מכתב לד"ר חיים וייצמן בלונדון-ירושלים, 17.12.1940
שם הספר  יומן מדיני 1940-41
שם הפרק  מכתב לד"ר חיים וייצמן בלונדון-ירושלים, 17.12.1940

 

 

מכתב אל ד"ר חיים וייצמן בלונדון                                         ירושלים, 17.12.1940

 

נשיאי היקר,

 

מוטב לי לכתוב לך עברית הפעם. זוהי הזדמנות יקרה, כי המכתב יגיע לידיך בעוד עשרה ימים. הרבה נצטבר בראשי ובלבי במשך הזמן הרב שלא כתבתי לך, אך לא אספיק להריק מזה אלא מעט, כי דבר ההזדמנות הזאת נודע לי רק ביום האחרון, ואתרכז בעניינים המעיקים עלינו ביותר בשעה זו.

פרשת אוניות המעפילים "פאסיפיק", "מילוס" ו"אטלנטיק" הייתה דרמה מזעזעת אשר עוד לא ידענו כמותה. כל מערכה חדשה בדרמה זו הייתה איומה מהקודמת לה והיישוב נזדעזע עד עומקי נשמתו [כדי לא להלאות את הקורא בחזרות, ראינו לנכון להשמיט מן המכתב את הקטעים שבהם שב מ. שרת ומתאר את פרשת האוניות - המערכת].

אחראי [לפרשת האוניות] הוא הנציב העליון. הוא שנקט את קו סגירת השערים בפני מעפילים מלכתחילה. עוד לפני המלחמה התנכל ליצור תקדים של החזרת אוניית מעפילים מחופי הארץ והשלטון הצבאי מנע בעדו. עתה ביצע את זממו תחת מחסה המלחמה. הוא שהילך אימים על לונדון בסיפורי-בלהות על תוצאות השארת המעפילים בארץ. הוא שהכניס להודעה הרשמית את ההתגרות הזדונית בנו. הוא שעמד על שילוח אנשי "פאטריה" גם לאחר האסון. הוא שנתן פקודה לגרש את אנשי "אטלנטיק" בכוח לאחר שהוזהר במפורש בשיחה מיום 27 בנובמבר על התוצאות המוכרחות של גירוש כזה.

אינני משער שהנציב לא נשאל מלונדון קודם-לכן מה תהיינה תוצאותיו של הגירוש בכוח. ודאי ענה שאין לחשוש. הייתי מציע לברר אם הייתה שאלה כזו ומה הייתה התשובה. בפקידות כאן מודים, בשיחות פרטיות, כי השארת אנשי "פאטריה" הייתה מכה קשה לנציב. הפרשה כולה מוכרחה להבאישו ולחתור תחת מעמדו אם רק ייוודעו הדברים, לפחות בחוגים המוסמכים. חובתנו לדאוג לזאת.

יש בדעתנו לערוך איגרת מפורטת לממשלה כאן בדבר נבלת עתלית ולדרוש את העברת האיגרת ללונדון. נקווה שיעלה בידנו להמציא לכם העתק בדרך קצרה ותוכלו להסתייע בו בפעולתכם.

הפרשה הזאת כולה שימשה הוכחה ניצחת לצדקת המסקנה שהגענו אליה עוד לפני כן, שאם לא יחולו חילופי גברא הרינו צפויים לאסונות כאלו חדשות לבקרים ומי יודע עד היכן נגיע. במצב זה קול מלחמה, כשמרחקי זמן, שלא כבימים כתקנם, מפרידים בינינו לבין מרכזי-היהדות המעטים אשר קולם עוד יכול להישמע, עלולים אנו להימצא מוסגרים כליל בידי שלטון עריץ וצורר, שיעשה בנו כעולה על רוחו מתוך הגשמת "הספר הלבן" עד חורמה. מאידך גיסא, דווקא במצב זה של מצור מדיני עלולות עצות של ייאוש למצוא מסילות ללב רבים ויכולים אנו מתוך חרון אין-אונים להגיע להתפרצויות שתמטנה עלינו אסון. משתי הבחינות גם יחד המשכת המצב הקיים היא הרת סכנה חמורה ביותר ועלינו לחתור בכל כוחנו לחילוף, ובעוד מועד, פן נאחר את הזמן שבו ייקבע המצב מחדש לכמה שנים.

אני מצרף חומר להארת השאלה בכללה. ממנו תראו כי אם בעלות האנשים החדשים לשלטון בלונדון קיווינו להקלה פורתא לאלתר ולהקלות יותר גדולות במשך הזמן, הרי כאן לא רק שתקווה זו נשארה מַעל אלא אנו הולכים מדחי אל דחי. במועצה הממשלתית המרכזית ישנם כמה אנשים שיש בהם הן ממידת ההגינות והן ממידת הכישרון, אך האישיות השלטת צוררת וחותרת בכל הזדמנות לבצע את שיטתה ויהי מה. אין כאן עניין של אנטישמיות - על-כל-פנים לאו דווקא. אין זו גם התנכרות לצורכי היישוב העברי כדבר-מה קיים ועומד. לדוגמה, קיבלנו בזמן האחרון חלק הגון מההלוואות הממשלתיות לפיתוח החקלאות ויש סיכויים, כתוצאה מוועידת דלהי,[1] לעזרה ממשית יותר לתעשייה. אבל השיטה היא לחתור בכל הכוח ובכל הדרכים לחיסול הציונות - להרוס את יסודותיה ולהכרית אח תקוותה.

מכאן הצרת צעדיה של הסוכנות וחתירה מתמדת תחת סמכותה. כי הסוכנות היא הממונה על זכויות העם, בעלת הפיקדון ששמו המנדט (במידה שנשאר ממנו שריד), בריח מדיני בין היישוב והגולה, סמל לקיומו של עם יהודי כבעל תביעה על ארץ-ישראל, מנוף למלחמה נגד "הספר הלבן" ולהרחבת האופק היהודי בארץ, תיק השטרות המדיניים של היישוב והעם היהודי במלחמה זו שיוגשו לגוביינה אחרי המלחמה. משום זה נוטלים מאיתנו כל מה שאפשר לנטול ואין נותנים לנו מה שרק אפשר לא לתת. אין מתייעצים איתנו ומשתדלים בכל הדרכים לעקוף אותנו. כשיש צורך בעזרה או עצה יהודית, פונים אל מוסדות, פונים אל אישים, מתחבטים ונכשלים וסורחים ובלבד שלא להיזקק לסוכנות. רק בלית ברירה באים אלינו. מטפחים ואפילו מנשאים את הרביזיוניסטים, מסבירים להם פנים, נוהגים בהם כל הכבוד והחשיבות - לא מאהבה להם, חלילה, אלא משנאה אלינו. לצבא ניתנה הוראה מדינית מפורשת - שרי-הצבא הודיעו לי זאת - להפקיע את הגיוס מה"מונופולין" שלנו. כבה קרה שבדבר גיוס יחידה אחת פנו בכתב שווה-בשווה לסוכנות ול"הסתדרות-הציונית-החדשה". כשעשינו שערורייה אמרו לנו כי הדבר נעשה לפי הוראת הנציבות. אחרי זה חדלו בכלל לזמן מה להודיע לנו מראש על גיוסים חדשים. במקרה אחד נודע לנו דבר גיוס יחידה חדשה מהעיתונות. במקרה אחר - מפי יהודים שונים שפנו אליהם ולא אלינו. כל זה כדי לא לקלקל את שורת השוויון בינינו ובין הרביזיוניסטים. המצביא עושה רושם של אדם הגון ורציני, גם מעריך את אפשרויות עזרתנו, אך הוא מושפע מדינית מהנציבות ועל-כל-פנים הוא ממלא אחרי הוראותיה לגבי יחסים עם מוסדות ו"עדות". כך הוכרח המצביא להודות בנאום פומבי לסוכנות, לוועד הלאומי, לרביזיוניסטים ולאגודת-ישראל על עזרתם" לגיוס – לכל הארבעה שווה בשווה בשעה שאנו נתנו 95% מהגיוס המאורגן, הוועד הלאומי אינו עוסק כלל בגיוס; בהתאם לחלוקת התפקידים בינינו לבינו, הרביזיוניסטים נתנו 5% והאגודה אין לה כל חלק ונחלה בגיוס ולא נתנה אף איש אחד.

לסגנון פגישותינו עם הנציב: זה כתשעה חדשים שחזרתי מאנגליה ובמשך הזמן הזה ראיתי את הנציב ארבע פעמים. פעם חזרתי ממצרים. זה היה מייד אחרי תבוסת צרפת והצטרפות סוריה לווישי. נסעתי לשמוע מפי ויוול מה הוא חושב על המצב. בארץ הייתה אז אווירה של דאגה וחרדה חמורה מאוד. וייוול שוחח איתי ארוכות ומתוך גילוי-לב ואמון גמור. ראיתי באותו ביקור עוד כמה אנשים מעניינים, אנגלים ומצרים וחזרת מלא רשמים. בשובי פניתי למזכירו של הנציב והצעתי שאבוא לספר לנציב מה ששמעתי. תשובת הנציב הייתה שהוא כבר שמע על שיחתי עם וייוול ואין לי כל צורך לבוא. בתחילת נובמבר פניתי וביקשתי ראיון עם הנציב בשאלת אסירי עכו. המזכיר ענה בשמו כי אין הוא מוצא שום תועלת בשיחה, באשר לא יוכל להוסיף דבר על מה שאמר לי בשיחה הקודמת בעניין זה. השיחה הקודמת הייתה כחודשיים לפני-כן ואז אמר הנציב בדיוק שלוש מלים: premature The matter is not [העניין אינו בשל]. במושב אסיפת-הנבחרים בעניין "פאטריה" נבחרה משלחת אל הנציב. בן-צבי ביקש ראיון. הנציב סירב לקבל את המשלחת בתואנה שהוא כבר שמע את כל הטענות והפנה את בן-צבי אל המזכיר הראשי.

כל בקשה מצדנו להקלות בענייני עלייה, אם כרוכה בה איזו שאלה עקרונית הטעונה אישור מהנציבות, נדחית באופן שיטתי. בענייני קרקע עובר הנציב על "הספר הלבן" לרעתנו. אפשר להוסיף כהנה וכהנה אך עלי להתקרב לסיום.

רצוני שתדע כי כל מערכת פעולותיה של המחלקה המדינית בתחום המאמץ המלחמתי מתנהלת במלוא התנופה ובהיקף הולך ומתרחב. בגיוס כבר עברנו על 6000. לסוף השנה אשלח לך סיכום. בימים אלה אנו מגייסים פלוגה רביעית של חיל-הרגלים (מתוך חיל-הנוטרים) ופלוגת עובדי-ים. היחידות המשובחות ביותר הן אלו שניתן לסוכנות לגייסן בשלמות. ביחידות אחרות עומדת האיכות ביחס ישר למידת השתתפותנו בגיוסן ולמידת השפעתנו על הרכבן. המועמדים שלנו לתפקידים של קצינים וסגנים [נגדים] הם המוצלחים ביותר. בדרך-כלל, יש שמפחדים מאתנו ונזהרים מפנינו, אך קרננו רמה מאוד בחוגי-הצבא ומתייחסים אלינו בכבוד רב, אם כי לפעמים אסור להם לגלות זאת. לרוב, בצאת פלוגה חדשה ממחנה-האימון למקום השירות - בארץ או במצרים - עורכים מסדר שבו אני, או חבר אחר, נושא נאום-פרידה והמפקד נואם אף הוא ומדגיש לחיילים את הכבוד שנעשה להם בבוא נציג הסוכנות לברכם. יש בין המפקדים אנשים מצוינים, המלאים יראת-כבוד ממש לתפקידם כמפקדי פלוגות יהודיות ועושים מאמצים נוגעים עד הלב להבין לרוחם של חיילים יהודים. מפקד אחר מפקד באים ומבקשים דגל יהודי, וכבר מתנוססים דגלי תכלת לבן ומגן-דויד במחנות אחדים במצרים ובארץ בלי שתהא כל החלטה רשמית על כך. אנו מתקרבים כבר במספר המתנדבים למידת הגדודים היהודיים במלחמה העולמית הקודמת. ישנם, כמובן, הבדלים איכותיים עיקריים. אז היו הגדודים עבריים בסמליהם; עכשיו אלו הן פלוגות של. צבא בריטי לכל דבר, ללא כל הבדל חיצוני, אבל הן מורכבות מיהודים ולרוב כלולה בשמן המלה Jewish. אז היו כל המתנדבים מרוכזים במספר גדודי צבא רגלי. עכשיו אנשינו מפוזרים לכמה שירותים: חַפּרים, רגלים, מובילים, מהנדסים, תותחנים, אתתים, חיל-אוויר, עובדי-ים. אז יכולנו להגיע רק עד דרגת סרג'נט-מייג'ור. הקצין היחיד בין הליגיונרים היה ז'בוטינסקי ודרגתו הייתה Lieut nd2. עכשיו יש לנו כבר כעשרים קצינים ארץ-ישראלים, בתוכם קפטן אחד.

אנו, מטפלים הרבה בצבא האנגלי החונה בארץ. יש לנו קלוּבּים נאים בתל-אביב, בירושלים ובחיה, שנתחבבו מאוד על קהל החיילים. מסתדרים נשפים ומסיבות, ביקורים בבתים פרטיים וסיורים במוסדות ובמשקים שלנו. פעולה זו מתנהלת גם במושבות שבקרבתן חונים גדודי-צבא. הפעולה כולה נעשית בהצלחה ויש לה שם טוב בחוגי-הצבא.

פעולה זו וכן מפעל-הגיוס עולים לנו בכסף רב – שאיננו!

עזרתנו לשלטונות הצבאיים ודומיהם בשטח ה"נסתר" אף היא מתקדמת ומסתעפת. אנו פועלים מתוך מגע אמיץ עם המשרד המקומי של .S.S של O..F. [הכוונה לשירות החשאי של משרד-החוץ] וממציאים לו ידיעות רבות וחשובות על הנעשה בארצות השכנות ובארץ. ענף מיוחד בפעולתנו זו הוא ריכוז ידיעות מפי יהודים תושבי ארץ-ישראל, יוצאי ארצות הרייך ואיטליה, בדבר מפעלים תעשייתיים וצבאיים באותן הארצות.[2] עובד בזה איש מיוחד שגילה חריצות רבה. רוּכז והועבר ללונדון חומר רב - מפות, תרשימים, תצלומים, סקירות ותיאורים מפורטים. מלונדון מתקבלים שבחים גדולים לחומר זה, המועיל לדבריהם מאוד. העברנו יהודים איטלקים, בעלי ידיעות מיוחדות, למצרים. העמדנו אחד מהם[3] לרשות .S.S בקאהיר והוא נחל שם כמה הצלחות חשובות.

אנו קשורים קשר אמיץ עם אנשי צרפת החופשית בארץ ומשתתפים באופן פעיל מאוד בתעמולתם בכל הצורות שבהן היא מתנהלת. ד. ה. [דויד הכהן] פעל בזה גדולות. אגב, גם כאן "פרט" המעיד 'על המשטר השורר. נציג צרפת החופשית בירושלים רצה לבקרני ביקור של נימוס, אך הממשלה יעצה לו להימנע מזה. הוא מוכרח להסתפק בקשר מעשי עם ד. ה. ואיתי אינו נפגש. עינו של השלטון צרה אפילו ב"שטר" שנקבל מידי הצרפתים.

אנו מסייעים באופן פעיל לתעמולה הבריטית בסוריה הן על-ידי אנשי המחלקה המחברים חומר-תעמולה והן על-ידי קָשרינו בסוריה להפצת הספרות.

אנו קשורים עם מנגנון מיוחד שמרכזו בקאהיר ורשתו פרושה על פני המזרח כולו. אנו פועלים בשביל המנגנון הזה ובשמו בסוריה, עושים למענו הכנות שונות בארץ-ישראל ומכינים פעולות ואנשים לפעולה למקומות אחרים.

ראש המנגנון הזה[4] הוא האיש שיביא אליך את מכתבי זה. הוא טס ללונדון רק לימים אחדים וישוב לקאהיר. הוא משתוקק מאוד להיפגש איתך והשורות הללו מיועדות להציגו לפניך. הוא אדם נבון, מהיר במלאכתו, מסור מאוד לתפקידו ורואה בו עולם ומלואו. הוא מאמין בנו וביכולתנו ומעוניין בלב ונפש בעזרתנו לו, בהצלחתנו בעזרה זו ובהצלחתנו בכלל. רצוי מאוד כי תקדיש לו קצת תשומת-לב. ודאי לא יספר לך את כל פרטי פעולתו ופעולתנו איתו, כי הוא איש זהיר מאוד, אבל אין בזה צורך, כי בריחוק כזה ממקום-המעשה מאבדים הפרטים ממילא את ערכם. הקשרים שלנו מבוססים באמת על עזרה הדדית והוא מוכן לעזור לנו כאשר יוכל, בתנאי שעזרה זו לא תזיק לעבודתו - תנאי שאנו מקבלים אותו בלב שלם. הוא קרוב מאוד אל וייוול ומשמש לנו מליץ-יושר לפניו. הוא יתעניין באפשרות לסדר נסיעה מהירה לדוב ויתייעץ איתך בעניין זה. אנו מייחסים חשיבות רבה לנסיעתו הדחופה של דוב אליכם בקשר עם עניין הכוח היהודי ובקשר עם כל מצבנו כאן, אבל כדי להגדיל את ערכו של דוב בלונדון חשוב שיבוא עד כמה שאפשר יותר "טרי" מארץ-ישראל, וזה .מחייב את קיצור נסיעתו.

אנו מצפים בקוצר רוח לידיעות על התקדמות עניין הכוח היהודי בהשתתפות אמריקה. כן אנו מצפים לידיעות ממך אם תתקיים תוכניתך לנסוע לאמריקה. בן-גוריון מודיע לנו כי בדעתו לשוב לארץ בתחילת ינואר. החלטנו לשלוח לזמן. קצר לאמריקה את ברנרד ג'וזף, על מנת למסור לחברים שם על מצב העניינים אצלנו ולעזור בעניין הגיוס אם יצא לפועל. במקרה שתבוא לאמריקה בינואר, אני בטוח שברני יהיה לך לעזר רב בידיעותיו ובכוח עבודתו.

בזאת אסיים. שלום רב לך וברכת חזק. [---]

 

                        שלך תמיד,

                        מ ש ה

 

הערות

[1]  ב-24 באוקטובר 1940 נפתחה ועידת ארצות המזרח של האימפריה הבריטית בניו-דלהי. הוועידה כונסה כדי לתאם דרכים לשילוב כל ארצות האימפריה במזרח במאמצים להבטחת האספקה והייצור לצורכי המלחמה. כמו-כן דנה הוועידה בתוכנית-חירום של עמידה עצמית של ארצות-המזרח במקרה שהשתלטות נאצית ואיטלקית על דרכי-המעבר למזרח תנתק אותן מבריטניה. בוועידה השתתפה גם משלחת מארץ-ישראל.

[2]  ביולי 1940 הוקם בחיפה משרד לחקירות (Bureau Investigation Haifa) בראשותו של איש ה"הגנה" ע. ילן (וילנסקי). המשרד פעל עד נובמבר 1944 ועסק בליקוט חומר מודיעיני על ארצות האויב, בעיקר מפי יהודים שעזבו את אירופה לאחר פרוץ המלחמה. המשרד עבד בתיאום עם מחלקות השירות החשאי הבריטי וזכה לשבחים והוקרה רבה מצדן.

[3]  הכוונה לאנצו סרני אשר פעל בשירות האינטליג'נס הבריטי בקאהיr החל מספטמבר 1940 עד נובמבר 1941. בכיסוי השם ד"ר פרדריך סימונס הפיץ חומר-תעמולה אנטי-פאשיסטי ופעל בקרב שבויים איטלקים שנפלו בידי בריטניה ובקרב הקהילה האיטלקית במצרים.

[4]  הכוונה, כנראה, לקצין הבריטי האמונד, שהיה מפקדה של יחידת המודיעין בצבא הבריטי אשר שיתפה פעולה עם אנשי שירות הידיעות של ה"הגנה". שיתוף-פעולה זה הגיע לשיאו בימי הפלישה הבריטית לסוריה, כאשר לוחמי "הגנה" מן השורה נטלו חלק במבצע בתפקידי סיור והדרכת הכוחות הפולשים.

 

העתקת קישור