דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י                        תל-אביב, 29.10.1940

 

באמצע ספטמבר לערך קיבלנו ידיעה מקוטעת מבן-גוריון שהממשלה הבריטית נתנה את הסכמתה להקמת כוח צבאי יהודי על מנת שאימונו ייעשה באנגליה. כיוון שהידיעה לא הייתה ברורה די צורכה, שאלנו כמה שאלות וגם הצבענו על פירכות אחדות שבתוכנית. הבענו חשש שאין זה אלא גלגול של תוכנית אשר עלתה בנסיבות אחרות לגמרי והוא איננו הולם את המציאות שאנו נתונים בה עכשיו. התוכנית של הקמת כוח צבאי יהודי הופיעה בשעה שהחזית העיקרית של המלחמה הייתה במערב, ובמזרח כמעט שלא הייתה חזית, שליטתה של אנגליה בים התיכון לא הייתה מופרעת, ולנו היו רזרבות אנושיות באירופה. כל אלה נשתנו עתה תכלית שינוי, על כן רואים אנו עכשיו את התוכנית כמופרכת במקצת. [---] הצבעתי על הקושי להוציא אנשים מן הארץ ולהובילם בדרך רחוקה ומלאת סכנות ולקראת עתיד סתום. על זה ענה בן-גוריון כי הוא מקבל את שתי המלים האחרונות (כלומר, שהעתיד סתום הוא) וכי שאר הקושיות אינן מוקשות בעיניו. מה שנוגע להוצאת אנשים מן הארץ, יענה לכשתיוודע התוכנית כולה. מחכים לאישור בכתב מצד הממשלה לתוכנית הזאת, ועד אז מוטב לא לענות על השאלות שהצגנו.

ביום צאתו של בן-גוריון לאמריקה הוא טילגרף לנו שעד צאתו לא נתקבל האישור בכתב ולכן הוא מוסר לנו מה שידוע לו: מדובר בהקמת כוח צבאי יהודי בן 10,000 איש, וכי וייצמן דיבר על 3000 איש מארץ ישראל ו-7000 מארצות אחרות, בעיקר מאמריקה. אין ביטחון אם אפשר לגייס באמריקה יהודים לצבא האנגלי - את זאת הוא יברר בהיותו באמריקה.

עברו שבועות אחדים ולא הגיעתנו כל ידיעה נוספת. לא פעם נדמה היה כי עניין הקמת כוח צבאי יהודי ממשמש ובא ואחר כך שקע הדבר. לפי מצב העניינים בארץ ראינו כי הדברים מתפתחים למעשה לא לפי האינפורמציה שקיבלנו מלונדון: קודם כל לא שמענו כאן, מצד חוגי השלטונות בארץ, שום הד לתוכניות של לונדון, והגיוס בארץ מתנהל על פסים אחרים לגמרי: הוא בעיקר גיוס ארץ ישראלי ולא יהודי, הוא מכוון לשירות במזרח התיכון ובארץ ישראל גופא (פלוגות חיל רגלים); ובמידה שמגייסים יהודים, הרי זה בעיקר תוצאה של כיבושנו במסגרת הארץ ישראלית, ולאו דווקא בתורת כוח יהודי.

לפני 10 ימים קיבלנו מלונדון ידיעות, שנשלחו משם בערך יום או יומיים לפגי צאת בן-גוריון לאמריקה. הידיעות באו מווייצמן ומלוקר, ומהם נתברר, כי הייתה לווייצמן שיחה עם צ'רצ'יל ובשיחה זו אישר צ'רצ'יל תוכנית להקמת צבא יהודי. לא היה ברור מן הידיעות מה היא התוכנית אשר צ'רצ'יל אישר. צ'רצ'יל אמר שגם חברים אחרים בקבינט המלחמה מסכימים לתוכנית של הקמת כוח צבאי יהודי. במידה שהכוונה היא לאטלי ולגרינווד (בווין עוד לא היה אז חבר בקבינט המלחמה), הרי אין בכך ,משום רבותא, אבל חשוב לדעת שגם הליפאכס והלורד ביברברוק[1] הסכימו לתוכנית.

אחרי השיחה עם צ'רצ'יל נתקיימה עוד פגישה שבה השתתפו אידן, לורד לויד, איש אחד ממשרד החוץ ווייצמן. אידן הודיע שהממשלה מסכימה כי יוקם צבא יהודי, וכאילו הוסיף: לפי הסטטוס של צבא בעלי הברית האחרים שלנו. לורד לויד העיר הערות, אבל מהן לא נובעות שום מסקנות פוליטיות. אידן הוסיף כי הגורמים הנוגעים בדבר, משרד המלחמה, משרד המושבות ומשרד החוץ, מסכימים לתוכנית, ועתה היא צריכה לבוא לאישור לפני קבינט המלחמה ואם תתאשר יודיעו לנו על כך רשמית, והדבר גם יתפרסם ברבים.

וייצמן הודיע לנו כי התוכנית היא כדלקמן: אימון החיילים ייעשה באנגליה, מדובר (ומהידיעה לא ברור בפי מי מדובר) על 4000 איש מארץ ישראל ו-6000 מארצות אחרות, וכן מדובר על כך שכל הקצינים והסגנים [כנראה נגדים] הדרושים לכוח צבאי זה יהיו כולם מאנשי ארץ ישראל. הוא הודיע עוד שבן-גוריון יוצא לאמריקה, וגם הוא, וייצמן, ייסע לשם באוקטובר לערך; הוא עמד לנסוע בספטמבר, אבל דחה את נסיעתו,

ראשית, מפני שלא יכול היה לעזוב את לונדון בימי ההפצצות הקשות;

שנית, משום שבינתיים חלה התפתחות זו בתוכנית להקמת צבא יהודי, והיא מחייבת את הישארותו בלונדון.

לוקר כותב כי הוא מבין את הקושי של הוצאת אנשים מארץ ישראל. לפי מה שהודיע אידן, מיועד הכוח הזה לשירות במזרח התיכון, כך כותב לוקר, והוא מוסיף כי אפשר יהיה להכניס פסוק בנוסח שייכתב, שידגיש כי הכוח הזה מיועד לשירות בחזית המזרח התיכון. כן מודיע לוקר, כי ייתכן שישנם אלמנטים בחוגי הממשלה הבריטית המעוניינים לא לתת לכוח זה לשרת בארץ ישראל, אך הוא סבור שאין להתפעל מכך, באשר אם יהיה הכרח להגן על הארץ, אזי ההתנגדות לשימוש בכוח היהודי לשירות בארץ ישראל לא תוכל לעמוד בפני ההכרח להגן על הארץ. כיום, כותב לוקר, ישנן שתי חזיתות במלחמה, חזית אנגליה והחזית של המזרח התיכון. לגבי החזית באנגליה אין ערך לרבבה נוספת, [---] כל ה"לגיונות הזרים" שבאנגליה: הצבאות הפולניים והצ'כיים, כולם נשלחו לחזית המזרח התיכון, ואין כל ספק שגם את הכוח היהודי ישלחו לאותה חזית, ואם הוא יהיה שם בעת שלארץ ישראל תהיה נשקפת סכנה, הוא בודאי יילחם להגנת ארץ ישראל.[---]

[---]

בדרך כלל אין סתירות בין הידיעות שקיבלנו מווייצמן לבין אותן שקיבלנו מלוקר, יש בהן השלמה הדדית, אלא שבנקודה אחת יש הבדלי לשון: וייצמן מדבר על צבא יהודי בעוד שלוקר כותב על גדודים יהודיים.

[---]

[---] לאחר זה קיבלנו מאת החברים בלונדון ידיעה טלגרפית, שנמסר להם בעל פה, כי קבינט המלחמה אישר את התוכנית, וכי הממשלה החליטה לדחות את הפרסום בשלושה שבועות, בשים לב למצב באמריקה. כיוון שדובר על דחייה לשלושה שבועות, פירשנו שהכוונה היא עד אחרי הבחירות באמריקה. [---]

בתשובה לידיעות אלו טילגרפנו לחברים בלונדון, כי אנחנו מקדמים בברכה את התוכנית בכלל, וכי אנו רואים קושי עצום בהוצאת אנשים מן הארץ. אנו סבורים כי אם יעמדו על מספר האנשים מארץ ישראל בשביל הכוח הצבאי הנידון, שווייצמן הזכיר אותו בתחילה, הרי שהקושי יהיה גדול במידה כזו שאי אפשר יהיה להתגבר עליו, והתוכנית כולה עלולה ליפול. הוספנו והבהרנו שאנחנו מבינים כי התוכנית כולה עומדת או נופלת עם אפשרויות הגיוס באמריקה, על כל פנים, להשתתפותה של ארץ ישראל בכוח הזה, מבחינת מספר האנשים שהיא תיתן, אין משקל מכריע. הצענו שלא יזכירו מספרים ב"אגרימנט" שייכתב. הוספנו כי הננו סבורים שאת השתתפותה של ארץ ישראל בכוח הצבאי הנידון יש להעמיד על המינימום ההכרחי ביותר; אבל אם התוכנית תשתנה ולא יהיה צורך לשלוח את האנשים מן הארץ, אפילו לשם אימון באנגליה, אזי חלקה של ארץ ישראל יהיה, כמובן, גדול יותר. כן הדגשנו כי צריך שיהיה הדבר ברור, שכל המשא ומתן מתנהל בין הממשלה לבין הסוכנות היהודית; וזאת כדי למנוע צרות שהיו לנו בנידון זה בארץ בקשר עם הגיוסים.

לפני 3-2 ימים קיבלנו מלונדון מברק שבו נאמר כי סוף סוף נתקבל האישור בכתב. האישור בא בצורת מכתב אישי מלורד לויד לווייצמן, ובו מודיע לויד כי קבינט המלחמה מוכן לתת לווייצמן סמכות לגייס 10,000 יהודים, בכלל זה לא יותר מ-3000 מארץ ישראל. ביחס לכל מגויס צריכה להיות ערובה שהוא יוכל לחזור לארץ מוצאו כתום המלחמה (זהו לפי שעה פירוש שלנו לנוסחה סתומה במברק); אימון הכוח הזה וארגונו צריך להיעשות כולו באנגליה. החיילים והקצינים ייבחרו על ידינו באישור הממשלה. לא תינתן שום גרנטיה ביחס למקום שירותו של הכוח הזה. כן מודיעים לנו כי הסייג לגבי פרסום התוכנית עדיין עומד בעינו, וכל העניין עודנו בגדר סוד.

[---]

חיברתי הנחות לתשובתנו ללונדון ואמסור עתה את קיצורן: אנו מחייבים את התוכנית בכללה, בהנחה שהכוונה היא לכוח בן 10,000 יהודים, בתור חטיבה אחת, בעלת צביון ומעמד יהודי לאומי. את הידיעות שמסרתם לנו פירשנו, כי דבר שירותו של הכוח הזה בארץ ישראל על כל פנים לא נשלל. אנו מציעים לעמוד בתוקף על כך שהכוח יהיה מיועד לשירות בחזית המזרח התיכון, ובכלל זה בארץ ישראל (דוגמת הודעתו[2] של הגנרל נים בקשר לגיוס פלוגות חיל הרגלים). בלעדי זאת יוחלשו הסיכויים לגיוס יהודים באמריקה, דבר שבלעדיו לא תוכל התוכנית להתגשם. כניעתו השנייה של פטן והמצב שנתהווה בסוריה מחייבים להציג בפני צ'רצ'יל בכל חריפותה את שאלת הגנת ארץ ישראל והשתתפותנו בהגנה זו. טלטול אנשינו מארץ ישראל לשם אימונם באנגליה הוא, לדעתנו, דבר קשה ומסופק. אם אין ברירה אחרת, תנסו להציע שהאימון ייעשה בקפריסין. אך אם נגזר כי ייעשה באנגליה דווקא, אין אנו מעלים על הדעת שניתן מן הארץ יותר מ-1000 איש. על כל פנים, אין הדבר עולה על הדעת שכל הקצינים והסגנים [נגדים] יהיו מארץ ישראל. תמורת זה אנו מציעים להשתדל שהכוח הצבאי הנידון יכלול גדוד (בטליון) ארץ ישראלי, על קציניו וחייליו. [---]

הידיעה הבאה, שאני עומד למסור כאן, היא סודית בהחלט ויש לשמור בכל תוקף שלא תיוודע מחוץ לכותלי המסיבה הנוכחית: בימים האחרונים הגיע למצרים וינגייט,[3] ונפגשנו אתו. הוא היה בלונדון בשעה שהחל המשא ומתן על הקמת הכוח הצבאי היהודי. הוא, כרגיל, מאוד לא מרוצה מאנשינו בלונדון. הוא תיאר לפנינו תמונה כזו: צ'רצ'יל כאילו היה מוכן להסכים לכל דרישה שלנו בדבר הקמת כוח צבאי יהודי, אבל אידן ולורד לויד חותרים נגדנו. אלמלא התחייב צ'רצ'יל בפני וייצמן, אפשר שמכל התוכנית לא היה יוצא ולא כלום. אבל כיוון שצ'רצ'יל כבר נתן את הסכמתו, ניסו לורד לויד ואידן בדרכים שונות לסרס את התוכנית ולפחות לצמצמה. במטה הראשי יש אנשים המתייחסים בחיוב לתוכנית זו, אבל הם אינם נכנסים לעובי הקורה, אך יש גם אנשים המתייחסים אליה באיבה גמורה ומשתדלים להכשילה בכל הדרכים. הוא עצמו, וינגייט, הורחק לגמרי מהעניינים שלנו. הוא נשלח למצרים במטרה מסוימת, וכאילו מתוך סייג מפורש שלא יהיה לו מגע עם העניינים שלנו, אף על פי כן הוא רואה סיכוי למלחמתנו על שיתופנו במאמץ המלחמתי בצורה ההולמת את צרכינו. הוא עומד בכל תוקף ובקנאות על אימון הכוח הצבאי היהודי באנגליה דווקא, והוא מסביר את דעתו כדלקמן:

ראשית, בארץ ישראל ובמצרים אינם מצויים כלי הנשק החדישים, אשר בלעדיהם אין ערך לאימון אנשים לפעול בתנאי המלחמה הנוכחית. כלי נשק כאלה ישנם לפי שעה רק באנגליה.

שנית, אין כאן מאמנים (מדריכים) ראויים; ישנם, כמובן, סרג'נטים וקצינים אנגלים, אבל אין כאן קצינים שהשתתפו במלחמה זו בפועל ממש ושיודעים טעמה של עמידה בפני התקפות אוויריות. ההתקפות האוויריות שהיו בחזית המזרח [התיכון] אינן אלא צחוק לעומת ההתקפות בצרפת ובאנגליה, ורק הקצינים אשר נתנסו בהגנה מפני התקפות כאלו מוכשרים לאמן כוח צבאי שיהיה מסוגל לעמוד ולהילחם בתנאי המלחמה הקיימים עכשיו.

שלישית, כאן הסביבה מורעלת נגדנו, גם בקרב הקצינים יש יחס לא טוב אלינו, בעוד אשר באנגליה רבים האנשים בצבא שיכולים גם להתלהב להקמת כוח צבאי יהודי.

וינגייט מתייחס באופן פסימי לסיכויי החזית במזרח התיכון. כשם שרק השואה של כניעת צרפת טיאטאה את הצ'מברלייניזם באנגליה, כן, לדעתו, רק שואה גדולה במצרים עלולה לטאטא את שרידי הצ'מברלייניזם כאן. הוא מניח כי שואה כזו בוא תבוא במצרים, אבל בארץ ישראל יחזיקו האנגלים, ואז תבוא שעתנו (הנחה זו, שבמצרים עלולים האנגלים לנחול תבוסה ובארץ ישראל יחזיקו, איננה דעתו של וינגייט בלבד; גם המטה הראשי הצרפתי בסוריה חושב כי במצרים לא יחזיקו האנגלים, אבל בארץ ישראל יחזיקו) .

כל אשר מסרתי כאן ידוע, כמובן, להנהלת הסוכנות, והדברים שניסחתי בטלגרמה ללונדון (צמצום מספר האנשים מארץ ישראל, אימון הכוח לא באנגליה) זהו סיכום הדיון בהנהלה. [---]

מדוע עומדת הממשלה על צמצום מספר האנשים מארץ ישראל בכוח הצבאי הנידון? אני מתאר לעצמי כי אם הממשלה רואה חשיבות בתוכנית זו, הרי זה רק במידה שאמריקה תשתתף בה. שנית, לא נחוץ לה, לממשלה, שיוטבע חותם בולט של ארץ ישראל על התוכנית הזאת. אבל לנו הכרח הוא שעל הכוח הזה יוטבע חותם ארץ ישראל, על ידי השתתפותה המעשית בביצוע. עם זה, מטעמים מובנים, אנו מעוניינים להעמיד את השתתפותה של ארץ ישראל על המינימום ההכרחי בלבד.

[---]

במצב הדברים הנוכחי אין כל ביטחון בשום דבר, וגם אין לדעת מה יהיה בסופה של התוכנית הנידונה. אבל אם לא יקרה דבר יוצא מן הכלל, שיסיר את התוכנית מן הפרק, כי אז עלינו לנקוט עמדה כזו: לדרוש ככל האפשר יותר ערובות, אבל לא עד כדי חיסולה של התוכנית, באשר יצירת כוח צבאי יהודי חשובה מכל. מובן, שתנאי ראשון לכך, האפשרויות של התגייסות יהודי אמריקה. בלעדי זאת אין סיכוי להגשים את התוכנית.

 

הערות