יח

אל: יהושע חנקין, חיפה

ירושלים, כ"ח טבת תר"פ [19.1.1920]

אדוני היקר,

 

לא כתבתי לו כל הזמן, כי לא ידעתי אל נכון איפה הוא נמצא. קיוויתי להתראות איתו בשבת שעברה ביפו, אך נודע לי כי היא כבר עבר מעזה לחיפה. בעצם לא היה לי גם דבר מיוחד להודיע לו.

אני עסוק כל הזמן בעבודה משרדית, אשר אין בה תוכן רב: מעבד את החומר שנאסף על שׂרונה וּוילהלמה, מסדר טבלאות וכו'. עבודה זו כמעט נגמרה ועניינים קטנים שונים המזדמנים תמיד, תוך כדי ישיבה במשרד, דיים למלא את כל זמן העבודה, מבלי שארגיש שעושה אני דבר-מה ממשי.

לפני שלושה ימים קיבלתי, לשמחתי הרבה, מכתב מנג'מ-אלדין. הוא כותב מדמשק, מתפלא על אשר לא ענינו לו על מכתביו - כנראה לא הגיעוהו המכתבים והטלגרמה ששלחנו לו ביירוּתה ושואל אותנו, אם עוד מתכוונים אנו לעמוד איתו במו"מ, או שמא כבר באנו בדברים עם מישהו אחר. עניתי במכתב, כי שום שינוי לא בא אצלנו, כי הזמנו אותו לבוא על חשבוננו והצטערנו מאוד על אשר לא בא, כי נצטרך לקבע מחדש מקום וזמן להתראות, וזאת אעשה לאחר שאכתוב לאדוני ואקבל ממנו תשובה. כאן לא אמרתי עדיין את הדבר לאיש. יחשב אדוני איזה זמן לקבוע לו ויודיעני.

את בְּשַׁרַה ראיתי במקרה. הוא נכון לשרתנו בכל, כאשר הבטיח כבר. אני חושב להתחיל בביקור המקומות שהוא הציע לנו כעבור יומיים-שלושה, אם רק לא תזדמן עבודה אחרת בינתיים.

טהון עכשיו ביפו. מתכונן לנסוע למצרים, אם יהיה צורך בדבר.

אמור לו את האמת, כי כבר נמאסה עלי הישיבה כאן. סוף-סוף אין כלל מה לעשות. מתי יבוא הנה?

שלום לו ולגברת שלו.

 

                                                                                                      משה שרתוק