46. דברים לטקס החתימה - הנאום שלא ננאם

46. דברים לטקס החתימה - הנאום שלא ננאם - 10.9.1952

מזהה	2258
שם הספר	פולמוס השילומים
שם הפרק	46. דברים לטקס החתימה - הנאום שלא ננאם - 10.9.1952
⁵⁰ 46. דברים לטקס החתימה^{^[1]} 10.9.1952 הנאום שלא ננאם אדוני ראש הממשלה, רבותי, החוזה שנחתם בינינו יחיד במינו ביחסי עמים. לא היה בדברי ימי עולם כמסע ההשמדה שערכה גרמניה הנאצית על העם היהודי. בזיכרון עמנו פצע מחריד זה לא נרפא. קשה להעלות על הדעת כפרה על חיי המיליונים שנקפדו על לא דבר. ישראל והעם היהודי מצפים להיווכח כי שנאת הגזע נעקרה לחלוטין מלב האומה הגרמנית. הצעד שעשתה ממשלת הקהילייה המאוגדת של גרמניה - ברשותך וביוזמתך, אדוני - כאשר קיבלה על עצמה התחייבות לשלם למדינת ישראל ולוועידת הארגונים היהודיים סכום כללי של פיצויים בעד חלק של הנזק החומרי שסבל העם היהודי - וזה נוסף על הפיצויים המגיעים ליחידים שנפגעו - הוא מעשה בעל חשיבות היסטורית, בייחוד מכיוון שבא מרצון חופשי ומתוך הכרת אחריות מוסרית. מילוי ההתחייבות שנחתמה יסייע לבניין משקה של מדינת ישראל - הארץ שקלטה המוני פליטי חרב ואשר שעריה פתוחים לכל יהודי נרדף, לבל ייפול עוד קורבן אין-אונים למשטמה עיוורת וליצרים אפלים. על-ידי תשלום החוב לישראל ולעם היהודי תפגין גרמניה את החלטתה להמציא תיקון-מה לעוול שנעשה ולתרום תרומה להשלמת החוק והצדק בחברה האנושית. הערות [1] לקראת צאתו ללוקסמבורג לחתימה על הסכם השילומים, חיבר שר החוץ את נאומו לאותו מעמד. בהגיעו אל היעד, נמסר הנוסח לידי נציגי הצד שכנגד ואילו נוסח נאומו של אדנאואר נמסר לידי הישראלים, כמקובל במעמדים ממין זה. אדנאואר סירב לאשר את נאום שר החוץ בשל כמה ביטויים שנכללו בו, באומרו: ״אני מוכן לשמוע זאת - גרמניה אינה מוכנה״ (שגב, עמ' 217). מאחר ששר החוץ לא היה נכון לקצץ את דבריו, הסכימו הצדדים כי טקס החתימה לא ילווה בנאומים כלל (ר' מסמך 43, עמ' 793 ואילך; נספח 18 עמ' 937). הנהלת משרד החוץ העבירה בעוד מועד את נוסח הנאום לעיתונים בארץ, והוא פורסם בהבלטה ובמלואו ב״מעריב״ ביום החתימה. למחרת, 11.9.1952, התפרסמה בעיתון זה הכתבה הבאה: ״מ״מ המנהל הכללי של משרד החוץ מר מ' קומיי, ומנהל מח' ההסברה של משרד זה הד"ר ח' יחיל, התנצלו אמש במסיבת עיתונאים שנערכה בת״א על ה'תקר' שאירע במסירת הנאום של שר החוץ לפרסום בעיתונות - נאום שבסופו של דבר לא נישא. לפי המוסכם צריך היה שר החוץ לשאת את הנאום שנוסחו חולק בין העיתונים. ברגע שנתקבלה הידיעה הטלגרפית שההסכם נחתם - ניתן ה"אות הירוק״ לפרסומו. רק אח״כ נתברר, שברגע האחרון בוטלו הנאומים. 'תקר' זה אינו נורא כל כך, משום שלמעשה החליפו ביניהם משרד החוץ של ישראל ומשרד החוץ הגרמני את נוסחאות הנאומים שעמדו לשאת מ' שרת וד"ר ק' אדנאואר, ושני הצדדים יודעים מה רצה כל אחד לומר בהזדמנות טקס החתימה, אם כי בזמן החתימה עצמה לא נישאו נאומים״.