נספח 2. משרד החוץ: סיכום התייעצות על גרמניה - צעדים מעשיים מול גרמניה - 1.8.1950
שם הספר  פולמוס השילומים
שם הפרק  נספח 2. משרד החוץ: סיכום התייעצות על גרמניה - צעדים מעשיים מול גרמניה - 1.8.1950


 

נספח 2. משרד החוץ: סיכום התייעצות על גרמניה[1]

1.8.1950

צעדים מעשיים מול גרמניה

 

 

1. מצבה של גרמניה בזירה הבינלאומית הולך ומשתפר מיום ליום בצעדי ענק. התאוששות זו מוצאת את ביטויה בארבע תופעות אלה:

(א) גרמניה היא כעת אחד הגורמים הכי חשובים בעיצוב מדיניות העולם. הבעיה לצדה של מי תהא מדינה זו, או חֶלקה המערבי], עם הפוטנציאל התעשייתי והמלחמתי הכביר שלה, הוא שמשפיע על ההחלטות הכי חיוניות של המעצמות האדירות ועל כל האוריינטציה של מדיניות חוץ בעולם. מצב פרדוקסלי זה, שמדינה בלי ריבונות בענייני חוץ ובלי צבא משפיעה באופן כל-כך מבהיל על מהלך העניינים, הוא בלי תקדים בהיסטוריה.

(ב) הבראתה התעשייתית והמסחרית של גרמניה, שגורמת בהכרח התפשטות מסחרית וחיפוש שווקי חוץ בכל העולם עם כל הכרוך בזה.

(ג) הרהביליטציה המוסרית בעיני כל העולם כולו, חוץ מישראל והתפוצות, של העם הגרמני. אם מצד זה יש טענות נגד מערב-גרמניה, ומצד אחר נגד מזרח-גרמניה, הללו אינן מכוונות אלא כלפי המשטר השורר שם, שמזה משתמע שלגבי העם אין כל טענות יותר.

(ד) השתלבותה של גרמניה ב״תוכנית מרשל״ מצד זה, ומקומה הנכבד בהצעותיו של שומן [לאיחוד אירופה] מזה, מגדילות ועוד עלולות להגדיל את ערכה והשפעתה.

(ה) ירידה קבועה ותמידית של השפעת שלטונות הכיבוש על מהלך העניינים בגרמניה.

 

2. בין ישראל לגרמניה יש מספר של בעיות. יש להוציא תיכף ומייד את הבעיה המוסרית הגדולה של תביעת הנצח של עם ישראל נגד עם גרמניה עקב השואה שהמיט היטלר בהשתתפותם של חלקים חשובים של העם הגרמני על עמנו. זוהי שאלה מוסרית ממדרגה ראשונה, שאין לה פיתרון ושלא צריך ברגע זה לחפש פיתרון. לעומת זה, גם רוצח מחויב לכפר על חלק מעוונו הנוגע לרכוש, אם אפילו הוא מתחייב בנפשו במה שנוגע לרצח הנפש. פרסים אינם ניתנים לרוצחים להעמיד אותם במובן הרכוש במצב יותר נוח מנתבע בבית-דין אזרחי במשפט אזרחי.

 

3. מתוך הנחה זו יש לנו חמש טענות רכוש נגד גרמניה:

א) הקמת הרכוש של הפרט היהודי;

ב) פיצויים בעד ייסורי גוף ונפש של קורבנות הנאציזם;

ג) גורלו של רכוש הנעדרים;

ד) רכוש ציבורי יהודי במקומות שהציבורים היהודים אפסו;

ה) רפרציות.

אשר ל-(א) ו-(ב), רוב חלקי גרמניה קיבלו חוקים שפחות או יותר, לו בוצעו, היו מסוגלים לתת סיפוק לקורבנות. בנוגע לשני הסוגים הבאים קשה לדעת מה תהיינה התוצאות של פעולת .j.r.s.o (אירס״ו), קורפורציה ניו-יורקית המייצגת את ה״ג׳וינט״, הסוכנות היהודית, הקונגרס היהודי העולמי והקונגרס היהודי האמריקני.

 

4. ביחס לרפרציות יש לקבוע שורה של מסמרות:

(א) התביעה לרפרציות בעינה עומדת, אם גם יינתן סיפוק מלא לתביעות הקמת הרכוש והפיצויים. מבלי להיכנס לבירור ממצה של כל הבעיה, די לקבוע שחוקי הפיצויים והקמת הרכוש אינם חלים אלא על גרמניה בלבד, וגם זאת לא על כל גרמניה, אולם הפעולה הגרמנית נגד היהודים הייתה כל-אירופית, ומכיוון שהמדינות שהיו בשעתן כבושות על-ידי גרמניה אינן מחויבות לשאת בעול ההקמה והפיצויים, ומכיוון שגרמניה לא חקקה חוקים להקמת רכוש היהודים בארצות הכיבוש [הגרמני], או לפיצויי הגוף והנפש שלהם באותן הארצות, יש רק ברירה או לגמרי למחוק מדברי הימים של תולדות השואה חלק זה של תעלולי הנאצים, או להשפיע על גרמניה שתעשה ג׳סטה היסטורית גדולה כלפי העם היהודי על-ידי תשלום חד-פעמי של סכום הנמצא באיזו פרופורציה-שהיא להיזֵקוֹת שנגרמו על-ידה. זהו הביסוס הפרגמטי של תביעת הרפרציות.

(ב) איזה עניין יש לגרמניה לעשות ג׳סטה כזאת? מתוך הדוחות ששמענו, ומכמה מקורות אחרים, ידועים לנו שלושה דברים אלה:

(בא) רצונה העז של גרמניה לשוב ולהיכנס למשפחת העמים.

(בב) הכרה עמוקה בלב כמה וכמה ממנהיגי גרמניה, שהכתם ההיטלראי יהיה להם מכשול.

(בג) הכרת כמה וכמה ממנהיגי גרמניה בהשפעה היהודית בכמה ארצות, שגם היא עלולה לעכב תהליך זה.

(ג) איזו זכות יש למדינת ישראל, שהיא במובן האורתודוקסלי של המובן ״מדינה״ אינה מייצגת אלא את ה״קורפוס ציביום״, לתבוע רפרציות השייכות לעם היהודי כולו? התשובה לשאלה זו היא שזו היא המדינה היחידה בעולם שלא רק זה בלבד שהיא טוענת שהיא מייצגת את עם ישראל, אלא שגם אומות העולם משוכנעות שיש לה זכות זו. כמובן, באמריקה יש חמש פעמים מספר היהודים מאשר בישראל, אולם טרומן אינו טוען שהוא מייצג את עם ישראל. אומנם בבריה״מ יש שני מיליונים יהודים, פי שניים מאשר בארץ, אולם סטלין אינו דורש לעצמו זכות לייצג את עם ישראל.

(ד) היש יסוד משפטי לתביעת רפרציות זו? על שאלה זו אי-אפשר לענות ב״הן״ או ב״לאו״ פשוטה. זוהי אחת השאלות שאפשר לטעון בעד וכנגד. ההכרעה אינה בשטח המשפטי אלא בשטח המדיניות והרצון הטוב. ובכל זאת, יש צורך לערוך תביעה מבוססת ומשכנעת, ולשם זה יש להשתמש בכל הטענות האפשריות, כגון מכתבו של נשיא הסוכנות היהודית, פרופ' חיים וייצמן, מ-1945;[2] השתתפות היהודים בתור כאלה במלחמת-העולם השנייה; כמה וכמה מהמימרות שנאמרו במשפטים בנירנברג; המשמעות של סעיף 8 של חוזה פריס,[3] בדבר רפרציות בין בעלי-הברית והתעודות המסתמכות בסעיף זה; תקדימים של מדינות in spe, כגון פולין וצ'כוסלובקיה בתקופת מלחמת-העולם הראשונה וכו' וכו'.

(ה) ההסתייגויות, שלפי ידיעות מוסמכות תעשה גרמניה, באם בכלל תסכים לתשלום פיצויים ורפרציות (ובמובן ידוע גם סילוק רכוש הנעדרים של הפרט והכלל כאחד), הן שתיים:

(הא) היא תדרוש כמובן ערובה ששום מוסד אחר, או שום יחיד אחר, לא יבוא בטענות על סמך אותו הבסיס המשפטי והמוסרי.

(הב) היא תרצה גם בערובות שיישוב סכסוך זה בין ישראל לגרמניה אינו מהווה תקדים לגושים אחרים בעלי תביעות דומות.

לא כאן המקום להיכנס לעובי הקורה של שתי ההסתייגויות הללו, אבל נדמה לנו שאם יגיעו הדברים לידי כך, לא קשה יהיה למצוא פיתרון גם לשאלות אלה.

(ו) ביחס לרסטיטוציה, נראה הדבר שעניין זה הוא עניין ליחידים בלבד וקשה לראות כיצד מדינת ישראל תוכל להתערב בעניין זה באופן סיטוני.

(ז) שונה הדבר לגבי הפיצויים, לכל הפחות עד כמה שהדבר נוגע לתושבי הארץ. כאן ייתכן יישוב הסכסוך באופן סיטוני. התחלה לכך נעשתה על-ידי ארגון ארצי שתפקידו הוא לטפל בעניין.

(ח) אנו משאירים לעת-עתה מן הצד את שאלת ההעברה [של הכספים], שהיא אומנם חמורה מאוד, אלא שהיא תלויה תמיד בקוניונקטורות זמניות וקשה כיום לנבא מראש מה תהא הקוניונקטורה להעברה באם נגיע לידי איזה הסכם.

 

5. אין מילה אחרת שיכולה לתת ביטוי פחות או יותר מדויק למצב השורר כעת בכל שטח זה אלא ״תוהו ובוהו״. מצד אחד זהו עניין שמייחסים לו חשיבות רבה הגרמנים עצמם ושלטונות הכיבוש הצבאי. ביחסים שבין שתי רשויות אלה יש חלוקת סמכויות די ברורה. אולם כשאנו באים לצד השני, לתובעים, הרי מספרם גדול לאין ספור: תובעים בודדים, קבוצות תובעים, עורכי-דין בעלי ייפוי-כוח יחידים או קולקטיביים, הסתדרויות יהודיות שונות, ארציות ובינלאומיות, הסתדרויות בלתי-יהודיות שגם הן, בסופו של דבר, אינן מייצגות אלא אינטרסים יהודיים. בתוך ההסתדרויות הבינלאומיות גם הסוכנות היהודית תופסת את מקומה. לכל אלה נוספת כעת מדינת ישראל. ערבוביה זו השוררת במחנה התובעים מנוצלת על-ידי הנתבעים לרעתם של היחיד והציבור כאחד.

 

6. כל המשקיפים על מצב העניינים בעין חדה באו לשתי מסקנות:

היינו, שאין עצה לשים קץ לערבוביה זו אלא על-ידי מונופוליזציה של התביעה היהודית הישראלית בגבולות המסומנים לעיל במדינת ישראל ובמדינת ישראל בלבד;

שנית, שהדבר צריך להיעשות במהירות מפני הטעמים שהזכרנו בסעיף הראשון של תזכיר זה, ומפני טעם מיוחד שאודותיו נרחיב קצת את הדיבור.

כידוע, יושבת כעת ועדה מיוחדת של שלוש מעצמות המערב בלונדון, המכינה את החומר לקביעת סטטוס חדש לגרמניה המערבית. אין ספק בדבר, שצעדים דומים עומדים במרכז הדיונים בין גרמניה המזרחית ובריה״מ. ברור, שאחת התקנות הכי חשובות של שינוי סטטוס זה תהא גמר שלטון הנציבים העליונים והקשרת יחסים סדירים דיפלומטיים בין גרמניה למעצמות המערב, בתוספת אולי של ועדת שגרירים שתירש את מקומה של ועדת הנציגים [צ״ל: הנציבים]. תקופת העיבוד של סטטוס זה היא התקופה הכי נוחה והשנסה האחרונה להשתמש בכל הגורמים שבכוחם להשפיע הן על גרמניה גופא והן על מעצמות המערב. בתוך הגורמים האלה לא ייפקד מקומה של מדינת ישראל, וכמובן גדול ערכה של יהדות אמריקה ואולי של תפוצות אחרות.

 

7. אין צורך להרחיב את הדיבור על עמדתנו העיקרית בשאלת יחסי העם היהודי ומדינת ישראל לגרמניה. נוסף לנאמר לעיל, יש לציין עקרונות אלה:

(א) העם היהודי ומדינת ישראל הם נגד התיישבות יהודית בגרמניה, נגד השקעות יהודיות בגרמניה, בעד ניתוק הקשרים המועטים שעוד נשארו בין העם היהודי וגרמניה.

(ב) כתוצאה מזה אנו בעד חיסול אותם היסודות של סכסוכנו שניתן ליישוב, מבלי לנגוע כמובן ביסודות האמוציונליים של תגובתנו לגרמניה.

 

8. המסקנות המעשיות, נוסף לזו שדיברנו עליה בסעיף השישי, הן כדלקמן:

(א) מדינת ישראל צריכה לקחת את היוזמה של ריכוז התביעה היהודית והישראלית כלפי גרמניה בידיה-היא מתוך יישוב הדעת עם כל ההסתדרויות היהודיות המטפלות בעניין, ובעיקר עם הסוכנות היהודית.

(ב) מדינת ישראל צריכה לעקוב בקפדנות רבה אחרי כל המתהווה בין המערב לגרמניה (ולו אפשר היה הדבר, גם בין המזרח וגרמניה), ובעיקר בעניין קביעת סטטוס חדש לגרמניה.

(ג) פעולה גדולה ומרוכזת זו לא תיעשה על-ידי הצהרות או שיחות חטופות. היא דורשת פעולה קבועה ומתמדת, סבלנות רבה, כושר הסתגלות לצד שכנגד, ידיעת השימוש בזמן ובמקום ובאנשים - בקיצור, כל אותן הסגולות שבהן מצטיינת דיפלומטיה בעלת נשימה ארוכה.

(ד) לכן, פעולה זו לא תתואר אלא על-ידי הקמת נציגות ישראל בגרמניה, במיוחד לענייני חיסול תביעות הרכוש. יהא צורך להדגיש בתואר הנציג שני דברים:

ראשית-כל, האופי הזמני של משרתו,

והסמכות המוגבלת של שליחותו.

(ה) אין צורך להאריך כאן דברים על הערך הגדול שיהא במשימה זו לאישיות של הנציג.

(ו) הצעדים המעשיים שצריכים להיעשות במהירות האפשרית הם:

(וא) פעולה דיפלומטית בוושינגטון, לונדון ופריס לשכנע את המעצמות הללו בצורך ובדחיפות של ״נציגות״ ישראלית כזאת על-יד שלושת הנציבים העליונים, שהם כעת נושאי הריבונות החיצונית של גרמניה.

(וב) בעת ובעונה אחת יש צורך, אם יש אפשרות כזאת, גם-כן לפעול על-ידי הנציבים העליונים, שהרי חוות-דעתם בעניין זה תכריע לגבי הקבינטים בשלוש המעצמות הנזכרות.

(וג) כתב האמנה לגבי הנציבים העליונים הוא בדיעבד כתב האמנה לגבי השלטון הגרמני, ופוטר אותנו מאותה חובה בלתי-נעימה לתת כתב האמנה הממוען לרשות גרמנית.

(וד) בעת ובעונה אחת עם הקמת ״נציגות״ כזאת, יהא צורך בהקמת מחלקה מקבילה לאותן הבעיות במשרד החוץ מצוידת בפרסונל בעל סמכות בעניין.

 

9. כל המשתתפים היו בדעה אחת, שיש צורך למסור זיכרון-דברים זה לממשלה בבקשה לדון על הבעיות הקשורות ביחסינו עם גרמניה במהירות האפשרית, ולהתחיל בפעולה נמרצת מייד.[4]

 

הערות

[1] נוכחים: גרשון אבנר, שלום אדלר-רודל, משה ברטור, בוריס גוריאל, כתריאל כץ, קורט מנדלסון, גרשון מרון, יעקב רובינסון, שבתאי רוזן
(תלחמ"י 5, עמ' 455-452).

[2] ר' מכתב חיים וייצמן לשר-החוץ הבריטי בווין מ-20.9.1945, שנשלח גם לממשלות ארה״ב, בריה״מ וצרפת, הפותח במילים: ״בשם הסוה״י לא״י אני מתכבד להגיש את המסמך הבא לשיקול ממשלת הוד מלכותו בעניין השילומים המגיעים לעם היהודי מגרמניה ומבעלות-בריתה״. כתבי ומכתבי חיים וייצמן 22 (אנגלית), עמ' 54-51.

[3] סעיף זה בהסכם פריס על חלוקת סכומי פיצויי המלחמה מגרמניה, שנחתם בראשית 1946, דן בהקצאת חלק מהפיצויים לקורבנות הנאצים חסרי-מולדת.

[4] ב-8 באוגוסט 1950 התקיימה התייעצות נוספת בעניין גרמניה, שבה לקחו חלק שר החוץ, שר האוצר, גזבר הסוכנות היהודית וכמה פקידים בכירים. הוחלט להקים ועדה בראשותו של פרץ נפתלי, שתנסח ותגיש תוך שבוע ימים לאישור הממשלה הצעה ברורה על אופן ארגון הנציגות הישראלית והיקף תפקידיה.

 

העתקת קישור