דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י                                         7.12.1940

 

אסון "פאטריה"[1] אירע ביום ב'. [---] למחרת נסעתי לחיפה והשתתפתי בהלוויית הקורבנות. ביום ד' בבוקר ביקשתי ראיון עם הנציב העליון וקיבלתיו בו בבוקר.

- פתחתי ואמרתי כי אסון "פאטריה" הוא טרגדיה איומה.

- הנציב ענה: בלי ספק, מי שעשה את המעשה הזה צריך להיתלות על עץ גבוה מאוד; והלא אין להניח כי היה כאן מקרה אסון (אקסידנט).

- אומנם מדבר אני בלי ידיעת העובדות, השבתי, אך קשה מאוד להניח כי היה כאן מקרה אסון.

- החלטנו לערוך חקירה רשמית מקיפה, אבל אין אנו משלים את עצמנו לגבי תוצאותיה, באשר רק לעתים רחוקות מאוד מביאות חקירות כאלו לידי גילוי האמת.

- ומה היא החלטת הממשלה עכשיו? שאלתי.

- מה זאת אומרת "החלטה עכשיו"? ההחלטה שרירה וקיימת. אין שום החלטה חדשה. אלא אם כן ישנו אותה בלונדון. אבל אין אני משער כי לונדון תשנה את ההחלטה. עניין "פאטריה" הוא אומנם טרגדיה נוראה, אבל אין בה כדי לשנות את העובדות, אשר עליהן נתבססה ההחלטה הקודמת.

- רצונך לומר כי הממשלה אומרת להמיט עלינו את האסון הזה, אחרי כל מה שעבר על המעפילים ועל היישוב?

- אינני מבין את הלשון "להמיט אסון"; מתקבל הרושם כאילו הממשלה אומרת לעשות דבר רע מאוד, והלא היא עומדת לשלוח את האנשים למקום טוב ובטוח ולדאוג להם.

- האם אינך מבין איזה הרגשות ותגובות אתה עלול לעורר בקרב המעפילים וביישוב כולו? לפני רגעים אחדים אמרת כי אינך משער, כי מה שקרה ב"פאטריה" הוא מקרה אסון. אגיד לך בגלוי: אני מניח בהחלט כי הדבר נעשה על ידי יהודים. אין אני יודע, כמובן, את העובדות, וייתכן כי כאשר תיוודענה העובדות הן תסתורנה את התיאוריה שלי, שהדבר נעשה על ידי יהודים, על ידי המעפילים באונייה שהגיעו לידי ייאוש, ואולי גם בעזרת אנשים מן החוץ. שים נא לב למה שקרה: אתמול ראיתי את האונייה כשהיא שקועה במים. המחזה קשה בלי ספק, אבל נדהמתי מקרבת האונייה אל העיר. אפשר היה לראות אותה מכל גזוזטרה וחלון. כך החזקתם את האנשים באונייה 25 יום! וזה דקר את עיני חיפה היהודית. המתאר אתה לעצמך את הרגשות שהדבר עורר ביישוב? ! ונוסף על כך באה הודעתכם הרשמית! אין אני יכול להבין, מבחינתכם אתם, למה היה לכם לפרסם את הודעתכם לפני שילוח האונייה? כשפורסמה ההודעה חשבנו מייד להגיב עליה, אף חיברתי נוסח של הודעה מצדנו, אלא שבינתיים בא מברק מווייצמן כי הוא מטפל בדבר, ולא רצינו מצדנו לסתום את הגולל על המעפילים האלה. אבל למה היה לכם לפרסם את הודעתכם? ובייחוד למה היה לכם לומר בה דבר, שהוא בהחלט מיותר מצדכם, כי גם אחרי המלחמה לא תחזירו את האנשים לארץ? דבר זה הרתיח את דמם של רבבות יהודים בארץ. כשאני מדבר על רבבות, הרי זה, בדרך כלל, ציבור מיושב בדעתו, שיש לו מרכזי עצירה לכבוש את מרירותו. אבל בין רבבות יש, כמובן, אנשים שונים. דבר שמכביד עלי לקבל את התיאוריה כי הדבר נעשה על ידי יהודים הוא ריבוי הקורבנות. אין אני מתאר לעצמי שאיזה יהודי היה מקבל על עצמו לעשות מעשה הכרוך בכל כך הרבה קורבנות. מי יודע מה קרה כאן! אבל היעלה על הדעת שגם עכשיו, אחרי האסון הזה, תוסיף הממשלה ללכת בדרך הקודמת? אינני יכול להבין את התנהגותכם. אם היה בכוונתכם לשלח את האנשים, אם זו הייתה מטרתכם, למה הבאתם אותם לארץ?

- אנחנו הבאנו אותם? הם נסעו לארץ ישראל !

- אבל הנה האונייה "אטלנטיק" עגנה בקפריסין והבאתם גם אותה לחיפה.

- מה היה עלינו לעשות כשבקפריסין אין כל סידור בשביל האנשים, וב"אטלנטיק" אי-אפשר היה להחזיק אותם? אני מסכים כי מוטב היה לא להביאם לארץ.

- אבל העליתם אותם על החוף, וכלום יעלה על הדעת שעכשיו תסחבו בכוח מאות-מאות אנשים כדי להעלותם לאונייה או להסיעם בדרך אחרת? המתאר אתה לעצמך את ההרגשות שהדבר יעורר ביישוב?

- אני מצטער מאוד. כפי הנראה, נוצרו ממשלות כדי לעמוד בפני מצבים בלתי נעימים. אני מבין כי עמדתכם היסודית היא שכל יהודי רשאי בכל זמן לבוא לארץ ישראל. אני מצטער שאינני יכול לקבל את העמדה הזאת. לנו עמדה אחרת. כל ממשלה מוכרחה לנהוג לפי חוקיה (קודם אמר הנציב: הרי בשבילכם זהו בעיקר עניין פוליטי; עניתי: האם שרצתה לבוא אל בנה בארץ, האם ל"חשבון פוליטי" התכוונה? הנציב ענה: אין זה נכון מצידך לומר כך; כמה ייסורים נגרמו למהגרים ב"אליס איילנד" שבאמריקה, ואף על פי כן לא תוכל להאשים את הממשלה האמריקאית באכזריות, כי כל ממשלה מוכרחה להקפיד על שמירת חוקיה).

- אינני מוצא מלים להביע את כל אשר אני מרגיש, אמרתי, כי אינני רוצה להתפרץ.

- אני מבין ללבך. אבל, כפי הנראה, לא כדאי להמשיך את הבירור בעניין זה, באשר אנחנו עומדים על שני בסיסים שונים.

- מה שאתם אומרים לעשות הוא דבר אכזרי ביותר.

- אני מוכרח להתנגד לדיבור כזה; גם בראשית דבריך דיברת בלשון שאינני מקבלה. אתה מטיל על הממשלה האשמה בהתנהגות בלתי אנושית, דבר שאין לו כל יסוד והצדקה. האנשים שיישלחו למושבה בריטית, יהיה להם טוב יותר מאשר בגרמניה.

- אבל ארץ ישראל היא ארץ תקוותם ואתה סוגר אותה בפניהם.

- הרי שאנו חוזרים שוב לוויכוח שאין מוצא ממנו, באשר העמדות היסודיות של שנינו שונות הן.

- אתה מעמיד את המעפילים ואת היישוב בפני פרובוקציה.

- אני מצטער מאוד.

- האם עלי להבין כי העניין נתון עכשיו בידי לונדון?

- כבר אמרתי לך כי ההחלטה שרירה וקיימת, ואין אני מעלה על הדעת שהיא תשתנה.

בזה נפסקה השיחה.

תוך כדי השיחה שאלתי את הנציב: האם אינך יכול לראות את הדבר מבחינה אנושית, ולומר: אחרי כל מה שעבר על אנשי "פאטריה" ואחרי התלאות של אנשי "אטלנטיק", נכניס את אלה לארץ, ואחרי זה נמתח קו?

הנציב השיב: לא. לא זוהי הכוונה!

בינתיים קיבלנו מלונדון מברק שוייצמן ביקש ראיון עם צ'רצ'יל. החלטנו לטלגרף ללורד לויד. במברק דיברנו גם על מעפילי "פאטריה" וגם על מעפילי "אטלנטיק", על האסון שקרה לראשונים ועל התלאות האיומות אשר עברו על האחרונים. המברק צריך היה להישלח באמצעות הממשלה.

ביום ו' ב-2 אחר הצהרים, טילפן אלי המזכיר הראשי ואמר: יש לי בשבילך הודעה סודית: ניצולי "פאטריה" לא יישלחו מן הארץ, תצא הודעה רשמית על כך. מה שאני אומר לך עכשיו זוהי הודעה מוקדמת לך, ואבקשך לא להפיצה לפי שעה. אמרתי: זוהי הקלה עצומה, ואני מודה לך על הבשורה, אך מה בדבר 'אטלנטיק"? המזכיר ענה: מה שאמרתי לך נוגע רק לניצולי "פאטריה". אמרתי: ההתלהבות לא תהיה רבה, בשל מעפילי "אטלנטיק".

בינתיים הגיעה ידיעה כי מעלים על החוף חלק ממעפילי "אטלנטיק", ולבסוף נתברר כי העלו את כולם. הודענו על כך ללונדון. מלוקר קיבלנו ידיעה שווייצמן מתקשה מאוד לפעול בעניין 'אטלנטיק" ושהוא מפקפק אם כדאי להשקיע בזה מאמצים. לוקר ביקש חומר עובדתי לחיזוק הדרישה לגבי מעפילי "אטלנטיק". לא היה לנו חומר דוגמת החומר על אודות אנשי "פאסיפיק" ו"מילוס". עניתי ללוקר ובין היתר כתבתי במברק: המתאר אתה לעצמך מה יהיה ביישוב אם יתחילו "לסחוב" בכוח 1200 איש כדי לשלחם מן הארץ? אם וייצמן רוצה למנוע זעזועים קשים, עליו לעשות כל האפשר כדי שהאנשים יישארו בארץ. חרדתי מאוד להודעה הרשמית (על ניצולי "פאטריה") וביקשתי מהחברים בלונדון כי ידאגו לכך שבהודעתה לא תעמיד הממשלה תריס בפני נסיגה בעניין מעפילי "אטלנטיק".

ביום ה', 5.12, נתפרסמה ההודעה הרשמית של הממשלה, שבה נאמר כי ניצולי "פאטריה" יורשו להישאר בארץ, מתוך התאמה לחוק הקיים, ומספרם ינוכה ממכסת העלייה הבאה. לא יחול כל שינוי ביחס לעולים בלתי חוקיים אחרים ולגבי החלטת השלטונות לשלחם מעבר לים כאשר תימצאנה האוניות לכך.

[---] ברור שלא הנציב שינה את ההחלטה. השינוי בא מלונדון. עוד לפני שמקפרסון הודיע לי על השינוי בהחלטת הממשלה, קיבלנו מברק מאת החברים בלונדון, ופירשנו את תוכנו כמוסב לעניין הקמת הכוח הצבאי היהודי. ורק כעבור יומיים נתברר כי במברק מדובר על עניין המעפילים, ואילו פירשנו אותו נכונה היינו יודעים, כי מעפילי "פאטריה" הורשו להישאר בארץ הודות לפעולה שנעשתה בלונדון. הבינונו זאת מתוך מברק שני, שבו נאמר כי השארת אנשי "פאטריה" בארץ אף היא עלתה בקושי רב, ואחרי כל זה מתקשה וייצמן להיכנס למלחמה על השארת מעפילי "אטלנטיק". אין לנו ידיעה אם נתקיים הראיון בין וייצמן לצ'רצ'יל.

ביום ה' לפנות ערב דיברתי בטלפון עם המזכיר הראשי, מקפרסון, ושאלתיו אם נשלחה הטלגרמה שלנו ללורד לויד. נודע לי מפיו כי הטלגרמה לא נשלחה. המזכיר אמר: אין זה נכון מצדי שלא הודעתיך במועד על אי שליחת המברק. לא שלחנו אותו משום שראינו כי כבר אין צורך בו לאחר שנתקבלה התשובה מלונדון, להשאיר את ניצולי "פאטריה" בארץ.

- אמרתי לו כי את הידיעה על השארת ניצולי "פאטריה" בארץ קיבלנו ברגשות מעורבים: שמחנו על השארת הניצולים, אבל אנו מדוכאים בשל גורלם של מעפילי "אטלנטיק".

- מה?! אתם רוצים שלא יהיה לדבר סוף? !

- הצעתי לנציב, אמרתי, למתוח קו לאחר שתשאירו בארץ גם את מעפילי "אטלנטיק", בייחוד לאחר שהם הועלו לחוף.

- הורדנו אותם לחוף מתוך רחמנות, כי מצבם באונייה היה ללא נשוא. עשינו זאת רק מטעם הומניטרי, אבל אם כל מעשה הומניטרי שלנו ישמש עילה לטענות נגדנו, יוצא כי אין אנו צריכים לעשות מעשים הומניטריים.

- לא תוכל להסביר זאת ליהודים, השבתי; האנשים באו, העליתם אותם לחוף, והוצאתם עכשיו מן הארץ תעורר התרגשות עצומה בקרב המעפילים ובקרב היישוב כולו.

- אני מצטער מאוד, אמר.

בזה נגמרה השיחה עם המזכיר הראשי.

הבוקר ביקרתי אצל הגנרל נים. לא ראיתיו זמן רב. הוא קיבלני בסבר פנים יפות. אפשר שאין לייחס לקבלת פנים חשיבות מיוחדת, אבל עובדה היא כי איש זה מחונן ב"מניירה" תרבותית אנושית של תשומת לב לאיש שיחו, דוגמת ווקופ,  ומבחינה אנושית בוודאי נעים כשאפשר לנשום לרווחה בשיחה.

אמרתי כי ברצוני לדבר איתו על המשך הגיוס ועל אסירי עכו. אבל כשבאתי אליו ראיתי על שולחנו גיליון נייר ובו רשומים שני עניינים, שבדעתו לעורר אותם. גם זו "מנירה ווקופית".

הוא פתח ואמר כי קודם כל רצונו לדבר על מה שקרה ב"פאטריה". הייתי נרעש מאוד מן המעשה הזה, אמר, כי ברור לנו שזהו מעשה של יהודים. העובדה שיהודים יכולים, בימי מלחמה, להטביע אונייה בת 11 אלף טונות, מדכאה מאוד. כל הזמן היה לי רצון לסייע לכם (במה לסייע - אם בדרך כלל או בעניין השתתפותנו במאמץ המלחמתי? לא פירש), אבל עכשיו מוכרח אני על כל צעד לשאול את עצמי, היכול אני לגייס יהודים, היכול אני לתת בידם נשק, מי יודע מה יעשו, בייחוד מאחר שהם מוכנים לגרום גם למותם של רבים מאחיהם.

עניתי לו כי נרעשים אנו לא פחות ממנו מאסון "פאטריה". אני מסכים, כי אפשר להניח שהדבר נעשה בידי יהודים; אף אמרתי זאת לנציב בלי שהוכרחתי לכך.

[---] ייתכן כי ייאושם של המעפילים הגיע למדרגה כזו שהחליטו לעשות מעשה של התאבדות לדעת קולקטיבית, או של הצלה.

- לא, אמר, הדבר נעשה מבחוץ.

- האם ברור לכם שכל המעשה נעשה מבחוץ? שאלתי את הגנרל.

- לא ברור, אבל על כל פנים הייתה עזרה מבחוץ. ברור שאת החומר המפוצץ קיבלו האנשים מן החוץ.

- הדבר מתקבל על הדעת, אמרתי.

- זה מה שמדאיג אותי. אם בקרב היהודים מצויים אנשים קיצוניים כאלה, הרי יש מקום לדאגה רבה. בזמן שהותי בארץ כבר קרו דברים נוראים; למשל, מעשה הרצליה. שם נעשה הדבר על ידי הרביזיוניסטים.

אין אני יודע אם עניין "פאטריה" נעשה על-ידי הרביזיוניסטים דווקא, אולי נעשה על ידי אנשים אחרים. בכל אופן, אם מצויים אנשים כאלה בתוככם, הרי שאין אתם שולטים על ציבורכם.

- אתה צריך להבין את המתרחש בלבות היהודים. במלחמה זו מוטל בכף קיומה של אנגליה, אבל גם קיומו של העם היהודי מוטל בכף. ועם הנלחם את מלחמת קיומו עלול להגיע לידי דברים שבדרך כלל אין להעלותם על הדעת. שער נא בנפשך מה קרה כאן: באירופה אנו נשחקים לאבק, והנה באה אונייה והביאה יהודים מאירופה, שניצלו מן התופת. בשבילם ארץ ישראל היא מקלט ומקום הצלה. אם הם נכנסים לארץ הרי זו הצלה להם, ולנו חיזוק, תוספת כוחות. אך אם חוסמים בפניהם את הדרך, יכולים להימצא אנשים שיגידו: אף על פי שאנו מעוניינים לעזור במיטב יכולתנו למאמץ המלחמתי של אנגליה, מוכרחים אנו לעשות גם את חשבון קיומנו אנו.

- אם כן, אמר, מתוך חשבון זה יכולים מחר לפוצץ כביש או רכבת?

- אין דמיון בין הדברים. איזה עניין יהיה ליהודי לפוצץ כביש או רכבת בארץ-ישראל? אולם במקרה הנידון עשתה הממשלה דבר שאי אפשר לשאתו. 

- זה עניין אחר, העיר (כמי שרוצה לומר: אל תמשוך אותי לענייני פוליטיקה), אבל בשבילי השאלה היא: אם אפשר שמעשים כאלה ייעשו, היכן צריך אני למתוח קו?

- אתה מבין בוודאי עד מה אני מדוכא מכל מה שקרה, אמרתי, אני גם מבין אותך. יכול אני להבטיחך כי בכל מה שנוגע לעמדה-שכם-אחד עם בריטניה להגברת המאמץ המלחמתי יכול אתה להיות סמוך ובטוח כי אפילו הטרגדיה הזאת של המעפילים לא זיעזעה את נכונותנו למאמץ מקסימלי של עזרה במלחמה.

כאן עבר נים לסדר היום. אינני אומר כי גם בלבו עבר לסדר היום, אבל הראה כי רצונו להמשיך בשיחה. ועברנו לעניינים אחרים.

[---]

 

הערות