יט

אל: אליהו גולומב, מחנה הגדוד, סרפנד

לוד, כ"ט טבת [20.1.1920]

אליהו,

 

מיפו לא הספקתי לכתוב לך; גם לא עלה בידי לקלוט רושם מלא על מצב העניינים בנוגע להצעה של הפוה"צ בוועד-הפועל [של אחה"ע], אך עכ"פ הדעות שונות הן מקצה לקצה.

יבנאלי אומר כי צריך לענות כך: אנו [אחה"ע] מסכימים לקרוא לוועידה כללית את כל פועלי א"י לשם איחוד גמור עד ביטול המפלגות. לוועידה כזו אין אנו מציגים שום תנאי למפרע ודורשים, כי גם הפוה"צ לא יציג. וָלא אין אנו מסכימים לביטול האגודות המקצועיות, ונוכל להשתתף רק ביצירת מועצות משותפות, נבחרות בדרך פרופורציונאלית - כמו "המשביר", למשל.[1]

התווכחתי איתו והראיתי לו, כי במובנים ידועים יוצא, שהתחלפנו עם הפוה"צ בעמדות: עכשיו אנו בעד דבר שהוא מעין פדרציה (יבנאלי למשל, הפליט: "איך זה נסכים ליצירת אגודות פרופס'[יונליות] כלליות! מה תהיינה אגודות אלה - סוציאליסטיות או לא?").[2]

אמרתי לו, כי הפוה"צ חושש להפקיר את הציונות ה"צרופה" שלו, ואנו כאילו חוששים להפקיר את הסוציאליות שלנו. הוא כעס והתמרמר - איתו בכלל קשה לדבר. הוא ניגף כבר יותר מדי ב"פועל הצעיר" ואין לי שמץ אמון בו. בכל הצעה מצדם רואה הוא רק עקיפין וסחור-סחור ע"מ להוליך שולל, לרמות, לנצח וכו' וכו'.

דעת ברל - אחרת לגמרה. הוא מסכים להצעה, רק אומר כי צריך לדרוש ניסוח יותר ברור בנוגע לתוקף שיהיה להתאחדות זו. בהצעת הפוה"צ אין, למשל, רעיון הברית של אגודות מקצועיות וכו'.

לשאלה מה יהיה אז איתנו? חושב הוא כי "אחדות העבודה" תישאר בתור "מפלגה השואפת לביטול המפלגות וליצירת אחדות שלמה"; תישאר לשאת בעול כל אותם הדברים, אשר יש לראות מראש כי לא נוכל עכשיו להנחילם לברית המקצועית שתיווצר, והם: העבודה הספרותית, המדינית, הקשר עם חו"ל, רעיון הברית ציונית-סוציאלית - במילה אחת לפי ניסוחי - תישאר על משמר הציונות הסוציאלית. הוא מבין, כי ע"י זה אנו מוותרים בגלוי על המונים, כי במובן ידוע חוזרים אנו למה שהיינו קודם "מעמד פתח-תקווה" [יסוד אחה"ע], אך מתנחם הוא בזה, כי מתוך התנועה שעוררנו תיווצר ברית מקצועית תקיפה ומקיפה אשר לה יהיה אופק הרבה יותר רחב וכוח אחר לגמרה משל ההסתד' החקלאית שלפני "אחדות העבודה".

אני נוסע לחיפה ליומיים. אהיה ודאי גם בכנרת. שלום,

 

משה

 

הערות