מכתב 60 - משה יקירי - 6.8.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 60 - משה יקירי - 6.8.1946
כותרת משנה  יום ג'

 

                                                                                                                 יום ג',  6.8.1946

משה יקירי,

 

על דרישות השלום שקיבלנו ממך בזמן האחרון נוספה היום עוד אחת, חיה וטרייה יותר. בן-אהרון היה אצלנו. שמחנו מאוד לקראתו ופגשנוהו כעציר מקצועי.[1] יחד עם יריב [בנו] בילה אצלנו כשעתיים, אכל איתנו ארוחת צהריים וסיפר ארוכות עליך ועל חבריך. מביאי השלום הקודמים היו הרב, רובינה, א"ק [א' קצנלסון], וצבי. האומנם עוד זמן רב נצטרך להסתפק בנדיבות אנשים טובים, אם כי המרחק בינינו לא יותר מחצי שעה!

קובי חזר הביתה אתמול. שיחרורו התעכב בגלל המצור על תל-אביב. הוא נלכד בו. עבר את כל השלבים, נלקח לחקירה יחד עם בנות דודתו, הועבר לחקירה נוספת, שאלו אותו על קירבת משפחה בינו ובינך, אם הוא מחזיק בדעותיך וכו'. לבסוף אחד החיילים הבריטיים שעבר על יד קובי וראה את סמליו העיר כי הוא, קובי, אינו מוצא חן בעיניו. על זה ענה קובי שגם זה האנגלי אינו מוצא חן בעיניו.

נראה שהתנהגות הצבא בת"א לא הייתה אחידה. לפי סיפורי עדים יש להאמין, שהיו תופעות מאוד מכוערות - מכות, האצת אנשים שנלקחו לחקירה, ניבול פה והעיקר השפלה. איני חושבת שתושבי ת"א, גם הקלים שבהם, ישכחו במהרה את ההשפלה שאנשי השלטון רצו להטיל עליהם. הלא התנהגות כזאת מתנקמת לבסוף באנשים עצמם. בוז ואי-אמון מובטחים להם לימים רבים.

יש ימים ואני חושבת שהנה תתקיימנה השיחות [בלונדון] ואתה תשתחרר, ויש ימים והעניינים נראים מסובכים ביותר ויום השיחרור כאילו מתרחק, אין דבר! אל תאבד סבלנות, ושמור על בריאותך!

שלום לך מרחוק ומקרוב, פשוטו כמשמעו, כל מכר הנפגש ברחוב מתעניין בך ודואג לך.

שלום ונשיקות הרבה, חזק ואמץ!

ממחר ייפסק העוצר.

 

צ.


[1] כמי שכבר היה עצור במחנה שבויים של קצינים בריטיים בגרמניה, מאז נפלה יחידתו בשבי ביוון ב-1941 ועד תום המלחמה.

 

העתקת קישור