דברים בישיבת מזכירות מפא"י                                            ירושלים, 18.10.1941

 

בזמן האחרון הגיעו אלינו אי-אלה ידיעות. א. דיקנשטיין,[1] שבא מאמריקה, מוסר מפי "הוועד לשעת-חירום",[2] שהליפאכס קיבל הוראה מאידן להסביר באמריקה (ולא ברור אם באמריקה בכלל או רק ליהודים שם), ששאלת היהודים לאחר המלחמה לא תוכל להיפתר באירופה, אבל אין לה גם פיתרון בארץ-ישראל; על-כן הכרחי לחפש פיתרון אחר. לפי השמועה ענה הליפאכס כי הסברה כזו עלולה עכשיו לעורר מבוכה. מכאן משתמע שהוא, הליפאכס, מציע מצדו שלא ידרשו ממנו לגשת עתה למלאכה כזו.

בידיעה זו ישנה נקודה אחת חשובה, והיא המסקנה שאין פיתרון לשאלת היהודים באירופה. זו פעם ראשונה שאנו שומעים דבר זה מפי מקור [בריטי] גבוה, שהרי תמיד היו אומרים לנו כי עם ניצחון הדמוקרטיה תיפתר גם שאלת-היהודים באירופה. אשר לנקודה השנייה - היינו, שגם ארץ-ישראל אין בה פיתרון לשאלת היהודים - ההערכה למוֹתר היא.

לפי ידיעה שנייה שהביא דיקנשטיין, מישהו באמריקה דיבר על טריטוריה בשביל יהודים באפריקה המזרחית, ושאל אצל יהודים מסוימים מה דעתם על כך. הרושם היה שהשאלה הזאת נובעת ממקור בריטי.

דיקנשטיין ליקט גם ידיעות בעוברו באוסטרליה. שם נמצא עתה, כידוע, י.נ. שטיינברג,[3] ס.ר. שמאלי, מי שהיה מיניסטר בממשלת-הסובייטים הראשונה, והוא מנהל משא-ומתן על דבר טריטוריה ליהודים. הוא פנה בהצעות מסוימות לממשלה האוסטרלית וזו הפנתה את ההצעות לממשלה הבריטית. הידיעה אומרת, כי נתקבלה כאילו תשובה מלונדון, שאם המשא-ומתן הזה יהיה כרוך בוויתור מפורש על ארץ-ישראל, אזי אפשר לדבר על קונצסיה גדולה ליהודים באוסטרליה.

אשר לעניינים המדיניים הכלליים באמריקה: דיקנשטיין מוסר מפי ניומן[4] (שהוא עתה חבר ב"ועד לשעת-חירום"), כי הוועד הזה מקיים קשרים עם סמנר וואלס[5] (שהרי קורדל הול[6] טרוד מאודו ואולי גם משום היחסים האישיים עם וואלס); הוגשו לו שני תזכירים בחתימת סטיפן וייז,[7] ועל אחד מהם ענה סמנר וואלס במכתב, שבו כלול פסוק, שהוא ההישג: יש להניח, [---] שאנגליה לא תקבל החלטות לגבי ארץ-ישראל בלי להימלך בנו [באמריקאים].

הרושם הכללי הוא שרוזבלט הוא, בלי ספק, ידיד-אמת לעם היהודי, הוא מיצר בצערו, אלא שאיננו מאמין בארץ-ישראל וביכולתה לפתור את הבעיה היהודית. הוא חושב את המפעל שלנו בארץ-ישראל לדבר קטן, שאין בו כדי פיתרון, והוא מתפלא על העם העתיק והחכם הזה שראה להיאחז בפיסת-ארץ קטנה זו. מוסרים, שהוא אמר כאילו למישהו: הנה בדרום קליפורניה מצויים שטחים פנויים רחבי-ידיים ובכוחות החלוציים של היהודים אפשר לחולל בהם נפלאות.

[---]

חברינו בלונדון המשיכו, כפי הנראה, כל הזמן לטפל בעניין הכוח הצבאי היהודי. באמצע אוקטובר קיבל וייצמן מכתב ממיניסטר-המושבות, הלורד מוין, המסתמך על שיחה שהייתה איתו בחודש ספטמבר, ובה דוּבר על הצעות ליצירת קונטיגנטים יהודיים בשביל הצבא הבריטי. הוא מסר דוח על שיחה זו לראש-הממשלה וביקש להפסיק את המצב הבלתי-בהיר, [---] קיצורו של דבר: הממשלה באה לידי מסקנה שבשים לב לצרכים הצבאיים הממשיים ולמצב האספקה, ובשים לב לתנאי-התחבורה בים ולהתחייבויות לעזרה בממדים עצומים לרוסיה, הרי מן הנמנע הוא עכשיו להוביל בים מספר גדול של טירונים מאמריקה ומארץ-ישראל על מנת לאמנם באנגליה. הוא [מוין] מבין כי זוהי מסקנה שתגרום לנו אכזבה מרה, הוא מצטער על כך ומבקש להתראות בהקדם האפשרי, כדי לברר אפשרויות אחרות. כל זה נאמר במכתב מן ה-15 באוקטובר 1941.

אחרי זה נתקיימה שיחה עם הלורד מוין, שהשתתפו בה וייצמן ובן-גוריון. [---] מוין הבהיר כי עניין הצבא היהודי בלתי-אפשרי הוא בגלל תנאי-התחבורה בים. וייצמן ובן-גוריון מחו ואמרו: ומה בדבר איחוד הפלוגות היהודיות הקיימות לחטיבה יהודית אחת על סמליה ובשם מפורש; דבר שאינו מחייב שום הובלה בים? על זה ענה מוין שלדעת יועצי ממשלת הוד-מלכותו אין הדבר בא בחשבון להקים שני צבאות ארץ-ישראליים...

כלומר, אם יקימו צבא יהודי הרי שיצטרכו להקים גם צבא ערבי; ולא ייתכן שיהיו שני צבאות בארץ-ישראל. אמרו וייצמן ובן-גוריון: הרי זו עוד הבטחה אחת שהופרה.

אחר-כך דוּבר בשיחה בשאלות כלליות, ומוין אמר: בתום המלחמה הזאת תצוף שאלת גורלם של שלושה מיליונים יהודים מחוסרי-בית (כאן מתחילה ההתאמה עם דברי אידן להליפאכס), ארץ-ישראל לבדה אינה יכולה לפתור את השאלה ויש הכרח, איפוא, לחפש טריטוריה אחרת. וייצמן ובן-גוריון אמרו, כי ארץ-ישראל לבדה יכולה לפתור את השאלה, היא מספיקה לכך, ואין טריטוריות אחרות.

לכאורה יש בשיחה זו משהו מן הקולה: בהוראה של אידן להליפאכס מדובר על-כך שארץ-ישראל אינה יכולה לשמש פיתרון לשאלת-היהודים, ואילו מוין אמר כי ארץ-ישראל לבדה לא תוכל לפתור את השאלה. אבל הקולה והיא רק להלכה. למעשה, אין כל הבדל בין דברי אידן להליפאכס ובין הדברים שאמר מוין לחברינו בלונדון, באשר יש להניח שאידן דיבר עם הליפאכס באופן חופשי יותר משמוין דיבר עם וייצמן ובן-גוריון.

[---]

 

הערות