[1] פנינה סגל. העיתונאי אורי קיסרי כתב עליה:

המחזור השלישי ידע את פנינה סגל. היא הייתה בתו היחידה של ד"ר סגל המפורסם. יליד צפת. רופא שקנה עולמו במחקר המלריה ושימש לבסוף רופאו הפרטי של נשיא צרפת. פנינה הייתה יפת-תואר.עור פניה היה לבן, כאילו שלוּג, כמעט חיוור, מנוגד לכל כללי השיזוף של יפהפיות תקופתנו. עיניה זכות, ברות, ואין היום - או כמעט אין – עיניים כאלה. אילו היו מנזרים ליהדוּת כי אז הייתה, אולי, פנינה זו מסתגרת בין כותלי מנזר. אך דומה, שבהיעדרם של מקלטים אלה, נסתגרה הנערה בין כותלי נשמתה, עד כי נסתתרה בינתה ועיניה נטרפו. והיא הלכה לעולמה. אם הייתה מָדוֹנה ב"הרצליה" - פנינה הייתה המדונה (סיפורה, עמ' 510).

במכתבה למ"ש בלונדון, 10.1.1921, כותבת רבקה:

פנינה סגל התחילה ללמד אצלי לנגן(!) היא כבר יודעת מעט. זה יהיה בתשלום [---] פנינה מבקרת אותי לעתים קרובות. אני קירבתי אותה אלי. הייתי איזה פעמיים אצלה וראיתי שחטא ממש לעזבה לנפשה. [---] אומללה היא מאוד ומשונה מאוד מאוד. הביעה רצון לנגן ואמה נאחזה בזה. אלי היא אוהבת לבוא, אוהבת לשבת אצלי. לי קשה איתה לפעמים מאוד, אך איני יכולה אחרת, איני יכולה להזניחה. התחלנו לקרוא יחד את "גיבורים" של קרלייל [ על גיבורים, עבודת גיבורים, ומידת הגבורה בדברי הימים מאת ההיסטוריון והמסאי הסקוטי תומס קרלייל, יצא לאור בעברית ב-1919] - הרבה נחת בקריאה זו לא תהיה לי, אך בכ"ז אנסה להמשיך. קשה מאוד להכירה, קשה לחדור לתוכה. היא כה משונה.