמלצות. שלום רב לך ול"מחלוף", וגם אשתי ו[בני] עֵרי שולחים לכם ברכות. אנחנו אומרים לשוב בדצמבר. אני מקווה כי נתראה עוד פה. (איגרות ז"ז' ג, עמ' 150).

לימים בהרצאה לפני חברי "התנועה המאוחדת" בנוב' 1946 סיפר מ"ש:

כאשר באתי לאנגליה בשנת 1921, לחדש את לימודי, פניתי כה וכה וראיתי שאין תועת נוער ראויה לשמה בתוך הציונות האנגלית ואין איש חושב אפילו על אפשרות של הקמת תנועת נוער חלוצית. באותו זמן הייתי עוד ביחסים טובים עם זאב ז'בוטינסקי המנוח (שהיה חבר ההנהלה הציונית בלונדון) אמר לי, שנוער יהודי בארץ  זו משול לארון ריק. לא רק שלא תלוי בו שום דבר, אלא שאין שם אפילו מסמר שאפשר לתלות עליו דבר-מה ("משמרת" 13.11.1946).

[6] "אי אפשר לבוא אליך [לווינה] מבלי לחיות קודם בקרב חוגי נוער אלה" [שעבדו בכבישים], כתב ד"ה לרבקה ב-12.11.1920 (אמ"ש) ושיקף במילים אלה את מסירותו לענייני הכלל והעדפתם על צרכיו כפרט; "דב הוז, שפיגלמן אליהו נכנסו בעובי הקורה, הם עובדים במסירות מאין כמוה [---] דב הוז משתמש בקשריו בממשלה לטובתנו, להכנסת עובדים, לקבלת עבודה" (ב"כ לב"ג בלונדון, 20.10.1920, איגרות ב"כ 1 עמ' 160); "ד"ה נכנס כולו לסידור העבודות הציבוריות בכבישים וברכבת [---] המעשה הגדול והחשוב שאנו עוסקים בו עכשיו - עניין הכבישים. במשבר הציוני והיישובי הנורא - זהו עוגן הצלה [---] את בהרב ואת דב הוז הכנסנו בזה לגמרי" (ב"כ לב"ג, שם 21.10.1920 עמ' 168-9). ראה נספח 6. עמ' 435.