יום א',  4.8.1946,  בערב

אהובי משה,

סוף סוף הייתי היום בת"א. תלאביבוצ'קה נחמדה כשהייתה, כאילו לא קרה דבר. אוטובוסים זורמים בשורה בלתי-פוסקת, החנויות מלאות אדם, הים גדוש מתרחצים, כאילו השתחררה העיר מהסיוט ומסלול חייה חודש.

בדרכי הבוקר סרתי בתחילה לחולון. פגשתי רק את אמי הדואגת לך מאוד ועוקבת אחר כל הנכתב בעיתון. אימא, שהיא קלת תנועה, קשורה עתה לביתה ואינה יכולה לבקר אצלנו כרצונה, כי אי-אפשר להשאיר את אבא לבדו. מאימא נסעתי לתל-אביב והנה בתחנה המרכזית מישהו שם את ידו על שכמי - בן-ציון![1] כל סימני חיילוּת נעלמו. ממנו נודע לי ששרה הגיעה בשלום פַּריסה, ועוד, שהם בכנרת עמדו לערוך מסיבה לחבריהם החיילים וחיכו כל הזמן לשיחרורך. לבסוף נתקיימה המסיבה בלעדיך ואתה בוודאי תיוודע עליה מהעיתון.[2] מהתחנה נסעתי לחנה אשת משה [סנה]. פגשתיה בחדרה כשהיא מקבלת מברק מבעלה, שהגיע בשלום למחוז חפצו. בוודאי ראית זאת מהעיתונים.[3] שכנותיה עטו עליה בנשיקות ובברכות. נכנסנו לחדרה והיא סיפרה בקצרה על 3 החיפושים שנערכו אצלה, על השיקולים [של מ' סנה] להצטרף אליכם או להישאר בחוץ, על אי-רצונו לעזוב את הארץ וכאילו הכריחוהו לנסוע. בשצף קצף היא דיברה על "הארץ", והן זה "עיתון שלהם"[4] וכאילו "חצי המניות בידי C.I.D והחצי השני בידי עלייה חדשה"![5] מה שחשבתי בלבי על כל התופעה ששמה מ"ס החנקתי בשתיקה. על כמה הערות משלי היא ענתה רק שהתנהגותו הייתה שלא על דעת עצמו. חנה הודתה לי מאוד על ביקורי ונפרדנו בידידות כשהיא ליוותה אותי לאוטו.

אצל עדה מצאתי את כל הצוות שלה עובד[6] ורק היא נעדרת, כשבאה נבהלתי לרזונה ולעצבה, בראותה אותי, ההלה סמה לרצות לבכות, אך אני עודדתיה והבטחתי לה שמעצרך לא יארך מדי,

לעדה היה רעיון לבקש ראיון לאמך, כך שהיא תוכל ללוותה, השתדלתי למנוע אותה מצעד זה, האם אתה רוצה היית בביקור אמך בתנאים הנתונים?

כשחזרתי הביתה מאוד רציתי לסור אליך וביקשתי מהנהג (את שמו איני יודעת), שהוביל פעם את הרב אוסטרובסקי אליכם, להסביר לי את הטופוגרפיה של המחנה ולהראות לי את צריפך. באתי הביתה הרוגה ושנה של שעה לא הועילה לי ואני כותבת ונלחמת בעיני,

אני שולחת לך את תמונתך השנייה, שסוף סוף קיבלתיה מרד"ק, מצאתיה בשובי מתל-אביב, הוא השאיר לי גם את הנגטיבים על מנת להחזירם לו, הרוצה אתה שאתן או שאשלח מתמונותיך למישהו באופן מיוחד? לע"ע הבטחתי לשושנה ק'.

שלום וחזק,

בנשיקה,

צ.

ביקורי בתל-אביב לא סיפקני, אשתדל להיות שם בקרוב שנית.