16. ממשלת
ישראל - פרוטוקול ישיבה טו/שי"ב, סעיף 125ד' 31.12.1951
משא מתן מייד - לא להחמיץ את
השעה
השר מ. שרת: הדבר האחרון
בדברַי - עניין השילומים. ראש הממשלה מסר כבר באחת הישיבות על מצב העניינים:
אל״ף, יש לנו אפשרות
מוסכמת עם הצד שכנגד להודיע ברבים, כי ממשלת בון פנתה אלינו והציעה משא-ומתן;
בי״ת, כי היא
הודיעה, עם זאת כי היא מקבלת את התביעה שנוסחה בפנייה שלנו למעצמות הכיבוש כיסוד
למשא-ומתן.
יש לנו אפשרות להודיע שני דברים אלה:
אתם יודעים כי יש מכתב של אדנאואר. הם מבקשים לא לפרסם מכתב זה[1] (השר מ.
שפירא: ההודיעו לקבינט הגרמני על המכתב?) - איני יודע אם הודיעו לקבינט או לא, יש
לו צרות משלו, ו[איני יודע אם] מה שאמרתי הוא על דעת הקבינט הגרמני. ראש הממשלה
הגרמני הודיע לנו שאנו יכולים להודיע זאת. אגב, אני רוצה לומר שאחת הצרות הגדולות
שלהם היא כי בעצם הימים האלה הם עומדים תחת לחץ ארה״ב ואנגליה וצרפת להכניס לתקציב
שלהם סכומים לתשלום למעצמות הכיבוש. המדובר הוא על סכום 13 מיליארד מרקים להוצאות ביטחון, להשתתפות בהגנת
המערב. הם כנראה עוד שומרים בסוד דבר זה, כי אם דברים אלה ייוודעו יחד, לא ייטב לא
לזה ולא לזה. הם מודיעים שמנוי וגמור איתם העניין שלנו לסדר. הדברים נמסרו לנו בשם
אדנאואר והוא מבקש שנבין את הקשיים של המצב.
שאלתי היא, אני יודע מה אומר בכנסת אם
אצטרך לפתוח בשאלה זו בכנסת (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: הממשלה תפתח בדיון זה) - כוונתי
לפתוח בהודעה קצרה, לא לנסות לקדם את פני הטענות, לתת לאופוזיציה לטעון טענותיה
ולענות על הטענות: הגשנו תביעה, הייתה הכרזת אדנאואר, עכשיו ישנה ידיעה על בסיס
המשא-והמתן, הממשלה החליטה להיכנס למשא-ומתן (השר הרב י.מ. לוין: לא החלטנו); (ראש
הממשלה ד. בן-גוריון: החלטנו והחלטה נוספת הייתה להביא החלטה זו לידיעת הקואליציה
לפני שאנו מביאים זאת לוועדת החוץ והביטחון) - כשבאתי שאלתי את ראש הממשלה מה
המצב. אני מדבר על יסוד מה ששמעתי מראש הממשלה. אם יש ערעור על כך, אבקש לעשות זאת
אחרי דברי.
אני רוצה לפתוח בהודעה קצרה ולמסור בה
העובדות ומסקנות ועדת החוץ והביטחון. ודאי אצטרך לדבר עוד הפעם בוויכוח ואני מניח
שגם ראש הממשלה ידבר. נצטרך לענות על מה שנשמע בוויכוח, וזאת במשך מהלך הוויכוח או
בסופו. אין אני רוצה להתחיל בוויכוח.
מלבד פגישת הקואליציה, שהיא חשובה
מאוד, ושתהיה ביום ג׳, תהיה באותו יום ג׳ ישיבת ועדת החוץ והביטחון בשעה 11 לעניין השילומים. שם יכול ואולי גם צריך אני לגולל
יריעה רחבה יותר: המשא-והמתן שהיה בינינו לבין מעצמות המערב, עליו עוד לא נמסר אף
פעם לידיעת ועדת החוץ והביטחון. להם צריך למסור מהן התשובות שקיבלנו; מרוסיה לא
קיבלנו כלום. הם יכולים לשאול מהי ההודעה שקיבלנו עכשיו מגרמניה, האם זוהי הודעה
בעל-פה או הודעה בכתב, אם ההודעה היא בכתב, מהו הכתב, אבל המצב הוא שאי-אפשר למסור
מכתב זה אפילו לידיעה סודית של ועדת החוץ והביטחון. כאן אני מתלבט מה לומר בוועדה.
לפי דעתי מוטב לא לספר על המכתב, אלא לומר שנתקבלה ידיעה בצינורות מוסמכים.
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: עלי לסלק אי-הבנה.
לא הבינותי שנשאל את הקואליציה מה דעתה, אלא נודיע לה על החלטת הממשלה ונלכדה
לקראת ההצבעה בכנסת.
השר הרב י.מ. לוין: שאלתי בכל פעם
אם אנו מחליטים - ואתה אמרת שאין עדיין על מה להחליט. הייתה הצעת השר שפירא לאסוף
כל חברי הקואליציה ושאלתי אם יש כבר החלטה ואמרת שאינה.
השר מ. שפירא: בישיבה ההיא
הצגתי שני תנאים:
אל״ף, שתהיה לנו
ידיעה שהקבינט מזדהה עם עמדתו של אדנאואר, לא רק לסמוך על המכתב. נאמר שאדנאואר
עומד להודיע לקבינט שלו על המכתב, ואמרתי שנוכל לעשות דבר רק לאחר שתהיה ידיעה על
עמדת הקבינט;
בי״ת, כינוס
הקואליציה. שני דברים אלה נתקבלו. פירוש הדבר שהממשלה יודעת זאת. באופן פורמלי לא הייתה
הצבעה. ברור שלפני שהולכים לקואליציה צריר להצביע על כך ולהחליט.
אם אני כבר מדבר, אני רוצה לדעת אם
הקבינט הזדהה עם מכתבו של אדנאואר או לא. ייתכן שנביא זאת בפני הקואליציה ובפני
הכנסת, ואדנאואר באמת אמר מה שאמר וכתב את המכתב, אבל לעמדה רשמית של הממשלה
הגרמנית זה לא הגיע.
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: השר שפירא
עורר שלושה דברים:
אל״ף, אם הקבינט
הגרמני החליט על זאת;
בי״ת, כינוס
הקואליציה;
גימ״ל, הצבעה פה.
איש לא התנגד לכך, לכן לא הצבעתי ואין
אני מצביע אף פעם במקרים שאין התנגדות; אני קובע שדבר זה נתקבל. הובעה משאלה
מוצדקת, מובנת, שזה יובא לקואליציה לפני שהדבר יובא לוועדת החוץ והביטחון והכנסת.
גם זה נתקבל. אם יש ערעור על כך, מוכן אני להצביע.
שנית - עניין הקבינט הגרמני. השר
שפירא לא דייק קצת. אני אמרתי שאדנאואר ביקש שהיות והוא לא הביא עוד את זאת
לקבינט, ועד יום מסוים הוא לא יוכל להביא זאת בפניו, הרי הוא ביקש עד אותו יום
לשמור דבר זה בסוד. הוא חתם על המכתב כראש הממשלה, בשם ממשלת גרמניה, וזה לא נוגע
לנו מה נעשה בקבינט הגרמני פנימה. אנו התחייבנו לחכות שבוע או שבועיים. זמן זה עבר
ואנו מקבלים מכתבו זה כהתחייבות הממשלה.
השר מ. שפירא: דומני שהסיכום
אז היה אחר.
השר מ. שרת: הערה עובדתית.
לנו נמסר:
אל״ף, כי אדנאואר
מסר עניין זה לקבינט;
בי״ת, כי נוסח מכתבו
ישמש תדריך למשלחת שלהם במשא והמתן;
גימ״ל, כי הם ניגשים
למנות או מינו כבר את המשלחת, בכל אופן נזכר שֵם המרַכז של המשלחת;
דל״ת, מביעים תקווה
שהמשלחת שלנו לא תהיה גדולה ביותר.
ראש הממשלה ד. בן-גוריון:
בעניין הקבינט הגרמני זהו סבך מיותר. יש אחת הטענות של המתנגדים, שהם אומרים
שהגרמנים ירמו - יתחייבו ולא ישלמו. איני מוכן להיות ערב לגרמניה. שום איש מסביב
לשולחן זה אינו מוכן להיות ערב לגרמניה, אני שולל טענה זו, אם טענה זו באה למנוע
משא-ומתן, כי דבר זה יכול לקרות לא רק עם אדנאואר ועם הגרמנים. יכול להיות שמישהו
לא יקיים הבטחתו והתחייבותו - האם צריכים מלכתחילה לשחרר אותו מכך? בשבילנו זוהי
התחייבות ממשלת גרמניה הקיימת, בייחוד כאשר אנו יודעים מה שמודיע ראש ממשלת גרמניה
המערבית (השר מ. שפירא: הוא חתום כראש הממשלה?); - (השר מ. שרת: המכתב כתוב על
נייר רשמי וחתום על-ידי ה״בונדסקנצלר״) - נביא זאת לקואליציה כהחלטת הממשלה
[הגרמנית].
השר הרב י.מ. לוין: יש לנו כל כך
הרבה עניינים, וייתכן ששכחו ואני מוכרח להזכיר: לא הייתה החלטה ולא היה דיון
בעניין זה בממשלה. הייתה רק הרצאת ראש הממשלה,[2] ודרך אגב סיפר שדיבר עם ד"ר נחום גולדמן ואחר-כך
הוא קרא לפנינו מכתב, גם זה בין יתר הדברים, ונאמר שאדנאואר רוצה לבדוק אם כל
הקבינט יסכים לכָּתוב במכתב. שאלתי במשך כל הזמן, אם יש החלטת הממשלה, ואמרו לי:
עדיין לא. אני חושב שצריך להיות דיון קצר אצלנו, כי אנו יודעים את המצב העדין מכל
הצדדים, אנו יודעים כמו כן מה המצב הכלכלי של המדינה - אם מישהו טובע הוא מוכרח
להיאחז גם בקש ועלינו לנצל כל דבר שיכול להיות לעזרת המדינה.
במכתב שראש הממשלה קרא לפנינו ובכלל
יש שני צדדים למטבע,
מצד אחד אנו אומרים:
רצחת, גזלת וגם ירשת? אין בזאת משום סליחה,
אבל לדבר זה יש גם צד שני:
אדנאואר כותב במכתב ובכל פעם מכריזים הגרמנים על ״Wiedergutmachen״
[גרמנית: לתקן את המעוות], הם בכל אופן, מפרסמים שהם רוצים לתקן את המעוות והם
חושבים שעל-ידי תשלום כסף זה הם מתקנים את המעוות. העניין אינו כל כך פשוט. אל
יחשוב מישהו שעל ידי קבלת השילומים אנו סלחנו, הם מפרשים זאת כך (השר מ. שרת: ולכן
מה לעשות?) - אנו צריכים להחליט כן או לא. אנו שמענו עכשיו שהגרמנים מבליטים
בפנינו הקשיים שלהם - מה אלה נוגעים לנו? אנו זוכרים את גרמניה - היא לוותה במלחמה
הקודמת מיליונים מאמריקה ואחר-כך פשטו את הרגל. יש שאלה אם זה עלול לחייב את
גרמניה. ייתכן שייקרו שני דברים: שהם לא יתנו את הכסף אבל הנזק המוסרי על ידי המשא-והמתן
עם גרמניה ייגרם.
ועוד דבר: כל ילד בכל העולם מתווכח על
כל דבר ודבר מה שממשלת ישראל עושה ומגזימים את ערך הדברים. בכל דבר קטן שאנו עושים
רואים איזה דבר גדול. איני יודע אם לא תהיה צעקה גדולה שעשינו איזה דבר שלא היה
בידינו להחליט עליו. איני יודע אם נקבל כסף, איני יודע אם הכסף שנקבל יציל אותנו.
עלינו לחשוב היטב היטב לפני שאנו מחליטים (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: היה לך זמן
לחשוב, מה דעתך לאחר שחשבת?) - חשבתי יומם ולילה, לא אוכל להצביע בעד.
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אני רוצה
לחלוק על שני דברים מדברי הרב לוין.
אל״ף, שזה מתוך כך
שיש לנו צורך בכסף. לא שאני חולק על דברי הרב לוין שיש צורך בכסף, אבל לא זה
הנימוק. זה מגיע לנו. אסור למחול לגרמנים אפילו על חלק של השוד. אם אפשר לגבות
זאת, גם אילו לא היינו במצב דחוק, אסור היה למחול על כסף זה.
בי״ת, אני חולק שיש
נזק מוסרי במשא-ומתן. אנו יודעים מה שאנו הולכים לעשות. אנו יודעים שיש טיפוס של
חסיד שוטה, או שהם נוכלים - ורוב האומרים זאת הם נוכלים - הם כותבים ומדפיסים
במכונות שקנו בגרמניה ושולחים אנשים להתראות עם שאכט (השר הרב י.מ. לוין: כאשר אני
זוכר את נכדי שנרצחו, לא אוכל לתמוך בזאת) - אם אני זוכר את בת אחי שנרצחה שם, האם
לכן עלי לומר: רצחת וגם תירש? האם עלי להתחשב במאמרים שנכתבו על-ידי ברנש ששלח
מישהו להצטלם יחד עם רוצח, ואחר כך הוא עוד מעליל על פקיד משרד החוץ שיצא לחוץ
לארץ באותו יום וטס באותו מטוס שטס בו שאכט.[3] יהיה נזק מוסרי אם אנו נסלח להם, האם יהיה זה לכבוד
המתים והנרצחים שאנו לא נתבע בחזרה לכל הפחות חלק ניכר של השוד? אנו דורשים
להחזירו לעם ישראל. זוהי חובת עם ישראל, לא רק כי אנו דחוקים כל כך. אנו חייבים
לעשות זאת. אני עושה זאת כאשר יש לי אותם הרגשות שיש לך ולהרב נורוק, אבל אין אדם
נתפס על צערו. שהם ירמו - זה אפשרי, אבל זה לא פוטר אותנו מלעשות מאמץ להציל דבר
חשוב שאפשר להציל מהם.
השר מ. שפירא: לכל אחד ואחד
מאיתנו יש חלק בנרצחים ואין מה לדבר על אלה. כאן אני רוצה לומר כמי שמכיר את
הגרמנים מהעבר שלהם - ייתכן שיחפשו דרך איך להשתמט מההתחייבויות שלהם. אף על פי
כן, מוכרחים אנו לעשות ניסיון להציל את הגזל שגזלו, ועלינו להציל כמה שרק נצליח.
אם יש סיכוי להציל סכום די גדול - צריכים לעשות זאת.
אני רוצה להגיד לממשלה, שהיא צריכה
לדעת שתיפָּתח נגדנו תעמולת זוועה בארץ ובכל העולם. איני אומר שזה צריך להשפיע
עלינו לא ללכת בדרך זו, שאנו הולכים בה. מוכרחים להזהיר את הממשלה מפני השקט
התמידי שיש אצלנו. יש אצלנו מחלקת ההסברה, שאינה מסבירה שום דבר לעולם (ראש הממשלה
ד. בן-גוריון: הייתה ועידה יהודית עולמית באמריקה וההחלטה נתקבלה בה פה אחד) - איש
לא יטען נגד פרוסקאור,[4] לא יטענו למישהו אחר - כל הטענות תהיינה נגד ממשלת
ישראל. בתנאים כאלה שאנו נמצאים בהם וכאשר היום הופיע מאמר [מערכת] ב״על המשמר״
בשם ״אזהרה אחרונה״ (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: האם הנס רובין מזהיר?) - ייתכן שכל
חברי מפלגת פועלי ארץ-ישראל מחוסנים וכולם יצביעו כאחד, ואין לחברים אלה לפחוד מפני
תעמולה כלשהי, אבל בשאר המפלגות אין אנו כל כך מחוסנים מפני תעמולת הזוועה המתחילה
ושהתחילה כבר, ועכשיו אני פונה רק לאחראי להסברה במדינה, שגם אנו נצא להסביר את
עמדתנו (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: זאת נעשה קודם כל בכנסת) - יש לנו ברוך השם
רדיו, עיתונות, אולמות לאסוף אסיפות, אבל אין עושים דבר (ראש הממשלה ד. בן-גוריון:
נשתנה הטעם בהרבה דברים) - נהיה על המשמר ונדע להסביר העניינים.
השר ב.צ. דינור: אני רוצה
להגיד שאומנם צריכים להסביר, אבל עלינו לדעת מהי דרך ההסברה. אני חושב שהתעמולה
נגד השילומים היא בלתי-מוסרית, משום שכל אחד משתדל לעשות מאמצים כדי להשיג מה
שמגיע לו באופן פרטי, אבל בלתי מוסרי הוא פתאום לעשות מאמצים להשיג מה שמגיע לכלל
ישראל. בזה בולט לא רק חוסר מוסר, אלא אחד הרפיונות החברתיים שלנו. חוסר מדינה
במשך אלפיים שנה לימד את האנשים חוסר אחריות. בנידון זה צריכה להיות עמדה תקיפה,
לא להתגונן, אלא להתקיף חוצפה זו וחוסר האחריות. כל אחד עושה לטובתו מה שהוא רוצה,
ואף אחד איננו הולך לשאול המותר לו לעשות דבר זה, אבל כאשר זה נוגע לרכוש כלל
ישראל, הוא נעשה צדיק. זהו אחד האסונות בכלל במדינה שלנו. צריך פעם להעמיד שאלת ההסברה,
המדינה צריכה לנקוט בהסברה מדינית. חברי הממשלה בעצמם צריכים שבוע שבוע להסביר מה
הם הדברים.
השר י. בורג: יש לי שתי
שאלות לשר החוץ והצעה לראש הממשלה.
אל״ף, האם אין סכנה
שתוך כדי הדיבור והמשא-והמתן הם יפַתחו את הרעיון שאמרו, שאינם יכולים להשתתף
בהוצאות האוֹקוּפַּצְיה והוצאות הצבא המערב-אירופאי, אם הם יצטרכו לשלם זאת באותו
זמן? הישנה אפשרות לברר זאת לפני התחלת המשא-והמתן?
בי״ת, האם יש איזה
מושג מה רוצים הם לתת בשנה הראשונה? איני מדבר על הסכום הגלובלי, אבל חשוב גם קצב
התשלומים. אולי בזאת הם יכולים להיבחן. האם ידוע לנו לאיזה אורך זמן הם יכולים
ורוצים למשוך את התשלומים? אם ייבחן הדבר שבהתחלה הם רוצים לשלם סכום ניכר, הרי זה
יקל על הממשלה.
עכשיו אני רוצה להציע, אני בעד זה
שניקח מה שאפשר לקחת (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אם זה רק שה״י פה״י - לא) - כמובן
שאיני רוצה להצטרף לתהלוכה שכל אחד צריך להראות תעודת הזהות שלו מה הוא הקורבן שיש
לו בזאת. נדמה לי שהדבר יהיה קשה אם זה יהיה ויכוח על סנטימנטים ורסנטימנטים. קשה
יהיה לדרוש אחוות הסיעות. בסיעתנו יהיה לכל הפחות אחד שלא יצביע בעד, גם מ״המזרחי״
יהיה אחד שלא יצביע. אם כך הוא הדבר, מתעוררת השאלה אם מישהו רוצה לתלות בהצבעה זו
שאלת אמון לממשלה, ומאידך קשה לא לדרוש מהחברים שיצביעו בעד. מתעוררת השאלה אם אין
אנו צריכים לחפש פרטנרים שיצביעו יחד איתנו.
השר א. קפלן: בין
ה״פרוגרסיביים״ יצביעו שלושה בעד ואחד נגד.
השר מ. שרת: התשובה על שתי
השאלות של השר בורג היא שלילית. איני יודע, אין לנו כיום מושג על איזה תשלום הם
חושבים בשנה הראשונה. בתוך המגעים שהיו דובר על תשלומים במשך חמש או שש שנים. בדרך
כלל מדובר על סחורות ולא על תשלומים במזומנים, אבל אני מניח שגם להם ברור שיש
סחורות שיש להם ואין לנו צורך בהן, ויש סחורות שאין להם ויש לנו צורך בהן, ויש
סחורות שיש להם ויש לנו צורך בהן. לדעתי אנו צריכים לקחת מה שהם יתנו לנו - הסחורות
שיש לנו צורך בהן ניקח לנו, זה שלא נחוץ לנו נמכור ונקנה מה שנחוץ לנו. על הפרטים
אין אנו יודעים ולא כלום. אנו יודעים שהם מעריכים דבר זה ורואים בו חשיבות לא רק
מבחינת תשלום חוב, אלא כפתח לעתיד ליחסים מסחריים. אי-אפשר לשלול מהם הזכות לראות
כך את הדבר. להיפך, זה מחזק מאוד את ידי אלה הדוגלים גם בנימוק המוסרי.
אשר לדבר הראשון, הייתי מזהיר מאוד את
הממשלה מלהמשיך את השלב של התהייה על הקנקן. אנו מוכרחים להחליט משא-ומתן או לא
משא-ומתן, כי אפשר גם להחמיץ את השעה. דווקא משום אפשרות סמיכות שני העניינים,
צריכים אנו למהר ולהחליט. בדרך כלל הייתה ביקורת שאיחרנו בהגשת התביעה. אני דוחה
ביקורת זו, כי אילו הגשנו זאת לפני שנתיים לא היה זה דבר ריאלי לדרוש מיליארד דולר
מממשלת בון. עכשיו זה ריאלי, כי יש להם ייצור עצום. עובדה היא שאמריקה ואנגליה
חושבות שאפשר להטיל עליהם תשלומים גבוהים מאוד בהשתתפות בהוצאות צבאות הכיבוש - ראיה
מה שאנגליה ואמריקה חושבות על יכולת הייצור של גרמניה. אי-אפשר לסחוב את העניין
ולסחוב. אנו צריכים להיכנס מייד למשא-ומתן ואין לדחותו עוד.
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אין ספק שיש
קשיים של מצפון. איני יכול לפקפק בכנות העמוקה של הרב נורוק. מוכרחים להתחשב עם
הרגש ולא רק עם ההיגיון של האדם. הוא אינו יכול להצביע בעד, לא צריך להכריח אותו.
קודם כל, אסור שמישהו יצביע נגד. אפשר להרשות להימנע, אבל זה תלוי בתנאי אחד: אם
זה לא עלול להכשיל את כל העניין. אם זה יהיה המצב, שאחד או אחדים הנמנעים אינם
מסכנים את הרוב, לא צריך לכוף על איש שדעתו נגד הדבר שהוא יצביע בעד. מספיק
שיימנע. אם לא יהיו רבים כאלה בקרב הקואליציה, זה לא מסכן את הרוב. יש מכתב מכל
ארגוני עולי מערב-אירופה בו הם תובעים מהממשלה לעמוד ולדרוש שילומים. איני יודע
איך יצביע פרץ ברנשטיין, שהוא בעד משא-ומתן, איני יודע כמה מחבריו הולכים איתו
וכמה עם רוקח. אם ההימנעות עלולה להכשיל את העניין, עניין הכלל קודם למצפונו של
האיש. האיש אינו מייצג את עצמו, הוא מייצג ציבור. בעניין פרטי אי-אפשר להכריח, אבל
חבר הכנסת אינו אדם פרטי, הוא שליח הציבור. אם הציבור קובע כך, צריך הוא למלא רצון
הציבור.
איך יהיה מצב הדברים בזמן ההצבעה - איני
יודע. בזמן האחרון היו נעדרים מצד הקואליציה, אבל משום-מה היו נעדרים יותר מצד
האופוזיציה, היו להם הצבעות קשות והיה מרחק רב בין הקואליציה לאופוזיציה. כמובן
שגם הזכות להימנע צריך לצמצם (השר מ. שפירא: יכול להיות שזה יתקבל בכמה קולות) - זה
מספיק (השר מ. שפירא: זה לא מספיק, לא הייתי רוצה שבתוכנו יהיו ״צדיקים ורשעים״.
אני יכול להבין שיהודי כמר הרב נורוק אינו יכול להרים ידו); (השר הרב י.מ. לוין:
הוא אפילו יצביע נגד) - אסור להצביע נגד (השר מ. שפירא: בדרך כלל עלינו לעמוד על
כך שחברי הקואליציה יצביעו בעד) - להרב נורוק אפשר לתת להימנע - (השר מ. שפירא:
איני מוכן לתת פריבילגיה כזאת לחברים אחרים, כי זה לא ייתכן. אנו יודעים את השטנה
וכל הכרוך בזה) - אתה קצת מגזים בעניין השטנה.
השר א. קפלן: לא כל כך נורא
אם יהיה רוב של 55 נגד 45.
השר מ. שפירא: אתה לא יכול
להיות בטוח. אני בעד זה שנופיע בקואליציה מתוך דרישה שרק לגבי יוצאים מן הכלל נרשה
להימנע.
השרה הגב' ג. מאיר: אני רוצה
להדגיש דברי השר שפירא:
אל״ף, כולנו צריכים
להיות יחד. איש אינו צריך להעמיד עצמו בחוץ דווקא כי שאלה זו חמורה.
בי״ת, אין לסמוך על
כך שהאופוזיציה תציל אותנו. היא אולי תצביע או תימנע כאשר תדע שיש לנו רוב בלעדיה.
מוכרחים להבטיח רוב מהקואליציה, מה שיתווסף - אדרבה, אבל בשום פנים ואופן לא לסמוך
על זאת.
השר הרב י.מ. לוין: אין לי שום
ספקות בשאלה. אני אמרתי דעתי. זו אינה דעה פוליטית. חברי ד"ר דויטש בעד המשא-והמתן.
אם אמרתי דעתי, זוהי דעת המצפון. שקלתי מאוד מאוד את הדברים. קשה מאוד יהיה לי
להצביע בעד.
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: חברי הממשלה
לא יצביעו?
השר א. קפלן: קודם כל נחליט
כאן.
השר ב.ש. שיטרית: המותר לי
לשאול את הרב י.מ. לוין, הרי נהפוך הוא (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: זו אינה שאלה) -
אם ישאלו מי נתן לנו רשות לוותר על מה ששייך לעם ישראל, מה נענה?
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: זו אינה שאלה
אלא המשך הוויכוח. אני מציע להחליט שניכנס למשא-ומתן עם ממשלת גרמניה המערבית
בענייני השילומים על בסיס התביעה שהגשנו לארבע המעצמות.
מחליטים:
(ב-11 קולות)
כי ממשלת ישראל תיכנס למו״מ עם ממשלת גרמניה הפדרלית (המערבית) בדבר שילומים על
יסוד התביעה שהוגשה למעצמות הכיבוש. שר החוץ ימסור הודעה על כך בכנסת.
הערות
[1] ר' מכתב אדנאואר
לגולדמן, מסמך 15, עמ' 259(ב) הע' 3.
