[2]  סלומון גולדמן (Goldman Solomon) (1953-1893) - מנהיג ציוני בארצות-הברית. נשיא הסתדרות ציוני אמריקה 1940-1938. ראה כרך ד', עמ' 574, הערת 1 מ-22.4.1939.

[3]  איוואן מיכאילוביץ מאיסקי - שגריר ברית-המועצות בבריטניה 1943-1932. ראה כרך ד', עמ' 589, הערה 2 מ-14.10.1939.

[4]  פרופ' זליג ברודצקי (1954-1888) - חבר הנהלת הסוכנות בלונדון. ראה כרך א', עמ' 401. הערה 1 מ-25.9.1936.

[5]  בראשית מלחמת-העולם השנייה, לאחר חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין גרמניה הנאצית וברית-המועצות, פלשו כוחות סובייטיים לתחומי פולין, השתלטו על אזורים נרחבים במזרח המדינה וסיפחו לברית-המועצות חלקים מאזורי-הספר שלה. לאחר פלישתה של גרמניה הנאצית לתחומי ברית-המועצות הפכה שאלת תבוסתם של הנאצים לאינטרס משותף של הפולנים והרוסים. למרות היריבוּת המסורתית והפגיעה החמורה בעבר הקרוב, חתמה ממשלת פולין על הסכם-שלום עם ממשלת ברית-המועצות ב-30.7.1941, ב-4 בדצמבר אותה שלה הורחב הסכם השלום בין השתיים והפך לחוזה-ידידות ושיתוף-פעולה. למרות ההסכמים לא שיחררה ממשלת רוסיה מאות אלפי פולנים שהוגלו לתחומי ברית-המועצות לאחר הפלישה לארצם.

[6]  יוסף ספיר (1972-1902) - יליד יפו, חבר הוועד הפועל של "התאחדות האיכרים" 1940-1928. ראש עיריית פתח-תקווה בשנים 1951-1940. מראשי הציונים הכלליים (לאחר-מכן גח"ל), חבר הכנסת מ-1949 ועד מותו. שר-התחבורה 1955-1952. חבר ממשלת הליכוד הלאומי 1970-1967 ושר המסחר והתעשייה 1970-1969.

[7]  עובד בן-עמי (דנקנר) - יליד פתח-תקווה (1905). ממייסדי הסתדרות "בני בנימין" (1929) ויושב-ראשה. ממייסדי נתניה וראש-העיר שלה במשך שנים רבות. מיוזמי. תעשיית היהלומים בארץ, מבעלי "מעריב" וממייסדיו.

[8]  חיים אריאב (קרופסקי) (1957-1895) - מראשי "האיחוד האזרחי", מזכיר "התאחדות האיכרים". ראה כרך ג', עמ' 367, הערה 3 מ-26.6.1938.

[9]  אברהם קריניצי (1969-1886) - יליד גרודנו, עלה לארץ ב-1905, חלוץ תעשיית הרהיטים בארץ. מראשי הציונים הכלליים בארץ החל משנות העשרים. ממייסדי רמת-גן. ראש-העירייה שלה עד יום מותו.

[10]  רוברט אדוארד הרולד קרוסבי (Crosbie Harold Edward Robert) - בשירות ממשלת ארץ-ישראל מ-1920. מ-1931 מושל מחוז הדרום (יפו-תל-אביב השתייכו מנהלית לאזור הדרום).

[11]  בראשית מלחמת-העולם השנייה היה מצבו הכספי של ארגון האצ"ל קשה ומנהיגיו ביקשו דרכים לממן את פעולותיו, תחילה שלחו יד במעשי שוד (שוד בנק יפת בירושלים 21.8.1940) ולאחר-מכן החלו במעשי סחיטה מיהודים אמידים. נגד הסרבנים ננקטו צעדים קשים ובכלל זה איומים ופצצות בבתי-מגורים. לאחר שמנהיג הארגון דויד רזיאל נפל בשתפו פעולה עם הצבא הבריטי בעיראק (20.5.1941) הפכו הסחיטות לאמצעי-מימון עיקרי של הארגון. משלחת מטעם "חבר המועצות המקומיות" ו"התאחדות האיכרים" התאוננה בפני השלטונות ומשטרת המנדט עצרה חשודים רבים באזור תל-אביב לצורכי חקירה.

האצ"ל הצדיק את פעולותיו בכך שהוא אינו נהנה מכספי "כופר היישוב". באותה תקופה שררו יחסים טובים בין אצ"ל לשלטונות המנדט ואלו דרשו מראשי הארגון להסדיר את פעולות המימון בדרכי-נועם. גם במפלגה הרביזיוניסטית נמצאו מתנגדים לשיטות האלימות. לאחר דיונים ומשא-ומתן הקימו האצ"ל והמפלגה הרביזיוניסטית את "מס חזית ישראל" כדי להסדיר התרמה מצד החוגים האזרחיים לטובת האצ"ל. יש לציין כי פעולות הסחיטה של האצ"ל החלו לאחר שנמצא הסדר פעולה בין החוגים האזרחיים וההסתדרות לניהול מוסכם של ארגון ה"הגנה".