[1] "ועידת שולחן עגול" (להלן: וש"ע) בלונדון (ר' הקדמה, ע' 20), "הנה"ס לא"י [שהתכנסה בפריס] רואה את ההצעות הבריטיות, המיוסדות על דו"ח ועדת 6 המומחים, ושנמסרו בבית-הנבחרים הבריטי על-ידי הרברט מוריסון, כהצעות שאין לקבלן כיסוד למו"מ"; "המשקיפים הבריטיים רואים בהחלטתה של הנה"ס לדחות את הפיתרון הפדרלי כמכה חדשה נוספת שניתכה על סיכויי כינוסה של הוועידה בעניין א"י - ועידה שנועדה להתכנס החודש. [...] נראים הדברים שאין עוד טעם רב לוועידה זו מאחר שגם היהודים וגם הערבים הודיעו על התנגדותם לתוכנית בלשון שאינה משתמעת לשני פנים" ("דבר", 6.8.1946).

[2] היחסים הסדירים בין הממשלה הבריטית והסוכנות היהודית.

[3] פגישות וייצמן בלונדון עם ראשי המימשל הבריטי: "'ידיעות אחרונות' מוסר מלונדון: וייצמן העמיד תנאים לחידוש הקשרים עם הממשלה ולהמשך הדיון. הוא דרש את שיחרור המנהיגים היהודים מייד, העלאת 100 האלף לאלתר כתנאי מוקדם לכל פיתרון פוליטי והזמנת הסוכנות היהודית כגוף רשמי למשא ומתן הפוליטי" ("דבר", 5.8.1946).

[4] ר' על מלאכות היד במחנה במכתב 97, הע' 4.

[5] אבו-עודה - נאמן המשפחה בימי שִבתה בכפר הערבי עין-סיניה, מצפון לרמאללה, בשנים 1907-1906. " [...] מורי ורבי, הערבי אבו-עודה שלא ידע קרוא וכתוב, אחד ממורי הגדולים בחיים, אשר ממנו למדתי דיבור ערבי ומיבטא ערבי ודת ערבית ופולקלור ערבי וחוכמת חיים לאין שיעור בכלל" (יומ"א, עמ' 1970; על פרשת עין-סיניה בתולדות משפחת שרת ר' שם, עמ' 1966-1964, 1985, 1988).

[6] רעיית ב"ג.

[7] עמוס, בנם של פולה ודוד בן-גוריון. מרי, אנגלייה לא יהודייה, נישאה לעמוס בלונדון בהיותו קצין בחי"ל.

[8] ב"ג (אבי-עמוס).

[9] הכוונה להתחמקותו של סנה ממעצר ב"שבת השחורה" ונסיעתו לפריס (ר' מכתב 5 הע' 7). מ"ש סבר שעל מ"ס להסגיר את עצמו לידי הבריטים - שכן הוא, כחבר הנה"ס, מאשר בעצם הסתתרותו את האשמות הבריטים בדבר הקשר המובהק שבין הנה"ס ו"תנועת המרי". את דעתו זו שיגר מלטרון ב-30.6.1946 לב"ג בפריס במברק באנגלית: "implicated definitely Executive otherwise as report Sneh urging am", וכן כתב על כך למ"ס. מכתב זה לא אותר, אך תשובתו השלילית של מ"ס למכתב זה (מ-3.7.1946) נמצאה ובה אמר, בין השאר:

שקלתי וחזרתי ושקלתי. הגויים אולי ינצלו את ההוכחה הפורמלית, אבל למעשה הם נוהגים לפי היגיון מדיני [...] השיקול המכריע בעיני הוא אם פעילותי ותועלתה תצדקנה את הנזק שאתה חרד לו [...] כל זאת הודעתי לעמי [ב"ג] במקביל להודעתך אתה, לאחר שקיבלתי ממנו הודעה מוקדמת: א) לא להיאסר, ב) להמשיך [במאבק המזוין], ג) להחרים אותם [את ה"פורשים"]. [...] להצטרף אליכם אספיק תמיד (אמ"ל, תיקי מ' סנה).

משה בר אילן, אז מזכיר מטכ"ל ה"הגנה", העיד בנושא זה ב-9.11.1958:

הייתה דרישה של ב"ג שסנה יבוא לפריס, כן הייתה הודעה משרתוק, שישב במעצר בלטרון, שסנה ינסה להגיע לפריס. על ידי עבר הפתק של שרתוק אל סנה בכתב רש"י בערך בזו הלשון: "שסנה ינסה להגיע לעיר הפרח" (פרח בגרמנית בלומן - וראש הממשלה בצרפת היה אז [ליאון] בלום; הפתק לא אותר) [...] הקונסוליה הצרפתית בי-ם סידרה את האשרה תוך היענות על שמירת הסוד (את"ה 10.8).

ישראל גלילי, מראשי ה"הגנה" באותם ימים, העיד כעבור 26 שנה כי -

משה שרת פנה לרמ"א משה סנה, אשר ירד למחתרת, בהצעה להסגיר את עצמו לשלטונות מתוך סולידריות עם חברי הנה"ס שהיו כלואים בלטרון. סנה נועץ בגלילי ודעתו הייתה שלא יסגיר את עצמו בשום פנים. סנה קיבל את דעתו של גלילי ודחה את הצעת שרת (מ' מייזלס, "מעריב", 27.7.1972).

מידע נוסף בפרשה זו, כעל כל מהלכי מ"מ בתקופת המאבק המזוין ואחריו, ר' בכרך א' של תמיד במרי, ביוגרפיה של משה סנה מאת אלי שאלתיאל, שראה אור בהוצ' עם עובד על סף מסירת כרך זה לדפוס.

[10] "ד"ר משה סנה עמד אמש בפני לחץ חזק מצד עיתונאים שונים, ששאלו אותו על פעולותיו בא"י. הוא אמר: 'יצאתי מא"י ב-23 ליולי כדי להשתתף בישיבת הנה"ס כאן והגעתי לפריס אך אתמול' [...] ד"ר משה סנה אמר לסופר יו"פ, כי מעולם לא הסתתר בא"י אע"פ שידע כי השלטונות האיי"ם חיפשו אחריו. כן הכחיש ד"ר סנה כי לו עצמו או לסוכנות היה איזה קשר כלשהו עם הארגון הצבאי הלאומי, עם קבוצת שטרן או עם ה'הגנה', כפי שנאמר בספר הלבן שהוציאה לאחרונה הממשלה הבריטית. הוא אמר: 'הסוכנות היהודית הכחישה את האשמות האלה באופן רשמי, וכן עושה אני'" ("דבר", 6.8.1946).

[11] שאול הראלי.

[12] תרצה קטינקא.

[13] כינוי לאליעזר קפלן. מקורו לא נתחוור.

[14] שלמה אייזנברג - מזכיר כללי של הסוה"י בי-ם.