כא

אל: יקותיאל בהרב, כביש טבריה-צמח[1]

ירוש', ד' אלול [18.8.1920]

יקותיאל,

 

בָּרקתי לך במשך הזמן על הידיעה שנתקבלה מפ.[נחס רוטנברג] בנוגע לעזרה הרפואית[2] ועל דבר עבודת המדידה שפ. דורש את גמירתה מייד.[3] את המברק הראשון כנראה לא הבינות היטב. שאלתָ בתשובתך: פקודת מי דרושה וכו'. אני כתבתי: ון וריזלנד[4] אמר, כי פקודה בלבד אינה מספקת. צריך שישלחו כסף. ז"א הוא חושב, שכספי "הדסה" אינם מספיקים, וע"כ הפקודה שנתן די-האז[5] מבלי הגדיל את התקציב אינה מועילה.

שמעתי הרבה טובות על העבודה [בכביש]. כמים קרים על נפש עייפה[6] היו לי הידיעות האלו. אני מבין, כי אתה נחוץ שם, אך הייתי מייעצך לפקוד את ירושלים, את P.W.D,[7] ואת .A.Z.M.U[8] (אם כי הגב' סולד[9] נמצאת עכשיו בגליל), את רופין[10] וכו'. כפי הנראה שעניין המדידה חשוב לפיני מאוד, וצריך היית להזדרז לסדרו. רופין השהה את המברקים של פיני ימים אחדים אצלו, מבלי לאמר לי, ורק כשבאתי אליו עם הידיעה ע"ד העזרה הרפואית, הוציאם מאמתחתו. אני שלחתי לדוניה[11] לחיפה מכתב עבורך, ובו העתקי המברקים, למען תדע את אשר עליך לעשות, בבואך לדבר איתו.

ועכשיו העיקר. והעיקר מחריד ואיום. באה ידיעה מלונדון, כי כליה נגזרה על כל התקציבים.[12] לחודש זה שלחו לע"ע במקום 27,000 רק 17,000. קיבלנו חצי משכורת. אבל זה עוד לא נורא. העיקר, כי לעתיד מקבלים "האמריקנים" על עצמם רק 10,000 לחודש, בשעה שדרושים 300,000 (לפי התוכניות המורחבות), ז"א פי 30! משמע הדברים הוא סגירת כל המשקים, הפסקת כל העבודות, קיום עלוב של בתי ספר, צמצום עד לאפס של וה"צ, נעילת השערים (פנימית!),[13] פיזור החלוצים לכל הרוחות[14] וכו' וכו'. לאמריקנים יש כנראה נטייה להפחית עד למינימום, או להכחיד לגמרה, את מפעל ההתיישבות הלאומית ולהקים תחתיו חברות, חברות פרטיות ומרוויחות.[15] תוכל לשער איזה מצב רוח שורר כאן. מדברים על זה, כי רק אם תיערך התקפה אדירה על אמריקה, ייסע שמה וייצמן[16] בעצמו ויקדיש א"ע [את עצמו] רק לזה, כי אז אחרי איזה זמן, לכל המוקדם באמצע החורף או בסופו, אחרי גמר הבחירות באמריקה (של נשיאות הקהילה) יתחיל להיראות איזה שינוי. עד אז נכונו לנו זמנים נוראים, נואשים.

לע"ע אל תספר לאיש כל זאת. איני אוהב לשמש מקור לידיעות כאלו. אך הבא בחשבון את הדבר, כי מוה"צ לא תקבלו [עבור סוללי הכביש] יותר כלום, אולי גם לא מה שהובטח ועוד טרם יינתן. מצב רוחי זיפְת [ערבית: גרוע]!

 

ה' אלול [19.8.1929]

עודני שוהה לשלוח לך את המכתב והנה אירעו עוד "מאורעות": בא המברק שלך אל רופין בדבר המדידה, נתקבל מכתב מפנחס, ואחרון אחרון, הגיע מכתבך לרופין ע"ד [העזרה] "המדיצינית". [---]

את המכתב של פנחס קיבלתי תמול מיפו. רבקה שלחתו. מובן שקראתיו, שמחתי עליו מאוד. המצב אומנם נורא אך נפלא הוא יחסו אלי ולמצב, יחסו אליך, יחסו לעבודה. לא אדם כמוהו ייפול!

על סמך שני הדברים ברקתי לך היום בזה הלשון: "פנחס כותב (2.8) קנה וישלח מַפְצֵצָה[17] ומניע. דואג מאוד לעבודה. [---] בדבר [העזרה] המדיצינית תתראה עם סולד בגליל".

תמול בא אוסישקין. ריקים כיסיו אין כלום. מה בפיו איני יודע.

מחר אסע ליפו. צפורה.

 

ו' אלול [20.8.20]

אני חושב שבא הזמן לכתוב ב"קונטרס" מאמר על עבודת הכביש באותו ההיקף שחשבת פעם עליו. יותר מדי נשנה ונשלש ב"קונטרס" במכתבי חברים ובמאמרים שונים כי הכביש זהו מין רע הכרחי, מקלט לחקלאים מחוסרי עבודה וכו'. צריך להבליט את החיוב וההכרח היישובי שבדבר.

אני מתפלא, כי אין ב"קונטרס" האחרון שום ידיעה אינפורמציונית על מצב העבודה בכביש. בכל הארץ מתהלכות שמועות על מחלות נוראות וכו'. בשום "קונטרס" לא צריך להיפקד מקומה של ידיעה על הכביש.

הנפוץ ה"קונטרס" בין הסוללים, המסודר הדבר? היש בין החלוצים הסוללים התעניינות באה"ע והיש מי שיענה לשואלים?

הבוקר קראתי את ה-P.S [במכתב בהרב] לרופין. שמח מאוד: דַס איז זֶר אֶרְפְרוֹיליך [גרמנית: זה משמח מאוד] והוסיף: "אבל אני יודע מהניסיון, שבא"י צריך לשׂמוֹך (לשמוח) רק בסוף".

שלום, סוף סוף,

 

                                                                                                      משה

 

ברכבת: שלחו כבר פקודה (מלונדון?) לווינה לחדול מלשלוח חלוצים.

 

הערות