[1] לא מחוור מה עשה מ"ש בשלב זה במשרד וה"צ ביפו.

[2] פנחס רוטנברג (1942-1879) מהנדס ומנהיג ציוני. מ-1919 בא"י ב-1921 היה מפקד ההגנה בי-ם.

[3] מנחם אוסישקין (1963-1842). מראשוני וראשי התנועה הציונית, עמד אז בראש וה"צ.

[4] על אפשרות העלאת הגדוד לירושלים ביום השני למהומות שם ר' מכתב מ"ש לד"ה מ-28.11.1921 (120). חייל הגדוד יוסף חריט כתב בזיכרונותיו:

"נזכר אני למשל, בישיבה מצומצמת, שהשתתפו בה תשעה חברים בלבד, באוהלו של דוב הוז. היה זה בימי הפרעות בירושלים, ואנו ביקשנו לעשות כל מה שביכולתנו לעזור למגיני ירושלים. דנו איפה באותה ישיבה על תוכנית נועזה: על גיוס פלוגתנו, הפלוגה הארצישראלית בגדוד העברי, כדי להפסיק את משחק הדמים ש[מייג'ור] גנרל [לואיס] בולס [ראש המימשל הבריטי בא"י] ארגן בירושלים. עלה בדעתנו לתפוס רכבת בלוד ובה תעלה כל הפלוגה ירושלימה ("ימי הגדוד העברי", ספר השומר, עמ' 253; ר' גם זיכרונותיו של א"ג על פרשה זו ב"ראשי פרקים לתולדות ההגנה", חביון א, עמ' 372).

[5] קולונל אליעזר מרגולין (1944-1875), מפקד גדוד 39 (האמריקני). בשלהי 1919 משחדלו להתקיים גדודי המתנדבים האמריקנים-קנדים והאנגלים, קיבל מרגולין את הפיקוד על הגדוד הא"י, "הראשון ליהודה" (עילם/הגדודים, עמ' 302).