34. ממשלת ישראל - פרוטוקול ישיבה - לקראת חידוש המשא ומתן - 18.6.1952
שם הספר  פולמוס השילומים
שם הפרק  34. ממשלת ישראל - פרוטוקול ישיבה - לקראת חידוש המשא ומתן - 18.6.1952

 

 

34. ממשלת ישראל - פרוטוקול ישיבה מב/שי"ב, סעיף [1]426

18.6.1952

                                                               לקראת חידוש המשא ומתן

 

 

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: המדובר הוא בשילומים. אנו צריכים לתת תשובה [לגרמנים] ולא רציתי לקבל זאת על אחריותי שלי.

השר א. קפלן: לא נתקבלו עוד כל הפרטים, אבל נתקבלו פרטים,. חלק מהם ישנם בעיתונות. הגרמנים מודיעים, שהם מכירים בחוב למעשה, שעליהם לשלם לישראל 3,000,000,000 מיליארד מרק, שהם לפי השער של היום בערך 715 מיליון דולר. הם חושבים שעניין זה צריך לבוא לאישור הפרלמנט ואז זה ייכנס בתוקף באוקטובר שנה זו. הם מוכנים מייד לסדר ההסכם בדבר מועדי התשלום. הם מציעים ששני התשלומים הראשונים יהיו עד סוף מרס 1954, יחד 400 מיליון מרק, ועשר השנים הבאות כל שנה 260 מיליון מרק. על העודף הם מציעים - אם יצליחו לקבל הלוואה - הם מוכנים לשלם 100 מיליון מרק על-מנת לקצר את מועד התשלומים, זאת אומרת לשלם כל שנה 260 מיליון מרק.

אנו נוכל לקנות סחורות בגרמניה כל שנה בסכום זה. אבל הם מוכנים שנקנה לא רק בגרמניה אלא גם מהעודף המגיע להם מ-European Payment Unions. התנהלו על כך שיחות בין אבס לד"ר שנער, ואין זה מן הנמנע שנוכל להשתמש בעודפים אלה. אין זה מובטח, אבל ייתכן שנוכל לקנות על חשבונה של גרמניה סחורות גם באנגליה. הכוונה היא לנפט.

התנהלו שיחות. אין עוד החלטה בעניין צירוף סכום נוסף לשלושה מיליארד מרק לחשבון הארגונים היהודיים. מדובר היה על 400-500 מיליון מרק, ושיהיה חשבון אחד - חשבון ישראל - וישראל תצטרך להגיע לידי הסכם עם הארגונים היהודיים בדבר תשלום הכסף. את התוספת הזאת פלוס 100 מיליון מרק הם היו מוכנים לשלם אם יקבלו הלוואה. אם לא - יגדילו התשלומים השנתיים החל בשנה השלישית, אבל הם רוצים להשאיר לעצמם הזכות, שאם יתברר להם שהם אינם יכולים לשלם בתשלום שנתי יותר מ-250 מיליון מרק, הרי ישלמו את העודף בשתי שנים נוספות, זאת אומרת לא ב-12 שנים, אלא ב-14 שנים.

הדבר האחרון, דבר תוספת תשלום לחשבון הארגונים היהודיים העולמיים אינו עוד בגדר החלטת הממשלה. הדברים האחרים הם בגדר החלטת ממשלת מערב-גרמניה (השר ל. אשכול: זאת אומרת שגם שר האוצר [הגרמני] הסכים להם) - אנו קיבלנו את החומר אתמול בבוקר. היה סיפור המעשה על המשא-והמתן שהתנהל בבון. בחלק השיחות השתתף גם אדנאואר וגם אבס השתתף בהן. הסכם זה סודר עם אבס בהסכמת אדנאואר, ואז היה התשלום לארגונים היהודיים כלול בהסכם. אדנאואר הודיע שכל ההסכם אין לו תוקף אלא אם יעבור את ישיבת הממשלה, והוא ביקש שלא יינתן לו כל פרסום. אתמול הייתה ישיבת ממשלת בון. השכל מחייב שבישיבה זו השתתפו כולם, והבוקר הגיע מברק שהכל אושר פרט לתשלום לארגונים היהודיים.

השאלה שהם שואלים אותנו היא - בחושבם שזה הסכם טוב ביסודו, המקסימום שאפשר היה להוציא מהם - הרי הם שואלים אותנו אם הם יכולים להתחיל במשא-ובמתן על יסוד הצעה זו. אם יצליחו להיטיב את התנאים או לא, הם אומנם רוצים להשתדל לשנות כמה דברים, אבל אין תקווה לשנות רבות. אם יגיעו לידי הסכם, יצטרך ההסכם לבוא לידי רטיפיקציה של הפרלמנט הגרמני, והם חושבים שזה יוכל להיות בחודש ספטמבר, ולכן יוכלו להתחיל לקבל כסף החל בחודש אוקטובר. מהם דרכי הרטיפיקציה אצלנו - איני יודע.

הבעיה העומדת לפנינו היא אם עלינו לתת הוראה להתחיל על יסוד הצעה זו לנהל משא-ומתן.88888888888

השר ד.צ. פנקס: הצד הפרוצדורלי ברור. הממשלה קיבלה ייפוי-כוח לחדש את המשא-והמתן אם תהיה הצעה מעשית, אבל היא התחייבה למסור לוועדת החוץ והביטחון על התפתחות העניינים. בהתאם להחלטת הכנסת יכולים לחדש את המשא-והמתן.

צריך לעשות ניסיון להעלות את הסכום הראשון של התשלומים. התשלום החודשי הוא פחות מ-200 מיליון מרק לחודש, אם אנו מתחשבים ב-22 חודשים מהיום, או ב-18 חודשים מאוקטובר. יש ללחוץ שסכום זה יהיה גדול יותר.

יש נקודה חלשה, שלא נוכל ללחוץ על תשלום במזומנים (השר א. קפלן: ד"ר גולדמן כמעט בטוח, ש[הגרמנים] יוכלו לקבל הלוואה ואז יהיה התשלום ב-9 שנים) - אני מבקש להגביר הלחץ בנקודות אלו.

בדבר תביעת הארגונים היהודיים אין לנו הסמכות להחליט. אני מסכים שנקבל על עצמנו להיות הסוכנים של הארגונים היהודיים - לגבות כספם יחד עם הכסף שלנו. זה אומנם מראה מה שלוחץ עליהם - תביעת מדינת ישראל לוחצת עליהם, מה שאין כן תביעת הארגונים היהודיים העולמיים.

האם ישנה הגבלה בדבר הסחורות שאנו יכולים לקבל? (השר א. קפלן: לאחר שייקָבע ההסכם, יתחיל המשא-והמתן בדבר הסחורות) - הא בהא תליא. אנו יכולים אחר-כך להיות במצב קשה, באשר לא ירצו לתת לנו את הסחורות החשובות לנו.

השר א. קפלן: לפי השיחות המוקדמות יוכלו לקבל מכונות, כל מיני מכונות. ברזל יהיה קשה להשיג, כי הם טוענים שהם יכולים להתחייב רק לאותם הדברים שיש בגרמניה, אבל לא הדברים שהם צריכים לקנות. (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: ציוד?) - כן, שאלתי, למשל, על אדנים והתשובה הייתה חיובית.

השר ל. אשכול: פה מדובר גם על סחורות שיש בארצות אחרות. אם מדובר על דלק מאנגליה, אולי אפשר לדבר על ברזל מארצות אחרות על חשבון גרמניה המערבית.

השר א. קפלן: רצינו לקבל בערך 25 אחוז סחורות לא גרמניות. בחומר שאני קיבלתי לא נזכר אחוז. אבס, שרצה קודם להשתמט ממשא-ומתן זה, נעשה באחרונה אקטיבי והוא משתדל להשיג סחורות בארצות אחרות והוא חושב שזה ניתן לסידור.

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: היה אצלי מר לוונשטיין, חבר הכנסת הראשונה מטעם ״אגודת ישראל״. הוא נציג מסחרי של שוויצריה פה. הוא היה בשוויצריה, ניהלו איתו משא-ומתן גדולי התעשייה, ביניהם גם פקיד גבוה אחד. הם מוכנים למכור לנו סחורה אם יהיה לנו הסכם עם גרמניה לחשבון גרמניה. הם מוכנים למכור סחורה ב-200 מיליון פרנק שוויצריים בשיעבוד החוב הגרמני.

השר א. קפלן: אנשי ההיגיון בינינו חשבו, שגרמניה תרצה שאנו נהיה הסוכנים שלהם להפצת סחורה גרמנית. מתברר שישנו סעיף בהצעה, שהסחורה יכולה להיות רק מה שדרוש לישראל, שאסור יהיה לנו למכור, כי הם אינם רוצים להפסיד שווקים.

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אם בדבריו של מר לוונשטיין יש ממש, הרי זה מגדיל אפשרויות ניצול הדבר.

השר ד.צ. פנקס: יוכלו לקבל סחורות גם מדרום-אמריקה על חשבון גרמניה.

השר ב.ש. שיטרית: אנו צריכים להבטיח, למקרה שהמצב הפוליטי בגרמניה ישתנה ותתאחדנה שתי הגרמניות, שהסכם זה אינו פוטר את גרמניה המזרחית.

השר א. קפלן: ברור. יש הסכם, שבערך שליש הסחורות לא יגיע לממשלה כי אם לסוכנות היהודית ולארגונים היהודיים בחוץ-לארץ (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: גם מזה שאנו נקבל?) - זה היה הגמול שאנו שילמנו לארגונים היהודיים ולסוכנות (השר מ. שפירא: לי היה רושם אחר - שמשלהם אנו מקבלים חלק) - נכון. זאת וגם זאת. עכשיו מתחילים להופיע כל מיני מתווכים. אנו צריכים להודיע, שהממשלה לא תסכים לכניסת מתווכים לעניין, היא תנהלו לבדה.

השר ד.צ. פנקס: על זאת לא נדבר עכשיו. יהיה לנו עוד דיון.

 

מחליטים:

ליפות כוחה של משלחת ישראל לחדש את המשא-והמתן על שילומים עם ממשלת בון על יסוד ההצעות שהוגשו על-ידה ביום ה-16 ביוני 1952.

 

הערות

[1] מן הישיבה נעדרו השרים: ד׳ יוסף, י״מ לוין, ג׳ מאיר, מ׳ שרת. מ״ש יצא לארה״ב ב-19.5.1952 להסדרת היחסים בין המגבית היהודית המאוחדת ומפעל איגרות החוב (ה״בונדס״) של
מדינת ישראל.

 

העתקת קישור