10. ממשלת ישראל - פרוטוקול
ישיבה ה/שי"ב, סעיף 7[1]
25.10.1951
ישראל רותמת את הארגונים היהודיים
השר מ. שרת: הדבר האחרון הוא עניין השילומים. אני
רוצה קודם כל להודיע לממשלה, כי אנו עושים עכשיו מאמצים לברר בעקיפין באמצעות
אנשים יהודים מה מושגיה של ממשלת בון על השילומים - האם הם רוצים לצאת ידי חובה רק
בעזרת מיליונים, או שהם מבינים שהעניין הוא של מאות מיליונים דולרים. אני מקווה
שתוך שבועות אחדים נדע משהו בעניין זה. אין אנו עומדים עדיין לפני החלטה, אבל יהיה
ברור לממשלה שנעמוד עוד לפני החלטה להיכנס למשא-ומתן עם ממשלת בון, אם יתברר כי הם
מוכנים לדבר ״ביזנס״, כי בשום דרך אחרת העניינים לא יתקדמו. אם הגשנו תביעות
לשילומים, הרי זה לא כדי שזה יירשם על לוחות ההיסטוריה, אלא כדי להשיג תוצאות
ממשיות, ואנו מוכרחים להיות מוכנים למשא-ומתן כזה.
זהו הדבר הראשון שרציתי לומר.
וישנו גם דבר שני. היום נפתחת בניו-יורק ועידה
של הארגונים היהודיים בעניין השילומים. ועידה זו יזמנו אנחנו. צעד אחד שלנו היה
הגשת התביעה - זו הייתה תביעה לתשלומים קולקטיביים. שום ארגון יהודי לא התעורר
לעשות זאת ולהגיש זאת בשם העם היהודי. כאשר הגשנו התביעה כמה ארגונים הביעו מהשפה
ולחוץ תמיכה, אומנם לא הייתה התנגדות. במהלך עניין זה, עוד לפני נאומו של אדאנואר,[2] ראינו צורך לחזק תביעה זו הן כלפי גרמניה והן כלפי המעצמות. למען
תמיכה בתביעה זו הצענו לכנס ועידה של הארגונים היהודיים העולמיים.
זו הייתה יוזמתנו. הארגונים היהודיים בעצמם לא התעוררו
לזאת. שום ארגון יהודי לא חשב שיש צורך לגייס ולכנס את העם היהודי בעניין זה.
יצא כך שוועידה זו, שיזמנו לפני שידענו על נאומו של
אדנאואר, מתכנסת לאחר נאומו של אדנאואר. הסוכנות הזמינה לפי יוזמתנו את הארגונים
היהודיים לוועידה זו. כולם נענו. גם ה״אמריקן ג׳ואיש קומיטי״ [ajc] יבוא לוועידה. הארגונים מוזמנים להיות נוכחים בוועידה, להשמיע בה דברם,
להסביר עמדתם.
כאשר ועידה זו מתכנסת לאור נאומו של אדנאואר, ובנאומו
של אדנאואר נאמר במפורש שהם מוכנים לדון ״Mit
den Vertreter des judischen Staates und dem judischen Volk״
[גרמנית: עם באי כוח המדינה היהודית והעם היהודי] - גרמניה מוכנה לדון עם אלה על
התשלומים - הרי ברור שדיבור זה עורר תיאבון.
הייתה לנו פגישה פנימית, לא לפרסום, עם הארגונים
היהודיים המרוכזים באמריקה כהכנה לקראת הוועידה הכללית. הסוכנות היהודית כינסה
פגישה זו. הייתה בה הסוכנות היהודית, המועצה הציונית, ״אמריקן ג׳ואיש קומיטי״;
״אמריקן ג׳ואיש קונגרס״; ״בני ברית״; ״אמריקן ג׳ואיש לייבור קומיטי״ ו״ג׳ואיש ווֹר וֶטֶרַנְס״. הייתה פגישה והיה דיון.
יש שאלה אם יהיה משא-ומתן. כולם מניחים שיהיה. לזאת יש
נכונות. אבל ישנה שאלה אם תהיה נציגות אחת שתופיע כלפי ממשלת גרמניה, או תהיינה
שתי נציגויות. ברור שהיה רצוי שתהיה רק נציגות אחת - נציגות של מדינת ישראל. לא
באה בחשבון נציגות משותפת של מדינת ישראל עם ארגונים בלתי-ממלכתיים מחוץ למדינת
ישראל. זה בלתי-אפשרי למדינה, זה לא נוח לארגונים או לכמה מהם ל-ajc או לוועד שליחי הקהילות [בבריטניה]. והייתה גם בראשונה מחשבתו של ד"ר
נחום גולדמן: יהיה משא-ומתן בין שתי המדינות, יהיה ועד מייעץ ליד המשלחת של המדינה
ויהיה קשר בין המדינה והארגונים הבלתי-ממלכתיים. דבר זה לא נתקבל על-ידי הארגונים.
גם הסוכנות היהודית לא קיבלה עמדה זו. נחום גולדמן ואחרים חושבים עכשיו שצריכות
להיות שתי משלחות, והן תתאמנה את הדברים ביניהן. גרמניה צריכה לדעת שיש לה עניין
עם מדינת ישראל ועם יהדות העולם.
התווכחתי רבות איתם. ניסיתי להציע איזה הסדר חלוקת
הסמכויות, חלוקת העבודה בין שתי המשלחות, ואמרתי: לא ייתכן כי לפני גרמניה תופענה
שתי תביעות לתשלומים קיבוציים - תשלום קיבוצי אחד למדינת ישראל ותשלום קיבוצי שני
ליהדות העולם, אלא את התביעה לתשלום קיבוצי צריך לרכז בידי מדינת ישראל. רק היא
מופיעה בזאת. מלבד זאת, יש עניין של פרטים: החזרת הרכוש, תשלומי פיצויים לאנשים
נפגעים - כאן יש עניינים שבתחיקה ועניינים שבביצוע. גם עניינים אלה אינם בסדר,
והארגונים ירכזו בידיהם את הטיפול בתביעות אלו. הם אינם באים לדרוש כסף. הם באים
לדרוש תחיקה וביצוע מסודר ומזורז.
אני מוכרח להודיע לחברים, כי לא הצלחתי. דעתי לא נתקבלה
על דעת המסובים, ודעת המסובים הייתה - גם הסוכנות [היהודית] שוב בתוך זה - כי גם
המשלחת המופיעה בשם יהדות העולם מופיעה בתביעת תשלומים, אבל הם מוכנים - כנראה שגם
ה״ג׳וינט״ מוכן לזאת - ה״ג׳וינט״ לא השתתף בפגישה - להתחייב כלפינו שהכספים שהם
יקבלו כולם יוקדשו לישראל, אבל לאו-דווקא לממשלת ישראל (השר א. קפלן: גם הם דורשים
כסף?) - אני הצעתי שרק אנו נדרוש כסף והם ידרשו סידורים לטובת היהודים המפוזרים
בעולם. גם אנו יכולים לדרוש סידורים לטובת האזרחים שלנו, ואם אני אומר שלא הצלחתי
במסיבה זו, זאת אומרת שהם לא ויתרו והם רוצים לדרוש כסף (השר ב.צ. דינבורג
(דינור):[3] לא היה אף אחד שתמך בנו?) - לא השתתפתי בישיבה כולה, כי הייתי אז
עוד בחזקת חולה. זה היה עוד לפני הניתוח, וזה היה כשקיבלתי יום חופשה מבית החולים.
הייתה לי שיחה טלפוניה של חצי שעה עם נחום גולדמן בין
וושינגטון וניו-יורק.
אני טענתי, כי להופיע בפני הגרמנים בשתי תביעות כספיות
זהו קודם כל ביזיון, וגם מבחינה מסחרית זה לא כדאי ולא טוב, כי הם יכולים לשחק בזה
נגד זה. הם יכולים לומר לנו: ״אילו ידענו, שאנו גומרים בזאת, יכולנו לתת לכם יותר,
אבל הרי אתם יודעים שמחר יכולה להופיע נציגות העם היהודי ולדרוש ממנו שוב כסף״ - ולנציגות
של יהדות העולם הם יכולים לומר: ״חלק הארי של הכסף מוכרחים אנו לתת למדינת ישראל;
מה יכולים אנו לתת לכם? רק פירורים״. גולדמן טוען את ההיפך. הם מבטיחים שהכסף יוצא
בישראל, אולי יצטרכו להוציא אחוז קטן מאוד גם בחוץ-לארץ (השרה הגב' ג. מאיר: איך
יחלקו ביסוס התביעות?) - ביסוס התביעות אפשר לחלק. אם תקראו האיגרת שהגשנו, תראו
שאפשר לחלק ביסוס התביעות. באיגרת זאת כתבנו שמדינת ישראל שיקמה חצי מיליון של
קורבנות גרמניה הנאצית. זה נימוק יעיל ביותר בהשפעה על הגרמנים ובהשפעה על
המעצמות. מדינת ישראל מודיעה שהיא נתנה מקלט לחצי מיליון מקורבנות הנאצים - לא כמו
באמריקה, שכל אחד ואחד דאג לעצמו, אלא שיקמנו אותם במאמץ הקיבוצי של העם היושב פה.
המדינה שיעבדה את עתידה, לוותה כסף ושיקמה קורבנות הנאצים. רכושם של אנשים אלה ושל
אחרים נתון בידי הגזלן, הגזלן צריך להחזיר זאת.
מה דרכי הביסוס האחרים? יש רכוש ללא יורשים. קשה לומר
שכל הרכוש ללא יורשים שייך למדינת ישראל. יש עוד יהודים אחרים בעולם. הניסיון שלנו
להופיע בשם העם היהודי לא התקבל במסיבה זו. אין כל סיכוי שיתקבל במסיבה אחרת, כי
אז צריכים אנו, קודם כל מראש, לוותר על ה״אמריקן ג׳ואיש קומיטי״ וגם על ה״אמריקן
ג׳ואיש לייבור קומיטי״ (השרה הגב' ג' מאיר: אתה בטוח שגם על ועד הפועלים היהודים?)
- בתחילת הישיבה לא היה ה״אמריקן ג׳ואיש קומיטי״. נחום גולדמן מסר דין וחשבון,
וכאשר הוא הזכיר את ה״אמריקן ג׳ואיש קומיטי״ שאל מייד [ג׳ייקוב] פט [מזכ״ל ״אמריקן
ג׳ואיש לייבור קומיטי״]: ״מה עמדת ה׳אמריקן ג׳ואיש קומיטי׳?״ סימן שאינו מוכן
לסטות ממנה ימינה או שמאלה.
איני יודע מה ארוכים יהיו הוויכוחים עם הסוכנות היהודית
ועם הקונגרס היהודי, הרי הקונגרס היהודי מאבד על-ידי כך כל זכות קיומו. גם
ה״ג׳ואיש ווֹר וֶטֶרַנְס״ לא יסכימו לכך שמדינת ישראל מדברת בשם העם היהודי. אנו
אמרנו שזוהי המדינה היחידה שישנה לעם היהודי. זוהי עובדה. על זאת היו המחאות של
ה״אמריקן ג׳ואיש קומיטי״, רצינו שהם ילכו [בנושא זה] למחלקת המדינה של ארה״ב, לא
רצו ללכת, לא רצו להזדהות עם הכתוב על המדינה. בסופו של דבר אומנם הלכו, אבל זה
היה לאחר חילופי דברים בעל-פה ובכתב.
בינתיים יש ועידה [בניו-יורק]. לי הייתה פגישה עם נציגי
הסוכנות היהודית ישראל גולדשטיין ומוריס בוקשטיין. הם קיבלו זאת. מוריס בוקשטיין
הציע זאת לאחר שהתווכחתי איתם, שבוועידה זו לא ייקבעו מסמרות בשאלה זו. בשאלה מי
מופיע לא צריכים לקבל החלטה, כי לא ידוע אם יופיעו, וכמו כן אין לקבוע כבר היום
באיזה תביעות מופיעים, אלא ייקבע אורגן הפועל בשם ארגונים אלה ותינָתן הוראה לפעול
בהסכם עם מדינת ישראל, אם כי אנו רוצים להתוות מראש אנה פני הדברים מועדות.
תוכנית הוועידה היא שתתנהל ברוב ישיבותיה בדלתיים
סגורות. בסופה תהיה ישיבה אחת בדלתיים פתוחות, ישיבה הצהרתית שהעיתונות תשתתף בה.
תהיה הצהרה שבזאת אינו מתחסל החשבון שלנו עם העם הגרמני. העם הגרמני חייב לשלם בעד
מה שגרם לעם היהודי. בישיבה הצהרתית זו ינאמו ד"ר נחום גולדמן, השגריר שלנו
ועוד נואם אחד או שניים מצד היסודות הבלתי-ציוניים. בישיבה זו יפרסמו תוכנית.
תוכנית זו היו צריכים עוד לחבר על-מנת שתהיה ראויה לפרסום ושתעשה רושם. זוהי ועידה
ליום אחד או ליום וחצי.
בזאת גמרתי את הדין-וחשבון שלי. אני מבין שהכנסת מתכנסת
ביום שני, 5 בנובמבר. היה בדעתי לעזוב את
הארץ ביום ראשון, אבל היות ועלי להישבע,[4] ואני רוצה להישבע, אוכל לעשות זאת רק לאחר כינוס הכנסת ואצא מייד
לאחר ישיבת הכנסת לפריס, לפתיחת עצרת האומות המאוחדות.
הערות
