כג

אל: עדה, כנרת

יפו, ו' חשון פ"א [18.10.1920]

עדוצ'קה, חבוב'לה,

 

"ברור בדיוק" כי אני נוסע מחר בבוקר. הבית מתחיל כבר לההָפך. סידור כל מיני עניינים, אריזה, כתיבת מכתבים ופתקאות וכו' - כל זה יימשך בוודאי עד אור הבוקר. שום איש אינו מבין מהו זה שאני נוסע, ואני פחות מכל. אימא אומרת בפירוש, שאינה יכולה לחדור לתוכו של הדבר. כך יימשך בוודאי עד זיזַת הרכבת.

אני מקווה מאוד להיות בווינה. בכלל תימשך הנסיעה לא מעט. אצטרך להתעכב בפריס. מדוד[1] לא קיבלתי תשובה על מכתבי, בעוד שיש כבר מכתב מבן-גוריון, אשר בו הוא מזכיר כי דוד סיפר לו על נסיעתי. לפלא! זה שאני נוסע בטרם אקבל מכתב ממנו - כאילו מערער את היסוד מתחת רגלי. כאילו אני קולע באוויר. אבל אי-אפשר לדחות את הנסיעה יותר.

שלום לך. נשיקות, נשיקות, נשיקות. כתבי לי, שלום לכנרת.

היום הצטלמתי. אשלח לכם תמונים. ראש-גולם גדול.

אני נוסע לאירופה לקראת החורף. שלגים, גשמים, ערפלים, רוחות קרות, ימי סגריר ודלף. קר, אין חשק.

שלום, שלום, שלוֹוֹוֹוֹוֹ---ם! מחר פוּוּוּ---צַ'ח צַ'ח צַ'ח ונגמר!

 

                                                                                                      משה

 

מסרי שלום לחוד לעבריה, ולאסף[2] - אם תראיהו.

צפורה, שלום!

 

הערות