יז. אל: עדה, כנרת - ירושלים, 11.1.1920
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  יז. אל: עדה, כנרת - ירושלים, 11.1.1920
כותרת משנה  כ' טבת

יז

אל: עדה, כנרת

ירושלים, כ' טבת [11.1.1920]

עדוצ'קה, שלום לך,

 

[---] צפורה תספר לך במקצת על אופן חיי, על האידיליה שאני ומַחְלוֹף[1] רַזִיגְריוַויֶם [רוסית: משחקים]. באופן משונה וטיפשי נקלעתי שוב אל מחוץ לבית,[2] ואני תוהה ושואל את עצמי: לשם מה? הרי לא לשם לימוד, אף לא משום צבא. ובכ"ז בִּן שבוע נעשה הדבר, וכבר נקבע אופן החיים החדש, נוצר ההרגל המצדיק את הדין על הכול והסותם  כל טענה.

אני נשאר כאן "על שִבתי" כחודש או יותר. אחר כך - אתחיל אולי שוב לנסוע קצת.

המאורעות האחרונים אינם נותנים מרגוע.[3] כתבי מה מצב רוחכם עכשיו.

העלמה המוכזת[4] היא רוזָה כהן, רוזה כהן ב', בת אחיו של מ. בן-הלל, "קוּזינָתם" של הלל ודוד.[5]. עלמה "חשובה", אינג'ינר, סוציאליסטית, לא בולשביסטית, אך עבדה שנים אחדות בבי"ח בולשביסטי על יד פטרוגרד. רחוקה מאוד מכל עניינינו. נקלעה לא"י ורוצה לעבוד - יותר לשם הכרת הארץ והתנועה שלנו מאשר לשם העבודה עצמה. היא בת עירו ומכירתו הטובה של ברל. הוא כתב עליה אליכם, תשובה לא קיבל, אך היא החליטה לנסוע. רצוי היה מאוד מאוד שתישאר אצלכם, אם תישאר - צריך יהיה להקדיש לה תשומת לב מיוחדת. היא לא ראתה פני יהודי זה שנים, ועתה היא חוששת לזה. חוששת גם לחיי צַוותָה (אוֹבְשְצֶ'יַטִיֶה), שאינה רגילה בהם. היא בודדה פה מאוד. בית כהן בשבילה מחנק - את יודעת את טיפוס הנערה הרוסית האינטליגנטית מהבורגנית הגבוהה, אשר ניתקה את כל הקשרים עם משפחתה וחֶברתה, ושוב אינה יכולה לשאתן. גם זהו הכרח הדוחף אותה לעבוד. דברי איתה רוסית לע"ע. בכלל טפלי בה קצת, אבל לא באופן מורגש ביותר. אני בוטח בהבנתך. אל תתפלאי, שאני כה מרבה לדבר עליה. "חוזרים" כאלה יקרים לנו, וחשוב מאוד שיתקשרו אל חברתנו. היא תוכל להיות גם עובד מועיל מאוד, אם תתאזרח.[6]

 

                                                                                                      משה

 

הערות



[1] כינויו של יקותיאל בהרב בפי חבריו הקרובים.

[2] על מעבר מ"ש מיפו לי-ם, לשם עברו משרדי וה"צ, ר' מכתב כב הע' 2.

[3] הגבול הצפוני של א"י עמד להיקבע בין הבריטים והצרפתים, אך הבריטים - למרות אזהרת פייצל כי צפויה שם שפיכות דמים - מיהרו להוציא את כוחותיהם מאזור המריבה והוא נשלט בידי כוחות התנועה הלאומית הסורית, שמרדו ונאבקו בנוכחות הצרפתית ובאוכלוסייה הנוצרית של האזור ובתוך כך איימו גם על ארבע הנקודות היהודיות הקטנות שבצפון אצבע הגליל: מטולה, כפר גלעדי, תל חי וחמרה. ב-12.11.1919 שדדו המורדים בהמות עבודה בכפר גלעדי וב-12.12.1919 תקפו ביריות את תל-חי. ההתקפה נהדפה אך במהלכה נהרג שניאור שפושניק, קורבנה הראשון של תל-חי.

[4] מוֹכֶּזֶת - לפי מוכ"ז: מוסר כתב זה.

[5] מרדכי בן הלל הכהן (1937-1846). איש ציבור, סופר ועיתונאי. ממייסדי ת"א. ממארגני "הוועד הזמני". מחבר מלחמות העמים, יומן (אוג' 1914-ספט' 1918). אבי שמעון, הלל, דוד, רוזה (רוזה א', רעיית שלמה גינוסר) וחנה (רעיית ארתור רופין).

[6] מדובר ברוזה כהן-רבין (1937-1890) - אם רחל ויצחק רבין.

 

העתקת קישור