דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                           ירושלים, 29.12.1940

 

בשאלת הקרקע נוצר סבך חדש עם הממשלה. באזור בית-שאן, אשר לפי חוק-הקרקעות שייך לאזור א,[1] יש שטחים של אדמת הממשלה, שלא נחלקו לערבים, היות והם קשים לעיבוד. יש גם שטחים שהממשלה רכשה אותם מערבים לשם יישוב "מנושלים",[2] אולם הקרקע נשאר בור במשך כל הזמן. הלק גדול מהמנושלים, שהתיישבו על הקרקע, עזבוה. שטחים גדולים נשארו בידי הממשלה ללא עיבוד. בינתיים נוסדו באזור זה יישובי יהודים, והייתה הנחה ברורה של השלטון המחוזי שם שהנקודות היהודיות באזור בית-שאן תקבלנה גם הן חלק מן השטחים לעיבוד. כל זה היה עוד לפני הופעת חוק-הקרקע. גם לאחר הופעת החוק היה נדמה שהוא לא יפגע בזכויות אלו של הנקודות היהודיות, מפני שנאמר בפירוש בחוק-הקרקע כי הוא אינו חל על קרקעות הממשלה.

בחודשים האחרונים נתברר מכמה עובדות, שיש לממשלה החלטה פנימית לא לאפשר ליהודים דריסת-רגל לשום שטח של אדמות הממשלה הנמצאות באזור א' [---] באזור בית-שאן יש שטח אדמה גדול וטוב, בערך 5400 דונם. מהם עובדו על-ידי ערבים כ-1000 דונם. דובר על החכרת חלק מהשטח גם ליהודים. הנקודות היהודיות חרשו את האדמה וזרעו בה תבואות-קיץ. הם שילמו את הכסף בעד השטח שנזרע, ופקיד הממשלה קיבל גם את דמי-החכירה. הייתה תקווה שבראשית הקיץ ייחתם חוזה החכירה. עתה הודיעו להם כי נתקבלה הוראה לא להחכיר את האדמה ליהודים כי אם לערבים. המשטרה קיבלה גם הוראה להפסיק את עיבוד האדמה.

התחיל משא-ומתן באמצעותנו. הממשלה לא הכחישה שיש כאן מגמה פוליטית, אבל לא נתנה לנו תשובה סופית. בינתיים הודיעו לנו שהערבים התחילו לזרוע בשטח שנחרש על-ידי היהודים. פנינו בעניין זה מייד לממשלה, שהבטיחה לברר את הדברים, אבל הערבים לא הפסיקו את הזריעה. אז יצאו היהודים גם הם לזרוע והייתה תגרה. נפצעו יהודים וערבים ו-85 יהודים נאסרו ונשלחו לעכו. האנשים אסורים כבר יותר משבוע-ימים, מן הערבים לא נאסר איש. [---]

בדרך-כלל התנהגה הממשלה בעניין זה באופן מאוד לא הוגן. בו בזמן ששוחחו איתנו היא החכירה את שטח-האדמה לערבים ונוצר מצב קשה: עתה, כל פעולה על קרקע זו פירושה התנגשות בין יהודים וערבים ולא התנגשות בין יהודים והממשלה; ובזה אין אנו מעוניינים.

האנשים במקום טוענים שהמלחמה היא פוליטית, ולכן לא ייתכן להביא לידי כך שכל אנשי המקום ייאסרו, כי בזה הורסים את הנקודות. אם יש צורך בפעולה, יש להביא אנשים ממקומות אחרים. לדעתי, הצעה זו אינה באה כלל בחשבון. כוונתנו הייתה מלכתחילה לדרוש את האדמה בשביל הנקודות היהודיות, בעומדנו על זכות בר-מיצר וכדומה. נציב המחוז במקום הוא איש הגון ועוזר הרבה לנקודות, הוא פנה בעניין זה לאנשי הגוש ולדעתם אסור לנו לחדד את היחסים בעניין זה.

נראה לי שאין לנו אפשרות להילחם בעניין זה בלי עזרת אנשי הגוש, ובייחוד לאחר שיש כבר חוזה-חכירה עם הערבים [---] לא נוכל להתחיל בתגרות עם הערבים. אבל נצטרך להילחם בממשלה על אדמתה היא, שעדיין לא הוחכרה לערבים. מה שמכביד בעיקר הוא שהנציב העליון פועל בעניין זה בניגוד ל"ספר הלבן", ואנחנו צריכים לדרוש את קיומו.

 

הערות