מתוך יומן העבודה - ירושלים, שבת, 8.2.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, שבת, 8.2.1936

 

 

מתוך יומן העבודה                                                               ירושלים, שבת, 8.2.1936

 

טיילתי עם הילדים לכפר בית-צפפה. בדרך פגשנו בקבוצת תלמידים ערבים מירושלים מטיילים להנאתם. נכנסנו בשיחה. אפשר היה רק להתפעל מהנימוס ומדרגת התרבות של הילדים הערבים.

שני סטודנטים מהאוניברסיטה באו להתייעץ בעניין תכסיסי. בין הסטודנטים יש נטייה להשתמש בהזדמנות של הופעת הנציב בטקס חלוקת תעודות הגמר באוניברסיטה ביום ד', כדי לתת ביטוי להתמרמרות נגד הכיוון השלילי של הממשלה. היו הצעות קיצוניות – לא ללחוץ את יד הנציב בשעת קבלת התעודות, לצאת בסך מן האולם בשעה שיגיע תורו של הנציב לנאום תוך מסירת הודעה וכיוצא באלו. הרוב הגדול של הסטודנטים נגד הפגנות כאלו, אולם יש לחשוש שאם לא יותן ביטוי מתון להלך הרוח השורר, תהיינה התפרצויות בלתי-נעימות של המיעוט הרביזיוניסטי והנוהים אחריו. הצעתם היא שהסטודנטים יתאפקו מלמחוא כף לנציב לאחר נאומו.

אמרתי, שאם עומדת הברירה בין התאפקות הסטודנטים ממחיאת כפיים ובין הפגנה אקטיבית או מעשה התפרצות, אבחר כמובן בראשונה. אולם ההצעה כשלעצמה אינה לרצון לי, כיוון שיש בה משום פיצוי לאלה שהינם מפגינים להכעיס. העירותי, כי על-כל-פנים הקהל ימחא כף. הרי שגם ההפגנה הפסיבית תטושטש. הוסכם שלא יציעו את ההצעה בוועד הסטודנטים אלא אם כן יהא הכרח בדבר.

 

העתקת קישור