דברים בישיבת מועצת מפא"י - המושב ה-18                  תל-אביב, 17-18.11.1941

 

[---]

[---] החיוב היחיד המרחיק לכת, שיש לציין במערכה המדינית שלנו לעתיד לבוא, זהו פסק-ההלכה, שכשלעצמו היה קשה ואכזרי מאין כמוהו; אף-על-פי-כן אני מציע לראות בו חיוב גדול: הולך ונוצר הרושם שבחוגי-השלטון בלונדון משתרשת ההכרה כי לא יהיה פיתרון לשאלת המוני יהודי אירופה בתוך אירופה. הם מדברים לא על רבבות, לא על מאות אלפים, אלא על מיליונים, על שני מיליונים, על שלושה מיליונים שיהיו נידונים ליציאה. קמו לנו מסייעים בתחום זה - אותן הממשלות האירופיות הקודמות והעתידות [לקום], שאנגליה, ובוודאי גם אמריקה, היו בלי ספק מסכימות בלב קל להטיל עליהן את הדאגה להמוני יהודיהן. אבל הן, בזוכרן את לקח עשרות השנים האחרונות, ביודען היטב מה נחוץ להן, מה אפשרי ומה בלתי-אפשרי, עשו כנראה מאמצים להעמיד את הממשלות האדירות של הדמוקרטיה העולמית בפני העובדות המרות במערומיהן. אני רואה בזה חיוב מפני שאנו חרדנו מפני אותה אשליה, אותו ריפוי שבר עמנו על נקלה. [שהרי] אמרו לנו אנשים שאינם מחוננים בזיכרון כמונו, או שזיכרונם נוח להסתגל לצורכיהם: בעצם, הבעיה היהודית ימיה הם רק כימי היטלר ותבוסתו של היטלר תפתור את הבעיה. הדמוקרטיה תשוב על כנה, שיווי-הזכויות ישוב על כנו, הסובלנות ביחסי גזעים ולאומים תשוב על כנה וממילא תיפתר השאלה היהודית. ואילו אנו צריכים היינו להופיע כעורבים שחורים למרות אמונתנו בניצחון הדמוקרטיה ולאמור: כל זה לא יושיענו. אנשים שנעקרו משורש - לא יינטעו מחדש אלא בכוח מאמציהם שלהם, ולא בקרקע זר. אך אם סרה הסכנה של אשליה בדיאגנוזה עדיין מושלת בכיפה האשליה בתראפיה. אבל טוב שלפחות סרה האשליה בדיאגנוזה.

אנו יודעים היטב מה כרוך במסקנה הזאת. אנו יודעים היטב שישנה בעיה של שאלת קיום לאלתר, שכן בשום פנים לא נוכל לארגן הגירה של שלושה מיליונים בבת-אחת. יש שאלת קיום, יש שאלת מעמד ויש שאלת זכויות, ואני מתאר לעצמי ויכוחים מרים ואכזריים מאוד בין יהודים נאמנים, אני מתאר לעצמי ויכוחים מרים אף בין ציונים: אם מותר לנו לראות חיוב בגזר-דין זה. אבל, נדמה לי, שאם הברירה היא בין הנחה כוזבת אנטי-ציונית לגבי אפשרות פיתרון השאלה היהודית באירופה - הנחה הטוענת לשיווי-זכויות [בארצות-המוצא] - ובין הנחה המתעלמת מעניין הזכויות, אך פותחת פתח לפיתרון ציוני, עלינו לבחור בשנייה.

אבל הפתח לפיתרון ציוני טרם נפתח, אם מפחד הערבים, השורר עדיין, אם מחוסר-אמונה ביכולתה של ארץ-ישראל להכיל רבים. כיוון [מחשבתם של אותם חוגים] הוא מארץ-ישראל והלאה, הכיוון הוא לפיזור במקום לריכוז, לארצות חורגות במקום לארץ-מולדת. על שורת הארצות המופיעות כארצות מקלט מדומה נוספה, בעצם ימי-המלחמה, אפריקה המזרחית. מאותם חלומות-השווא הטריטוריאליסטיים, שחשבנו כי הם נקברו מזמן, מנסים עכשיו להעלות לתחייה את מדגסקר[1] ובדרכים שונות מנסים להכשיר את הקרקע לוויתור היהודים, מרצונם ובמפורש, על מולדתם.

מבחינה זו מותר להשקיף בחרדה על תוצאות הברית בין מדינות הדמוקרטיה ובין רוסיה הסובייטית. יחסה של רוסיה הסובייטית אלינו הוא פרי שני יסודות - חיצוני ופנימי - במדיניותה. היסוד החיצוני הוא הניגוד בין רוסיה הסובייטית ובין האימפריאליזם הבריטי, אשר לפי תורה ידועה אנו מופיעים ככלי-שרת שלו במזרח [התיכון]. ייתכן שמבחינה זו נשתנה משהו. על-כל-פנים הוקמה ברית לחיים ולמוות בין רוסיה הסובייטית לבין אותו אימפריאליזם בריטי, שהיה פעם אויב מספר א'. [---] היסוד הפנימי [---] הוא ראיית העם הסובייטי כעם לבדד ישכון, כחטיבה אחת מסוגרת בתהומי ס.ס.ס.ר.; חטיבה, שהקשרים בינה לבין העולם כולו הם קשרי שלטון ולא קשרי המוני-יחידים, לא רק במדיניות, אלא גם בתרבות, ואפילו ביחסים פרטיים. היסוד הזה גוזר להפנות את המבט פנימה, לראות את חזון הגאולה והתיקון רק בתחום רוסיה, לנתק את כל הקשרים עם החוץ, ולהסיח את הדעת מכל אידיאל, מכל תנועה הקושרת חלק כלשהו מן האוכלוסייה הסובייטית עִם איזה עם או קיבוץ בעולם. היסוד הזה אוסר השתייכות חלק כלשהו מן האוכלוסייה הסובייטית לתנועה עולמית.

איני יודע מה יהיה המשטר ברוסיה כתום המלחמה. אנו מתפללים למשטר יותר אנושי; אנו מקווים שהחיוב החברתי שבמשטר הנוכחי לא יאבד. אבל איננו רשאים להניח שאותם יסודות שאינם רצויים לנו דווקא הם ייעלמו או יהיו הראשונים להיעלם. כמו בכל חזית כך גם כאן עלינו להיות מוכנים לרע, אם כי מותר לנו לצפות לטוב. כל ניסיון של פיתרון טריטוריאליסטי לבעיית היהודים במרכז אירופה ובמזרחה, איננו מערער את הנאמנות ההחלטית שהמשטר הסובייטי דורש מיהודי רוסיה. ישנה, כמובן, שאלה של יהודי רוסיה עצמם, שנעקרו ופוזרו. אבל אנחנו בטוחים בניצחון, ובטוחים ומאמינים, שרוסיה על-כל-פנים תשוב לגבולותיה. אם יציעו ליהודי פולין ללכת למדגסקר ולשרידי יהודי גרמניה ורומניה ללכת לאוסטרליה או לאלאסקה, אין זה פוגם אף כלשהו בטוטליטריות הסובייטית. אבל אם יציעו לכל היהודים האלה ללכת לארץ-ישראל - הרי ארץ-ישראל היא נחלת יהודי כל העולם, ובמשטר החדש, שאולי יהיה באירופה, הדבר יכה גלים גם [בקרב היהודים] ברוסיה הסובייטית [---] לפי המצב כיום זה בניגוד לרצון ובניגוד לאינטרסים היסודיים של המשטר, כפי שהוא תופס אותם. אני יודע שאנחנו יכולים להציע לו תפיסת-אינטרסים אחרת. השאלה היא אם הוא יקבל אותה. החשש החמור הזה מוכרח לדרבן אותנו ביתר תוקף למאמצי חדירה, להגיע למגע, להגיע לקשר, לנסות לכרות אוזן לדברינו, להגיע לאפשרות של הסברה, של הצגה אחרת של הבעיה משהוצגה עד עכשיו. אבל, לעת-עתה, כל המאמצים לחדור לרוסיה, להגיע לקשר עם רוסיה, לא נשאו פרי. [---] לאחר שסוף-סוף עלה בידנו להתגבר על המעצורים מצד השלטון הבריטי והשגנו אפשרות של משלוח סרטיפיקטים לרוסיה, לעת-עתה לא בשביל יהודים סובייטיים חלילה, אלא רק בשביל פליטי פולין, ופנינו לממשלה הסובייטית באמצעות הציר הסובייטי וגם בעזרת אנגליה להרשות לנו לשלוח פקיד לשם טיפול במקום בחלוקת הסרטיפיקטים האלה (לא ביקשנו נציגות, לא ביקשנו משרד - ביקשנו לשלוח איש שיטפל בדבר) - תשובה לא נתקבלה, כשם שלא נתקבלה תשובה להצעת העזרה של ההסתדרות.[2] אנו יודעים במה מטופל כיום השלטון הסובייטי, אנו יודעים את מצבו, אנו יודעים את נדודיו, [---] אבל לעת-עתה זהו המצב. המִפנה מאתנו והלאה.

מבחינת המדיניות הבריטית נתונה ארץ-ישראל במעגל של עתיד העם הערבי יותר משהיא נתונה במעגל השאלה, היהודית לאחר המלחמה. בעצם יש לא רק מעגל [ערבי] אחד אלא שני מעגלים: מעגל גדול - הפדרציה, ומעגל קטן - מדיניות "הספר הלבן" בארץ-ישראל. אומנם, ארץ-ישראל לא נזכרה במפורש בהצהרות על יחסה החיובי של הממשלה הבריטית לעניין הפדרציה הערבית. היא אף לא נזכרה גם בכמה הודעות ערביות ובמאמרים בעיתונות הערבית, שבהם מנו את הארצות המועמדות כחברות לפדרציה (רק היום נזדמן לשמוע שממשלת סוריה הנוכחית הגיעה לשלטון רק לאחר שהסכימה לתנאי שלא להתערב בענייני ארץ-ישראל). אבל יש קשר בין המעגלים, והגירסה הרוֹוַחת בחוגים ערביים היא ש"הספר הלבן" פותר את הכל (יש להניח שלא הגיעו אליה מתוך אִצטגנינות שלהם, אלא שמעו אותה מפי מישהו חשוב).

אין לערבים בארץ-ישראל צורך בשום דבר נוסף על "הספר הלבן", באשר "הספר הלבן" מחסל את הציונות ומבטיח את אופיה של ארץ-ישראל כארץ ערבית, שכן הוא מוסר גם מבחינה קונסטיטוציונית פורמלית את גורל ארץ-ישראל בידי הרוב הערבי שלה. ובהגיע השעה, אם רוב זה יחליט על כניסת ארץ-ישראל לפדרציה, הרי ארץ-ישראל תיכנס לפדרציה. אם לא ירצה בכך, אנגליה מה כי ילינו עליה. זהו הקשר בין המעגלות.

אומנם, יש עכשיו רושם ברור, שההצהרה בעניין הפדרציה היא בגדר הלכה לימים שלאחר המלחמה ולא בגדר הגשמה לאלתר. רק בני עמא פזיזא היושבים איתנו בארץ נזדרזו להיאחז בתרופה הזאת ולראות בה חזות הכל גם בשבילנו.

פדרציה זה מושג סטטי, לא דינמי. פדרציה פירושה איגוד מדינות קיימות, אין פירושה בניין מדינות, על-כל-פנים, אין פירושה בנין חברוֹת חדשות. יש סכנת אשליה חמורה מאוד בעצם השימוש במונה פדרציה לגבי פיתרון שאלתנו. עלינו להסתייג משימוש פזיז ושטחי במונח זה לגבי ארץ-ישראל. זוהי מילת-כנף כיום בעולם כולו, דבר שבאופנה. פועל כאן פרוצס דיאלקטי. התוצאה ממלחמת-העולם הקודמת הייתה יצירת מדינות לאומיות קטנות, נפרדות, נבדלות זו מזו, חופשיות להקים חומות-מכס וקווי-הגנה. עכשיו יש ריאקציה נגד הנטייה הזאת ומגמה להקמת חטיבות גדולות, איגודי מדינות קטנות, עם בריתות של מכס וביטול חזיתות צבאיות ביניהן. אבל המונח הזה, הסיסמה הזאת, לא באה לשדד מערכות, להעביר אוכלוסים, ואף לא לפתור שאלות של מיעוטים. היא נוטלת מדינות אלו כמו שהן ומנסה להקים גגות מעליהן. פדרציה כזו במזרח התיכון, שתכלול את ארץ-ישראל - אין זו רק השארת "הספר הלבן" לצמיתות, אלא דבר-מה הרבה יותר גרוע מ"הספר הלבן". [---]

כנגד התפיסה הסטטית הזאת עלינו להעמיד את שאלתנו כשאלה דינמית ביסודה. אין זו שאלה של יחסים בין עמים קיימים ולא בין מדינות קיימות; יש כאן שאלה של יצירת אומה חדשה ומדינה חדשה. אין זו שאלה של קשר בין ארץ כמו שהיא לבין ארצות אחרות כמו שהן - יש כאן שאלה של מהפכה בחייה הפנימיים של ארץ, שאלה של שינוי פניה, של שידוד מערכותיה. הפדרציה אינה יכולה לפתור את השאלה הזאת. [---]

פיתרון השאלה נעוץ בשטח אחר לגמרי [---] השאלה בשבילנו היא קודם-כל מה נותנת לנו הפדרציה? [---] ובמצב הזה [עמדתנו צריכה להיות] לכל היותר אי-התנגדות מראש לצורה פדרטיבית, במידה שהיא לא תהיה על חשבון עניינינו החיוניים. בשום פנים אין לקפוץ בעיניים עצומות לקראת האפלה הזאת של פדרציה.

אולם, כאמור, יש רושם שכל העניין כאילו שב ונסוג. אינני יודע אם מלכתחילה הייתה רק כוונה של זריקת סיסמה, הנותנת סיפוק מסוים בלי להראות את דרך ההגשמה, או שהייתה נטייה פזיזה לגשת לשלבים ראשונים של הגשמה, ונטייה זו סוכלה על-ידי תסבוכת של יחסים. שלטון הצרפתים החופשים בסוריה [למשל] עומד למכשול בדרך הצעדים האלה. הייתה, כנראה, התרוצצות רבה והוכרעה הכף לצד העיכוב והדחייה. [---]

יתר על-כן, המצב כמעט בכל ארצות ערב ובכל ארצות המזרח [התיכון] הוא מעורער ופרוץ בתכלית. מכל עבר מגיעות ידיעות על נחשול האיבה לאנגליה ונחשול האהדה לגרמניה, שניהם בגאוּת בלתי-פוסקת. [---] חיזיון אשר בלי ספק יש לחפש את אחרוני שורשיו באפלת הנפש האנושית של [בן] המזרח, לא רק של [בן] העם הערבי. כל האומדנות שאנחנו שומעים מפי יהודים מאותן הארצות ומפי אנגלים המגיעים לשיחה גלויה בימים אלה, מתנודדות בין 95%-85% כציוּן לרוב הפרו-נאצי בארצות הללו. [---] פועלת כאן בלי ספק העובדה שהעולם הזה, החי זה דורות חיי-נחיתות, [---] שהשורש העיקרי לשנאה [שלו] הוא עצם הפגישה של נחוּת עם שליט, כזו היא השנאה לצרפתים בסוריה, כזו גם השנאה לרוסים (קרי לרוסיה הסובייטית) באיראן, במידה ידועה כזו גם השנאה לרוסיה הסובייטית בטורקיה. הפגישה של חלש עם חזק, של רפה-כוח עם תקיף ממנו, של משועבד עם משעבד או מי שעלול ויכול לשעבד, מולידה שנאה. לזה נוסף קוצר-הראות הטבעי בפינת-העולם שאנו נמצאים בה שאיננו מסייע לראיית הנולד וקובע דברים רק לפי זיכרון קצר מהעבר. עם גרמניה טרם הייתה פגישה כזאת. יתר על-כן, במבנה-הנפש, בהלך-הרוח, בכיוון חינוכם של העמים בארצות אלו ישנו משהו המקרב אותם לנאציזם. אומנם יש בארצות האלו שיבולים בודדות מרנינות, הנושאות את גרעיני ההכרה האנטי-נאצית, אבל הן בודדות. למעמדות השליטים, לכנופיות שתפסו שלטון ושחותרות לשלטון, לחוגי-הנוער בארצות אלו יש קרבה נפשית מיוחדת לתורה הנאצית, למעשה הנאצי.

כמה עלובה, כמה מגוחכת לפעמים היא התעמולה הבריטית בארצות אלו: מוקיעים את האכזריות של המשטר הנאצי, מספרים על עינויים, על הקשחת לב, על סאדיזם. חושבים שבזה כובשים את דעת הקהל, [---] שירכשו בעלי-ברית. דומה, שישנה רק דרך אחת לעורר איזו תגובה שלילית לנאציזם - להציגו כמגוחך, כעלוב, וזה לא קל. אם מציגים אותו כאכזר, זאת אומרת כחזק וכבלתי-נרתע משימוש בכוחו, יוצרים פולחן של גבורה.

[---] כל זמן שנמשך מסע-הניצחון הנאצי, כל זמן שיד עמלק גוברת, יימשך התהליך הזה, ויש רק תריס אחד בפני התפשטותו: ניצחונות בריטיים מכריעים. [---] מצב זה איננו רקע נוח להגשמת תוכנית פדרציה לאלתר.

המדיניות הבריטית שקועה בהטלאת טלאים, בסתימת פרצות. היא חיה מן היד אל הפה. אבל המדיניות הערבית איננה יושבת בחיבוק-ידיים, היא חותרת לפעולה. כאשר היא הייתה מוכרחה לוותר על הנחת יסוד לפדרציה לרגל פיתרון שאלת סוריה (כידוע, לא זו בלבד שלא הוקם כל קשר בין סוריה ובין איזו ארץ סמוכה למרות כל ההבטחות, [---] אף לא הוקם עוד כל קשר בין חלקי סוריה השונים - סוריה והלבנון נשארו מדינות נפרדות [---] ואין סימן שיוקם בקרוב) [---] היא פנתה בכיוון של ההתנגדות הקטנה יותר. הערבים סוברים: לא ניתן לנו להיכנס לטרקלין של סוריה, הבה נסדר בינתיים את העניינים בפרוזדור, בארץ-ישראל. אל נפסיד זמן בינתיים, שכן גם שם העניין איננו מסודר. כיון ש"הספר הלבן" לא נתקבל עדיין על-ידי ערבי ארץ-ישראל ועל-ידי ממשלות ערב, הוא עוד כאילו תלוי ברפיון בידי הממשלה הבריטית. מדיניות שהממשלה הבריטית החליטה עליה, יהודים דחוה, ערבים חלקם לא קיבלוה וחלקם דחוה במפורש, יכולה אנגליה יום אחד לבטלה. עדיין אין זו התקשרות בין שני צדדים, איננה בגדר חוזה. צריך להפוך אותה לחוזה בעוד מועד. רוֹוַחת בקרב הערבים הסברה, [---] שאין להחמיץ את השעה. שכן, אם יידחה העניין הזה עד סוף המלחמה, ייווצר מצב שהאנגלים יהיו מוכרחים להתחשב במאמץ-המלחמה של היישוב היהודי, בעמדתו של העם היהודי כולו במלחמה הזאת: טבעי הדבר שיהיה משקל לכוחם של היהודים באמריקה, לכוחם של היהודים באנגליה עצמה. [---] בהתרשמותם של הערבים כל הדברים האלה מוגזמים מאוד, למעלה מכל שיעור, והם חרדים חרדה אמיתית שיחמיצו את השעה ואולי יפסידו דבר שאיננו חוזר.

[---] אין כל יסוד להניח לעת-עתה שיש אוזניים קשובות ללחץ זה, אבל שמדינאים בריטים במזרח מעוניינים בחיסול הפרשה הזאת, ביצירת איזו קבוצה ערבית שתקבל את "הספר הלבן" בעצם ימי-המלחמה, בזה קשה לפקפק. כשאנחנו שומעים על ניסיונות כאלה, ורואים בו-בזמן גולים[3] חוזרים לארץ, וכשאיננו יודעים מה יהיה גורלם של אנשי כנופית המופתי הנמצאים כיום בהסגר על גבול איראן ועיראק - אם מחר-מחרתיים לא יוחזרו, חלקם לפחות, - אנו רשאים לחשוד ולחשוד מאוד. אין זו כלל נחמה בשבילנו שקרן המופתי, כפי שמוסרים, עלתה בחלקים חשובים מהציבור הערבי עם בריחתו והגיעו בשלום לברלין. לא רק קרן המופתי עלתה, גם קרן גרמניה עלתה על-ידי כך. המופתי מופיע כלוחם נועז שאיננו נכנע אלא עובר למלחמה גלויה ולהזדהות גלויה עם אויבי אנגליה, שהיא, לפי תפיסה ידועה, האויב העיקרי של הערבים. בעיני הערבים יודע המופתי מה הוא עושה, ואם עבר בגלוי למחנה ההוא, משמע שהוא יודע כי אפשר לסמוך על המחנה ההוא, גם על ניצחונו וגם על פירעון השטר שלו לערבים. [---] זה כאילו מרחיב את התהום בין הכנופיה הזאת ובין האנגלים ש אבל זה יכול גם לעורר למאמצים יותר גדולים לבנות גשר מעל התהום הזאת.

[---]

כך אנו עומדים היום באמצע הדרך. עוד הדרך רב, עוד רבה המלחמה, מלחמתו של העולם היא המלחמה שלנו, בתוכה איננו עומדים דלים וריקים, אנחנו עומדים ככוח, כוח שבו גנוזים מעיינות לכוחות הרבה יותר גדולים, אנחנו עומדים וגבנו אל הקיר, אין לנו מנוס, אין לנו נסיגה, בזה גם כוחנו.

[---]

 

הערות