נספח 13. משה שרת במסיבות עיתונאים אחרי חתימת ההסכם - הסכם יחיד במינו - 9-14.9.1952
שם הספר  פולמוס השילומים
שם הפרק  נספח 13. משה שרת במסיבות עיתונאים אחרי חתימת ההסכם - הסכם יחיד במינו - 9-14.9.1952


 

נספח 13. משה שרת במסיבות עיתונאים אחרי חתימת ההסכם[1]

9-14.9.1952

הסכם יחיד במינו

 

 

שדה התעופה לוד, 9.9.1952


מבלי שתישָמע איזו יהירות שהיא מדברי, סבור אני כי נסיעה זאת יש בה משום ביטוי לתמורה שחלה במעמד העם היהודי עם הקמת המדינה ולהישג של המדינה בשביל העם היהודי כולו. בחתימה על ההסכם אנו מבליטים כלפי גרמניה מה נתחדש בהיסטוריה היהודית. אנו מפגינים מעמד של כוח וכבוד בחותמנו על ההסכם.

 

*

פריס, 11.9.1952


ההסכם שנחתם אתמול בלוקסמבורג בין ישראל והקהילייה המאוגדת של גרמניה הוא יחיד במינו בתולדות יחסי עמים.

זיכרוננו עדיין מבועת על-ידי מעשי ההשמדה שביצע המשטר הנאצי של גרמניה נגד העם היהודי, בו נספו שני יהודים מכל שלושה באירופה ואחד מכל שלושה בעולם כולו.

בהכרת עמנו פצע מחריד זה לא נרפא. קשה להעלות על הדעת כפרה על חיי מיליוני אנשים חפים מפשע שהוכרעו לטבח ועל עינויים שנגרמו על לא דבר. יחד עם כל האנושות התרבותית אנו מצפים להיווכח, כי הרוח הרעה אשר הביאה לידי זוועות אלה נעקרה כליל מתוך האומה הגרמנית.

כיום אנו עומדים לפני עובדה חדשה רבת משמעות. הקהילייה המאוגדת של גרמניה התחייבה על תשלום פיצויים כוללים על חלק מן הנזק החומרי שסבל העם היהודי. מעשה שילומים זה הוא בעל חשיבות היסטורית. ההחלטה עליו נתקבלה מתוך רצון חופשי ומתוך היענות לצו האחריות המוסרית. עתידים להיות לו ערך חינוכי לגבי העם הגרמני וחשיבות כתקדים בתולדות האנושות.

מילוי ההתחייבות שנתקבלה יסייע לבניין וביסוס כלכלת מדינת ישראל, הארץ שקלטה כה רבים מבין פליטי השואה, ואשר שעריה פתוחים לפני כל יהודי נרדף לבל ייפול קורבן חסר-אונים למשטמה עיוורת ולמשפטים קדומים אפלים. על-ידי קיום הבטחתה למדינת ישראל ולעם היהודי תוכיח גרמניה בפועל ממש את החלטתה לתקן במידת-מה את העוול שנעשה וכן תינתן לה על-ידי כך הזדמנות להעלות תרומה מובהקת להקמת שלטון החוק והצדק בחברה האנושית.

 

*

שדה התעופה לוד, 12.9.1952


בשיחה עם ד"ר אדנאואר דובר על התהום המפרידה בין שני העמים בקשר למה שהיה, וכי דרוש זמן ממושך לחינוך חדש של העם הגרמני כולו. השיחה התנהלה בגרמנית, אולם בשפת גתה ולא בשפת היטלר. שנינו למדנו אותה לפני שבא היטלר. הייתה לי הרגשה של גאווה רבה, סיפוק נפש רב וגם הערכה לצעד שעשה ד"ר אדנאואר. עם חתימת ההסכם נגמר הפרק הראשון [במפעל זה] אשר בו הדיפלומטיה הישראלית הנחילה למדינה הישג מצוין. אני מאמין ובטוח שהמדיניות הכלכלית הישראלית על יסוד זה תנחיל למדינה הישג הרבה יותר מכריע בביצור המשק ובהרחבתו.

 

*

משרד החוץ, הקרייה, תל אביב, 14.9.1952


בעיני נודע להסכם ערך חומרי ומוסרי גם יחד. יתר על כן, עם כל היות ההסכם עומד עכשיו לפני מבחן ביצוע - ואין ביצועו אלא בחומר - הרי חשיבותו המדינית והמוסרית עולה בעיני על החיוב המעשי והתכליתי שבו.

לא אתווכח עם שוללי ההסכם, כי הדברים ארוכים וכבר נאמרו בפומבי. אביע רק את תימהוני על אותם מקטרגים שהשורש האמיתי של התנגדותם היה נעוץ בהנחה כי כל העניין הוא עורבא פרח ולא יצא ממנו ולא כלום. מותר היה לצפות כי יודו עכשיו בטעותם, ואם הם עדיין עומדים במִריַים הרי הדבר משונה ביותר.

אבל עלי לחלוק על גישתם גם של כמה מהמחייבים, שהערכתם את ההסכם מחטיאה לדידי את המטרה. כוונתי לאלה הרואים בהסכם רע הכרחי, כביכול, ומוכנים להצדיק עליו את הדין כאילו רק בלית ברירה.

בעיני אלה ההסכם הוא הישג חומרי מזה עם ויתור מוסרי מזה, כשהראשון מחפה על השני ומפצה בעדו.

הנני שולל הערכה כזו לחלוטין. העובדה שהבאנו את הצד שכנגד לידי הודיה באחריות לתוצאות השואה על-ידי התחייבות לפרוע סכום כולל של פיצויים למדינת ישראל ולעם היהודי על חשבון הרכוש שנחמס או נחרב - מהווה הישג מדיני כביר-ערך אשר מפאת חשיבותו כתקדים הוא חורג מתחום היחסים בינינו לבין גרמניה וממסגרת התולדה היהודית בכללה, והופך לנכס בינלאומי כללי. הישג זה אינו אלא פרי קיומה של מדינת ישראל, הופעתה כתובעת את עלבון העם כולו ויוזמתה בתוקף הסמכות הזאת. העובדה כי המדינה הוכיחה כי כוחה יפה למלא מבחינה זו את שליחותה ההיסטורית הריהי כשלעצמה בעלת חשיבות מכרעת ויש בה מקור של סיפוק מוסרי עמוק.

נתקלתי במחייבים שליווני בשליחותי האחרונה בהבעות של תנחומים ועידוד, כאילו היה כרוך בפגישה של לוקסמבורג קורבן בשבילי ונגזר עלי לקבל ייסורים באהבה. גם יחס זה נובע מאותה תפיסה של הכרעת החיוב החומרי שבהסכם כנגד השלילה המוסרית שבו.

לא כן אנוכי עימדי. בפגישתי עם ראש ממשלת גרמניה המערבית וחתימתי המשותפת איתו לא הרגשתי אלא גאווה על ההפגנה שהייתה כאן לכוחה המוסרי של מדינת ישראל ועל הרמת קרנה בעיני אומות העולם, גם על הכבוד שנפל בחלקי-אני ובחלקם של חברי לייצג את המדינה במעמד חגיגי רב-משמעות זה.

אוסיף כי הייתה מצדי הערכה כנה להופעתו האישית של ראש ממשלת גרמניה המערבית, אשר במעשה שעשה בשם ממשלתו - והרי בראש וראשונה הוא האחראי למעשה זה - הוכיח אומץ לב אזרחי וכוח מוסרי רב.

אשר לערכו החומרי של הסכם השילומים, הריהו ברור ומובהק, אולם דומני כי מותר להזהיר בפני הפרזתו. חלילה לנו לזלזל בחשיבות הסכומים שהתחייבה ממשלת בון לשלם לנו, הן לזכותנו הישירה והן לזכות ועידת הארגונים היהודיים, וכן בתועלתם של החומרים, המכונות ושאר מצרכים שאנו עומדים להשיג תמורת הסכומים האלה להרחבתו ולביצורו של משקנו. אנו נעמוד על קיומו של כל פרט ותג שבהסכם ונעשה את כל התלוי בנו כדי למצות את הגשמתו עד תום. אולם אל ניכשל בגוזמאות ובאשליות. יש בקיומו של ההסכם תרומה חשובה לפיתרון בעייתנו הכלכלית לאורך ימים, אולם הוא בלבד אינו מבטיח בשום פנים את הפיתרון הזה במלואו, ועל כל פנים אין בו אלא לכל היותר הקלה פורתא לבעיית סיפוק צורכינו הדוחקים לאלתר.

עדיין רובצת עלינו מעמסה כבדה של חובות קצרי מועד, אשר ספק אם נוכל להיוושע מהסכם השילומים לשם הקלתה. עדיין אנו מתחבטים בבעיה של איזון תקציב המטבע הזר שלנו. עדיין אנו חייבים להוציא סכומים גדולים במזומנים, בכלל זה במטבע זר, לשיכונם ולביסוסם הכלכלי של המוני העולים שקלטנו ולהנעת גלגלי משקנו הקיים והגדל. אל נשכח כי התשלומים יהיו בעיקר, או אולי אך ורק, בעין ולא במזומנים, כי אנו - בסך הכל - עומדים לקבל בכל שנה סחורות בשווי של 50 מיליון דולר בשנתיים הראשונות ובשווי של 75 מיליון דולר לכל היותר בשנים שלאחרי-כן.

הסכם השילומים פותח אומנם לפנינו סיכויים של מפעלי פיתוח ואופקים של הרחבת ייצור לעתיד לבוא. אין בו בשום פנים כדי לסלק מעל דרכנו מייד את המכשולים החמורים שאנו עומדים בפניהם היום. דבר זה צריך להיות ברור לנו ולכל דורשי טובתה של מדינת ישראל.

אנו ניבָּחן ביכולת שנגלה לעשות מהסכם השילומים, במידה שילך ויתגשם, אחד המכשירים היעילים לחישול עתידנו הכלכלי. דווקא העובדה כי ניתן בידנו מכשיר נוסף כזה צריכה לעודד אותנו ואת כל העומדים לימיננו במאמצי ההתגברות על קשיי ההווה.

 

הערות


[1] משה שרת יצא את הארץ ללוקסמבורג ב-9.9.1952 ולמחרת, 10 בספטמבר, חתם שם על הסכם השילומים יחד עם ראש ממשלת גרמניה ד"ר קונרד אדנאואר. ארצה חזר דרך פריס ב-12.9.1952. דבריו לעיתונות הועתקו מ״דבר״ ו״הארץ״, 9.9.1952-15. הנוסח המלא של דבריו במסיבת העיתונאים ב-14.9.1952 הועתק מתיקי השילומים של משרד החוץ, גנזך המדינה.

 

העתקת קישור