ח

אל: יקותיאל בהרב, יפו

ירושלים, יום א' [20.7.1919]

יקירי יקותיאל,

 

[---]

אני מאושר במסעַי. נדמה לי, כי אם נעבור בכל הדרכים שבארץ לא יישאר כפר ערבי אשר לא אדעהו. היום היינו על הדרך ירושלים-עזה. מראש הר אחד ראיתי את כל ארץ פלשתים, החולות והים. נהדר!

מחר ניסע ליריחו, וכן הלאה.

לעבוד [למען ה"קונטרס"] אין לי כמעט שום אפשרות, אך בכל זאת עושה אני קצת בתיקון המאמר של ב"צ [יצחק בן-צבי] ובקרוב אשלחהו. לע"ע חֲדל מִתֵּת לו דבר, כי צָלֹחַ לא יצלח האיש למלאכה הן מפני רוע סגנונו העברי, והן מחמת אי-דייקנותו בהבנת דבר כתוב בכלל. יש גם שגיאות גסות מתוך אי הבנת מילים בשפה האנגלית.[1]

סלח על צורת הכתב ועל "התמחיקים" הרבים, שלא כדרכי, כי מאוד עייפה נפשי. הלכתי בכ"ז גם לנשף הרצל הירושלמי ונתתי אוזני לצורמים - המקהלה של אידלזון[2] והתזמורת של קובלסקי[3] - ולא עמדה בי רוח לחכות לחיזיון, כי התחילו העיניים נעצמות ואשוב המָלונה. אַי, להבדיל אלף הבדלות בין ירושלים ליפו חביבתנו. מה יש לדבר!

שלום, מחמדי,

 

                                                                                                      משה

 

הערות