[1] זלמן שזר (רובשוב) (1974-1889). כיהן כנציג "הברית העולמית" במשרדה בווינה (ר' הע' 9 להלן). כששהה מ"ש בווינה היה שזר בעיצומו של מסע תעמולה לעלייה בגרמניה, אוסטריה, גליציה ופולין. רעייתו רחל כצנלסון כתבה לו מווינה ב-29.10.1920: "אתמול בא משה שרתוק ליומיים בדרכו ללונדון. מה זאת ד"ש מארץ ישראל ע"י איש קרוב לכול. אחרת היא מרחוק. [---] התנינו להיפגש מחר, הארצישראלים, עם משה ואז נשאל" (ז' ור' שזר, החופים השניים, הספרייה הציונית 1999 עמ' 111).

[2] ישראל מרום (מרימינסקי), (1976-1891), ממייסדי תנועת צ"צ ברוסיה ובפולין ועורך עיתוניה.

[3] מ"ש היה חבר "הוועדה לענייני אסיפת הנבחרים" של "אחדות העבודה" והיה פעיל מאוד בהסברת חשיבותה של האסיפה בריכוזי הפועלים (ר' מכתב 1 הע' 4). ב-1.10.1920 דיווח לווה"פ של מפלגתו: "הייתי בגליל ובכביש. מצב הרוח ביחס לאסה"נ היה מיושן [רדום] לגמרי. החברים הכי אקטיביים היו בדעה שלא לבוא. נדמה לי שהצלחתי לעורר קצת את הרוחות". לקראת התכנסות אסה"נ כתב מ"ש ב-6.10.1920 מירושלים לדב בת"א: "מהבוקר הכנסתי את עצמי בעול גביית המס לאסה"נ [---] אמור נא לציפורה, כי הושג עבורה כרטיס לישיבת הפתיחה. את טבנקין תביא בריא או חולה, חי או מת. דיינו באובדן ברל [כצנלסון] ובן גוריון [שעשו אז בשליחות בחו"ל]". במושב האסיפה שימש מ"ש כמזכיר. אחרי האסיפה דיווח יבנאלי בישיבת הוה"פ של אחה"ע: "על ידי התאמצות של החברים משה שרתוק ודב הוז באו כל חברינו וזכינו לכבוד באסה"נ" (גולן א' עמ' 134).

[4] חבורות הפועלים שהועסקו בסלילת הכבישים נקראו "גדודי העבודה", ומתוכן התהווה "גדוד העבודה" (שפירא/תולדות ב, עמ' 57).

[5] המגמה להקמת הסתרות כללית של פועלים, שבה יתמזגו גם אחה"ע והפוה"צ.

[6] רשמים על ההרצאות מ"ש כתבה רחל כצנלסון ב-7.11.1920 לבעלה:

בעד [גיליונות] "הצפירה" תודה לך, אך מה הם בשבילי אחרי שהיה לנו ערב נפלא עם משה שרתוק, מוקדש לאסיפת הנבחרים [---] כל ארץ ישראל הייתה. גם תיאורי אנשים וסצנות, אשר משה מוכשר לזה, לא חסרו (ארכיון משפחת כצנלסון-שזר).

[7] כתב עת של פוע"צ באוסטריה. יצא לאור בווינה בגרמנית.

[8] ברל לוקר (1971-1887). מראשוני פוע"צ ומנהיגיה. לימים חבר הנה"ס ויו"ר שלה ושל הוהפ"צ מטעם מפא"י.

[9] ד"ה היה קרוע בין רגש חובה למילוי תפקידו בהנהלת "המשרד לעבודות ציבוריות" ובין כמיהתו אל חברתו רבקה שרתוק, שנסעה ללמוד נגינה בווינה והפגיעה בו להצטרף אליה.

[10] חוה הוז (לימים בורודובסקי), אחות ד"ה.

[11] במקביל לקשרי אחה"ע עם הברית העולמית של פוע"צ (ימין), מפלגת הפוה"צ "התאחדות" עם תנועת "צעירי ציון" - אגודה ציונית ברחבי רוסיה ופולין ובארצות נוספות. במרס 1920 הקימו צ"צ בפולין את "ההתאחדות העולמית" של צ"צ והפוה"צ.

[12] אליעזר קפלן (1952-1891), מפעילי צ"צ ברוסיה ואח"כ בהפה"צ. לימים גזבר הסוה"י ושר האוצר הראשון של ישראל. את הפגישה בווינה אזכר מ"ש בדבריו בשבעה למות א' קפלן:

נפגשתי איתו לראשונה לפני שלושים ושתים שנה בווינה, בדרכי מהארץ ללימודים בלונדון. הוא ניהל אז את מרכז ה"התאחדות" שהוקם בווינה לנַצח על הגלים הראשונים של העלייה החלוצית, שפרצה מפולין לאחר מל"ע-1. היינו שייכים אז למחנות שונים בתנועת העבודה הציונית, אבל נפגשנו כחברים. הבאתי איתי בשורה על כיבוש עבודה חדש בארץ, בשורת הכביש הראשון סללוהו ידיים עבריות, כביש טבריה-צמח, וכן בשורת תוכנית הפיתוח הנועזת הראשונה, הלא היא תוכנית החִשמול של רוטנברג, אשר אך זה עוצבה בקוויה הכללים. הייתי מספר לו לשם מה הוא שולח את מאות החלוצים לארץ ומה מצפה לו עצמו שם בְּעלותו. הוא האזין לסיפור לא רק בהתלהבות אלא בהבנה מעשית, והצג שאלות כאיש משק וכמהנדס. ראיתי לפנַי טיפוס חדש בתוכנו, לא עצבני, לא רתחני, אלא מקשיב, שקול, שקט, בהיר-ראייה ומאוזן בתכלית. כזה נשאר בשבילי עד ימיו האחרונים (אורות, עמ' 57).

[13] נראה, שב"סוף" הכוונה לדינמיות ולנחרצות של אחה"ע, שחתרה לשלב בתוכה את כללי פועלי א"י, אך טרם עלה בידיה לממש את האיחוד עם הפוה"צ.

[14] יצחק טבנקין (1971-1887). איש העלייה השנייה. ממנהיגי תנועת העבודה. ממייסדי הקיבוץ המאוחד, "אחדות העבודה" ועין-חרוד.