כא. אל: יקותיאל בהרב, כביש טבריה-צמח - ירושלים, 18.8.1920
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  כא. אל: יקותיאל בהרב, כביש טבריה-צמח - ירושלים, 18.8.1920
כותרת משנה  ד' אלול

כא

אל: יקותיאל בהרב, כביש טבריה-צמח[1]

ירוש', ד' אלול [18.8.1920]

יקותיאל,

 

בָּרקתי לך במשך הזמן על הידיעה שנתקבלה מפ.[נחס רוטנברג] בנוגע לעזרה הרפואית[2] ועל דבר עבודת המדידה שפ. דורש את גמירתה מייד.[3] את המברק הראשון כנראה לא הבינות היטב. שאלתָ בתשובתך: פקודת מי דרושה וכו'. אני כתבתי: ון וריזלנד[4] אמר, כי פקודה בלבד אינה מספקת. צריך שישלחו כסף. ז"א הוא חושב, שכספי "הדסה" אינם מספיקים, וע"כ הפקודה שנתן די-האז[5] מבלי הגדיל את התקציב אינה מועילה.

שמעתי הרבה טובות על העבודה [בכביש]. כמים קרים על נפש עייפה[6] היו לי הידיעות האלו. אני מבין, כי אתה נחוץ שם, אך הייתי מייעצך לפקוד את ירושלים, את P.W.D,[7] ואת .A.Z.M.U[8] (אם כי הגב' סולד[9] נמצאת עכשיו בגליל), את רופין[10] וכו'. כפי הנראה שעניין המדידה חשוב לפיני מאוד, וצריך היית להזדרז לסדרו. רופין השהה את המברקים של פיני ימים אחדים אצלו, מבלי לאמר לי, ורק כשבאתי אליו עם הידיעה ע"ד העזרה הרפואית, הוציאם מאמתחתו. אני שלחתי לדוניה[11] לחיפה מכתב עבורך, ובו העתקי המברקים, למען תדע את אשר עליך לעשות, בבואך לדבר איתו.

ועכשיו העיקר. והעיקר מחריד ואיום. באה ידיעה מלונדון, כי כליה נגזרה על כל התקציבים.[12] לחודש זה שלחו לע"ע במקום 27,000 רק 17,000. קיבלנו חצי משכורת. אבל זה עוד לא נורא. העיקר, כי לעתיד מקבלים "האמריקנים" על עצמם רק 10,000 לחודש, בשעה שדרושים 300,000 (לפי התוכניות המורחבות), ז"א פי 30! משמע הדברים הוא סגירת כל המשקים, הפסקת כל העבודות, קיום עלוב של בתי ספר, צמצום עד לאפס של וה"צ, נעילת השערים (פנימית!),[13] פיזור החלוצים לכל הרוחות[14] וכו' וכו'. לאמריקנים יש כנראה נטייה להפחית עד למינימום, או להכחיד לגמרה, את מפעל ההתיישבות הלאומית ולהקים תחתיו חברות, חברות פרטיות ומרוויחות.[15] תוכל לשער איזה מצב רוח שורר כאן. מדברים על זה, כי רק אם תיערך התקפה אדירה על אמריקה, ייסע שמה וייצמן[16] בעצמו ויקדיש א"ע [את עצמו] רק לזה, כי אז אחרי איזה זמן, לכל המוקדם באמצע החורף או בסופו, אחרי גמר הבחירות באמריקה (של נשיאות הקהילה) יתחיל להיראות איזה שינוי. עד אז נכונו לנו זמנים נוראים, נואשים.

לע"ע אל תספר לאיש כל זאת. איני אוהב לשמש מקור לידיעות כאלו. אך הבא בחשבון את הדבר, כי מוה"צ לא תקבלו [עבור סוללי הכביש] יותר כלום, אולי גם לא מה שהובטח ועוד טרם יינתן. מצב רוחי זיפְת [ערבית: גרוע]!

 

ה' אלול [19.8.1929]

עודני שוהה לשלוח לך את המכתב והנה אירעו עוד "מאורעות": בא המברק שלך אל רופין בדבר המדידה, נתקבל מכתב מפנחס, ואחרון אחרון, הגיע מכתבך לרופין ע"ד [העזרה] "המדיצינית". [---]

את המכתב של פנחס קיבלתי תמול מיפו. רבקה שלחתו. מובן שקראתיו, שמחתי עליו מאוד. המצב אומנם נורא אך נפלא הוא יחסו אלי ולמצב, יחסו אליך, יחסו לעבודה. לא אדם כמוהו ייפול!

על סמך שני הדברים ברקתי לך היום בזה הלשון: "פנחס כותב (2.8) קנה וישלח מַפְצֵצָה[17] ומניע. דואג מאוד לעבודה. [---] בדבר [העזרה] המדיצינית תתראה עם סולד בגליל".

תמול בא אוסישקין. ריקים כיסיו אין כלום. מה בפיו איני יודע.

מחר אסע ליפו. צפורה.

 

ו' אלול [20.8.20]

אני חושב שבא הזמן לכתוב ב"קונטרס" מאמר על עבודת הכביש באותו ההיקף שחשבת פעם עליו. יותר מדי נשנה ונשלש ב"קונטרס" במכתבי חברים ובמאמרים שונים כי הכביש זהו מין רע הכרחי, מקלט לחקלאים מחוסרי עבודה וכו'. צריך להבליט את החיוב וההכרח היישובי שבדבר.

אני מתפלא, כי אין ב"קונטרס" האחרון שום ידיעה אינפורמציונית על מצב העבודה בכביש. בכל הארץ מתהלכות שמועות על מחלות נוראות וכו'. בשום "קונטרס" לא צריך להיפקד מקומה של ידיעה על הכביש.

הנפוץ ה"קונטרס" בין הסוללים, המסודר הדבר? היש בין החלוצים הסוללים התעניינות באה"ע והיש מי שיענה לשואלים?

הבוקר קראתי את ה-P.S [במכתב בהרב] לרופין. שמח מאוד: דַס איז זֶר אֶרְפְרוֹיליך [גרמנית: זה משמח מאוד] והוסיף: "אבל אני יודע מהניסיון, שבא"י צריך לשׂמוֹך (לשמוח) רק בסוף".

שלום, סוף סוף,

 

                                                                                                      משה

 

ברכבת: שלחו כבר פקודה (מלונדון?) לווינה לחדול מלשלוח חלוצים.

 

הערות



[1] על כביש טבריה-צמח ר' מכתב כב הע' 13, ונספח 6 עמ' 435.

[2] עזרה רפואית לסוללי כביש טבריה-צמח.

[3] כנראה מדידת שטחים במסגרת תכנון מפעל החשמל על הירדן.

[4] צדוק ואן וריזלנד (1934-1886). מזכיר ההסת' הציונית בארצות השפלה עד מל"ע -1. עלה מהולנד והצטרף לוה"צ כמנהל המחלקה הכספית. גזבר ההנהלה הציונית 1929-1919, מנהל נמל ת"א 1939-1936.

[5] יעקב די האז (1937-1872). סופר, עיתונאי ופעיל ציוני באנגליה ואח"כ בארה"ב. עוזר של הרצל ומזכיר הקונגרס הציוני הראשון. יו"ר התנועה הציונית בארה"ב 1921-1918. מחסידי ברנדייס.

[6] "מים קרים על נפש עייפה ושמועה טובה מארץ מרחק", משלי כה 25.

[7] Public Work Department - מח' עבודות ציבוריות של ממשלת המנדט.

[8] American Zionist Medical Unit - היחידה הרפואית של הסת' הנשים הציוניות "הדסה".

[9] הנרייטה סולד (1945-1860). פעילה ציונית בארה"ב. מייסדת הסת' הנשים "הדסה". עלתה ב-1920 וריכזה את ה"יחידה הרפואית" של "הדסה" בארץ. מ-1931 בהנהלת ועה"ל כראש השירות לעבודה סוציאלית ומ-1933 בראש "עליית הנוער".

[10] ד"ר ארתור רופין (1944-1876. משפטן וכלכלן. ב-1908 החל לנהל את "המשרד הארצישראלי" של ההסתדרות הציונית ומאז, במשך עשרות שנים, היה האישיות המרכזית במפעל ההתיישבות בארץ. מ-1919 חבר וה"צ וראש המחלקה להתיישבות.

[11] טוביה דוניה (1938-1877), מהנדס וקבלן. הקים בניינים רבים בירושלים (לרבות מלון המלך דוד, ימק"א) ובחיפה. נשא לאישה את גיטה, אחות ח"ו. נהרג במאורעות בחיפה ב-1938.

[12] הגזירה נבעה מההשקפה ששלטה בהנהגה הציונית האמריקנית, שלפיה אין לתמוך ביישוב בתרומות. כספים מן הראוי להשקיע בארץ רק לפי שיקולי כדאיות משקית (ר' הע' 14).

[13] הפסקת העלייה החלוצית, לא מכוח החלטת השלטונות, אלא מכוח החלטת המוסדות הציוניים, וזאת בשל היעדר משאבים לקליטת העולים. הציונים האמריקנים, ספקי הכספים, גרסו שאת שערי הארץ יש לפתוח רק לפני בעלי הון מסוים, שיוכלו להתקיים בלי תמיכה מסיבית.

[14] מדובר בחלוצים שכבר התרכזו לקראת עלייתם בערים שונות באירופה בעיקר ורשה, וינה וטרייסט, שם ידעו מצוקה ומחסור. במכתב רבקה לא"ג בא"י (31.5.1921), תיארה חוויה זו בווינה:

עד מתי תהיה העלייה מתרפסת בביאות ובפרוזדורים של מוסדות צדקה שונים - מן המשרד הציוני ועד ה-Joint האמריקני? עד מתי תהיה מתפרנסת מחסדן של נשים רחמניות - למן אניטה מילר ועד האישה רכת-הלב הנכנסת עם סל-לחם אל בית החלוצים ומעניקה את הכיכרות במו ידיה? תבוא הברכה והתהילה על נדיבי אמריקה, אך הזאת היא הדרך אשר בה יעבור החלוץ? על מוסדותיה של אניטה מילר מתנוסס שמה להזכיר ולשנן להחלוץ העומד ב"תור" לפני הפתח מי הוא הממלא את צרכיו בדרך חלוציותו. ה-Joint מודיע יום אחד, כי מעתה יש ביכולתו לתת 96 פתקאות לארוחת הצהרים ואנשים נבהלים ורצים להמציא את מספר החלוצים הדרוש, למען לא תאבדנה הפתקאות לחינם ולא יימצא חלוץ רעב ללחם. [---] כה מכתת החלוץ את רגליו ממוסד למוסד, נהנה משפע מצדקות וחסדים, פתקאות ותמיכות, אינו מוצא את ידיו ורגליו בהמון הדואגים לגורלו, ומשאת נפשו אך אחת היא: להיחלץ מרוב הטובה הזאת ולעלות על אונייה...

[15] במסמך שחיבר אחרי ועידת לונדון (התכנסות ציונית ראשונה  אחר מל"ע-1, 23-27.7.1920) קבע ברנדייס, כי מן הראוי שפיתוחה של א"י יבוא מכספי השקעות, ולא מכספי הקצבות, כמו "קרן היסוד". על סיוע ההסת' הציונית בארה"ב לבניין א" להתבטא בהקמת מפעלים כלכלים נושאי רווחים בלבד (עילם/היסטוריה, עמ' 193; שפירא/תולדות ב, עמ' 50).

[16] חיים ויצמן (1952-1874). מראשי התנועה הציונית. פעיל בהשגת הצהרת בלפור, עמד בראש ועד הצירים שבא לא"י ב-1918. ב-1930-1920 וב-1946-1935 נשיא ההסתדרות הציונית.

[17] כנראה מכונת ריסוק אבנים לחצץ.

 

העתקת קישור