דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י                          תל-אביב, 7.11.1940

 

בחיפה עוגנות שתי אוניות מעפילים: "פאסיפיק" ו"מילוס". "מילוס" הגיעה ביום ו' שעבר; "פאסיפיק", ימים אחדים לפני כן. "פאסיפיק" הביאה 1067 מעפילים, "מילוס" - 711.

ימים אחדים עברו מאז הגיעו האוניות והשלטונות לא העלו את האנשים לחוף. נודע כי חוקרים את המעפילים. נהוג שבבוא אוניית מעפילים, פונה מנהל לשכת העלייה של הסוכנות בחיפה לשלטונות ומציע את עזרתו לעולים. גם הפעם עשה כך, אך ענו לו כי ניתנה פקודה למנוע כל מגע עם המעפילים. אחר כך נודע כי מעבירים את המעפילים מאוניותיהם לאונייה "פאטריה" העוגנת בחיפה כבר זמן ממושך, והועמד עליהם משמר.

שלשום, בהיותי בחיפה לרגל עניין אחר, מסר לי מנהל לשכת העלייה של הסוכנות, כי נודע לו ממקור מוסמך בהחלט (שמועה דומה לזו הגיעתני גם ממקור אחר), שהשלטונות החליטו להסיע את המעפילים לאי מאוריציוס, הנמצא 500 מיל מזרחה ממדגסקר באוקיאנוס ההודי (המושל הזמני של המושבה הוא מודי, מי שהיה סגן המזכיר הראשי של ממשלת ארץ ישראל). לפי הגרסה שמסר מנהל לשכת העלייה, מחכים לבואן של שתי אוניות של מעפילים, וכאשר הללו תגענה, תישלחנה כל 4 האוניות יחד למאוריציוס.

בו בערב הגעתי לתל-אביב, וכאן קיבלתי ידיעות שהסבירו ואישרו את השמועה שהגיעתני בחיפה. כאן נודע גם כי המשטרה מתחקה על התגובה האפשרית של היישוב, במקרה שהמעפילים יישלחו מחופי הארץ. באותו הערב הגיעתני גם ידיעה מחיפה שעומדים כאילו לשלח את האנשים בו בלילה. לא התייחסתי באמון לידיעה זו, באשר לפיה הוחלט כאילו לשלח 3 אוניות יחד, וידענו כי לפי שעה ישנן בחיפה רק 2. למרות זאת התקשרתי בטלפון מתל-אביב עם המזכיר הראשי בירושלים, ומסרתי לו שרווחת שמועה על דבר שילוח האנשים מחופי הארץ, המזכיר ענה, כי בכל אופן אין כל כוונה להחזיר אותם ל"רייך". אף על פי כן, אמרתי לו, אנו רואים את העניין כחמור ביותר, ביקשתי ראיון למחרת בבוקר, והוספתי שאני מניח כי עד שאראה אותו לא יקרה דבר. הוא ענה כי העניין איננו דחוף במידה כזו שאני מתאר לעצמי.

באותו ערב נזדמנו בתל-אביב חברים אחדים והובעה דעה שכדאי להפיץ בחיפה עלון אשר יודיע לקהל על המצב ויעורר את חרדתו. הדבר נעשה. דאגו גם שבעיתונים תופענה רשימות בשאלה לממשלה מדוע היא מעכבת את עליית האנשים האלה. שני עיתונים כתבו רשימות כאלה, אך הצנזורה לא נתנה להדפיס אותן. הוצע גם להפיץ עלון בכל נקודות הארץ. כן הוצע לאנשי חיפה להתייצב לפני מושל המחוז ולהביע את חרדת העיר, אולם נדמה לי כי הדבר לא יצא לפועל עד כה. היום ב-2 אחר הצהרים קיבלתי מכתב דחוף מבר רב האי,[1] שבו הוא מוסר כי קיבל ידיעה על דבר הצורך לפנות למושל המחוז, אך הוא אובד עצות, שכן באופן רשמי לא ידוע על בוא האוניות, גם רווחות שמועות שיש אנשים חשודים בין המעפילים, ובכל אופן אין להניח כי תקום עתה בחיפה סערה כמו בשעת הניסיון הראשון לשלח מעפילים מחופי הארץ. היום שמעתי מפי בן-צבי כי גם הוא זירז את אנשי חיפה לפנות למושל, אך עדיין לא פנו.

אתמול שלחתי ידיעה ללונדון (אינני בטוח אם הגיעה) על כל הפרשה הזאת והצעתי פעולה מהירה. אתמול בבוקר ביקשתי ראיון עם המזכיר הראשי והוא נקבע להיום ב-12, בינתיים חזר בן-צבי מחיפה, והצענו שגם הוא יבקש ראיון אצל המזכיר הראשי, כאיש שחזר זה עתה ממקום המעשה. הוא פנה והוגד לו כי אני כבר ביקשתי ראיון, ואם רצונו בכך ילך יחד אתי. הוסכם כי נלך לראיון יחד. אתמול ביקר פינחס רוטנברג אצל המזכיר הראשי, אבל על עניין המעפילים לא דיבר. אולם אחרי שחזר מן הראיון הצעתי לו שישוב ויטלפן למזכיר ויודיע לו כי שמע שעומדים לשלח את האנשים מחופי הארץ, יזהיר אותו כי תקום סערה ביישוב, ויציע לשלטונות לא לעשות זאת. רוטנברג עשה כן. המזכיר הראשי ענה לו, כי העניין איננו דחוף כדי שעות אחדות אלא כדי ימים אחדים. אגב, המזכיר הראשי גם אמר כי גולדה מאירסון[2] פנתה אליו בבקשת ראיון והיא תבוא בראש משלחת. רוטנברג עמד להיפגש הבוקר עם הנציב העליון והוסכם כי ידבר גם על עניין המעפילים.

אתמול בערב קיבלתי שני מכתבים מהאוניות. המכתב מ"פאסיפיק" הוא דין וחשבון כללי, המתאר את כל המסע והוא מיועד לסוכנות היהודית; המכתב מ"מילוס" כתוב בשם "סניף 'החלוץ' במילוס" והוא מיועד להסתדרות העובדים.

על פי המכתב מ"פאסיפיק" מתברר כי באונייה זו נמצאים 1067 מעפילים: 532 מגרמניה, 419 מווינה והשאר, מסלובקיה, רומניה ו-48 איש מבולגריה; העולים מגרמניה מהווים חטיבה מלוכדת, מחולקים לפי סוגי עלייה רגילים; 70% מהם צעירים בגיל 25-20, רובם חלוצים וחברי הסתדרויות נוער; 30% הנותרים הם ציונים ותיקים, הורים של תושבי ארץ ישראל ואנשים שהעבירו את הונם לארץ. מבין הווינאים 70 הם חלוצים והשאר פליטים סתם; רוב האנשים מן ה"רייך" שוחררו ממחנות ההסגר לאחר שהוכיחו כי יש בידם לעזוב את גבולות ה"רייך". האנשים מרומניה ומבולגריה הועלו על האונייה בדרך מהלכה. 8 אנשים הועלו בבולגריה, כתוצאה ממשא ומתן: האונייה חסרה צורכי אוכל וקיבלה את 8 האנשים תמורת חומרי מזון. 40 איש הועלו למרות רצונם של הנוסעים באונייה. אחר כך מוסר המכתב את תולדות המסע: עשרות אנשים מגרמניה ורוב האנשים מווינה יצאו מארצותיהם בחודש דצמבר 1939 והגיעו לסלובקיה, ושם חרפו. רוב אנשי גרמניה ושאר האוסטרים יצאו מברלין ומווינה ב-3.9.40, כלומר, לפני חודשים. במכתב מתוארת הנסיעה דרך הדנובה על כל הרפתקאותיה. רוב הצעירים התנהגו יפה משך כל הדרך, כעולים ממש, אבל גם הפליטים התנהגו כשורה. באונייה נעשתה עבודה תרבותית חשובה. זוהי תמצית המכתב, וממנו ברור: ראשית, כי האנשים סבורים שאין לנו מושג עליהם, אין אנו יודעים מי הם, על כן הם רואים צורך להציג את עצמם לפנינו. שנית, שאין להם מושג על מה שצפוי להם. המכתב חתום בידי חבר מרכז "החלוץ" בגרמניה.

המכתב השני, מ"מילוס", מוסר כי באונייה נמצא אלמנט בלתי ציוני בשיעור ניכר, בעיקר מיוצאי צ'כיה. יש גם קבוצה מאורגנת, בת 100 איש בערך, של בית"ר, וגם קבוצה חזקה שלנו. באונייה התנהלו ויכוחים אידיאולוגיים. אנשי צ'כיה ניהלו תעמולה לגיוס אל הצבא הצ'כי, וחברינו ענו על כך בסיסמה של גיוס לצבא העברי (כמובן באישור ההסתדרות) ופתחו בהרשמה. נרשמו 120 איש, בתוכם גם אחדים מן הבית"רים. אבל היו שנרשמו לצבא הצ'כי. המכתב מסיים בהבעת שמחה לקראת האפשרות הקרובה לדרוך על אדמת ארץ ישראל.

כאשר קיבלתי וקראתי את התעודות הללו נתעוררו אצלי רגשות מעורבים: מצד אחד היה סיפוק עמוק מן הידיעה שהמעפילים הם אנשי התנועה, דבר הנותן קרקע איתן להילחם על עלייתם. ראינו כי אין אלה בני-בלי-שם, אלא חלוצים וחברי הסתדרויות נוער. אבל, מצד שני, העמיקה עוד יותר הטרגדיה של שילוחם מחופי הארץ.

[---]

אחרי שקראתי את המכתבים מהאוניות, באתי לידי מסקנה שעלי להביא את החומר לפני המזכיר הראשי, ואולי אף להגיש לו העתקים. הובעו שני חששות:

א. היות שאסור למעפילים כל מגע עם החוף, יכולה להישאל שאלה: כיצד קיבלנו את החומר? חשבתי כי הטאקט יחייב את המזכיר הראשי לא לשאול שאלה כזו, ואם ישאל אגיד לו כי האנשים עצמם מצאו דרך לשלוח את המכתב, ואפילו אם תהיה אי נעימות בדבר אין להירתע.

ב. נוצר רושם כאילו יש לנו קשר עם המסע הזה של המעפילים, אך חשבתי כי דווקא החומר הזה מעיד כי האנשים באוניות מניחים שאין אנו יודעים עליהם ולא כלום, מי הם ומתי יצאו, ולעומת זה יש בחומר עובדות חותכות המעידות על מהותם של האנשים.

השיחה עם המזכיר הראשי נתקיימה, כאמור, היום ב-12.

[---]

בפתיחת דברי עמדתי לא מעט על החשש של "גיס חמישי" בין המעפילים, והסברתי כי הקימונו מנגנון מיוחד אשר סיים מחצית שנה של פעולתו. נבדקו למעלה מ-100 אנשים בדיקה מעולה ואומנם נתגלו כמה מקרים קרימינליים, אך לא נתגלה אף מקרה אחד של ריגול. כזו היא תוצאת הבדיקה שלנו, וכזו היא גם של המשטרה וזה בכל אופן מקטין את החשש של "גיס חמישי" בין המעפילים. גם אם התגנבו אחדים, אפשר בעזרת אנשים אחרים, נאמנים, לבדוק את הדבר ואין זו יכולה להיות סיבה לשילוח כל האנשים מחופי הארץ.

המזכיר הראשי אמר בגלוי כי יותר משמדאיגה את הממשלה הסכנה של "גיס חמישי", היא מודאגת מעצם העלייה הבלתי לגלית. אם הממשלה לא תאחז באמצעים חמורים, תימשך העלייה הזאת בלי סוף. הממשלה מתנהגת עם המעפילים באופן אנושי הרי אין היא מחזירה אותם לארץ מוצאם, אלא שולחת אותם למושבות בריטיות.

אמרתי: יחס אנושי הוא דבר יחסי; האנשים האלה לא ברחו סתם, אלא פנו לארץ ישראל ושילוחם מכאן הוא אסון אשר, כפי הנראה, רק יהודי יכול להבין אותו. לטענתו שאם הממשלה לא תאחז באמצעי חמור זה עלולה העלייה הבלתי ליגלית להימשך בלי סוף, אמרתי: אנחנו שוללים את הספר הלבן, אבל אני יודע כי אתה נתון במסגרת זו, והרי גם בתחומי המסגרת הזאת יכולה הממשלה להכניס את האנשים לארץ. ג'וזף הוסיף כי שילוח האנשים לא ימנע מאחרים ללכת בדרך זו. כפי שסיפרתי אמר המזכיר הראשי כי ימסור את כל דברינו לנציב העליון, אבל הוא רואה תקווה מעטה להשתדלותנו. וכשאנגלי אומר "תקווה מעטה" פירושו של דבר כי אין שום תקווה.

בסוף השיחה אמרתי למזכיר כי הארץ עלולה להיזקק לצעירים אלה, אך הוא ענה: עוד יש לנו מלאי מספיק של חומר אנושי. אמרתי: המצב יכול להיות עוד יותר רע, דבר שלא אתם ולא אנחנו איננו מוציאים מכלל אפשרות, לפחות נהיה חזקים ב-2000 צעירים נוספים.

אחרי כן פניתי למזכיר הראשי ואמרתי לו כי העניין רציני מאוד, והנני רואה חובה להודיע עליו לחברינו בלונדון, ואני מבקש שיורשה לי לשלוח להם מברק. המזכיר הראשי הסכים לשלוח את המברק ואמר רק שיראה אותו לנציב. אישור על משלוח המברק טרם קיבלנו, ורק מחר נדע אם נשלח.

אחרי השיחה עם המזכיר הראשי נפגש ג'וזף עם מי שהוא, ומשיחה אתו הבין כי עיקר החשש של השלטונות הוא הרושם שהורדת המעפילים [מהאוניות לחוף] עלולה לעשות... בעיראק! (עיראק זו, שהיא ב-90% או 95% נאצית, כפי שמודים עכשיו השלטונות עצמם, ואנחנו הזהרנו אותם על כך לפני זמן רב). לגבי חמשת או עשרת האחוזים הנאמנים לאנגליה יכולה כאילו הורדת העולים להשפיע לרעה...

אשר לפעולה בלונדון, אני משער לצערי שאין לתלות בה תקוות רבות, לא רק בתוצאות הפעולה, אלא גם באנשינו שיפעלו פעולה רבה בקשר לעניין המעפילים. וייצמן, נפשו מאוד סולדת מעניין ההעפלה מאז ומתמיד, תמיד היה עליו הדבר לטורח ולמעמסה והוא משתדל לא לדבר בעניין זה עם הממשלה. שנית, הוא עלול לומר כי עומד הוא עכשיו במשא ומתן עם הממשלה על דבר כביר כמו תוכנית הקמת צבא יהודי ולא יוכל תוך כדי כך לדבר על מעפילים שיצאו מגרמניה לפני שני חודשים. שלישית, אני בטוח שההרגשה שעלולה להיווצר בלונדון מן הידיעה על שילוח המעפילים היא אחרת לגמרי מזו ששוררת אצלנו. עובדה היא כי פליטים, אשר היו בלונדון משך זמן רב והתהלכו חופשיים עד פרוץ המלחמה וגם אחרי פרוץ המלחמה, נשלחו בזמן האחרון מלונדון לקנדה ולאוסטרליה, ואנשים עלולים לומר: מעפילים שיצאו לפני חודשיים מגרמניה אסור לשלוח אותם למאוריציוס? אין זו, כמובן, אלא השערה שלי בלבד, ואשמח מאוד אם אתבדה.

[---]

 

הערות