א-ן,  יום ד',  14.8.1946

פואה יקרה,

נראה שיש השגחה במרומים. במקום מכתבך החסר - הגיע מכתב מללה. היה תשעה ימים בדרך. מכתב נהדר - מלא חן בלי גבול, נוצץ כאגל טל עם זריחת השמש.

פיתקת חיים קצרה, אך מלאה המיית נפש.

קיבלתי פתק גם מדודיק, בו הוא כותב שקיבל את מכתבי רק שלשום! הייתכן?

אין בפי חדשות. תש כוחי מחומו של יום. בלילות האחרונים איחרתי לשכב מרוב כתיבה ונמצאתי מקצץ בשינה משתי הקצוות. ביום אין אפשרות לעצום עין אף לרגע - מייד אתה נשטף זיעה וגם הזבובים מטרידים.

בוודאי יאמרו לך, כי במאמר פ"פ מהיום משולבים כמה מפסוקי.[1] ביקשתי מאריה להתייעץ איתך ועם קובי על בחירת נאום מנאומי להקראה בכינוס החיילים.[2]

שילחי לי ספר תרגילים צרפתי-אנגלי (עמוד צרפתי מול עמוד אנגלי) בכריכה אדומה. תמצאיהו במדור המילונים.

הנקבע ביקורכם?

שלום וכוח רב!

מ.