דברים בישיבת הנהלת הסוכנות-ירושלים, 4.8.1940
שם הספר  יומן מדיני 1940-41
שם הפרק  דברים בישיבת הנהלת הסוכנות-ירושלים, 4.8.1940

 

 

דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                               ירושלים, 4.8.1940

 

[---]

 

אמש הודיעו לי כי הנציב מבקש אותי לבוא אליו הבוקר. אגב, זוהי הפעם הראשונה שאני מוזמן על ידי הנציב לשיחה. הנציב דיבר על המצב בסוריה, בייחוד בקשר עם ההצעות לקנות שם נשק.[1] הנציב מסר לי כי לורד לויד פנה אליו בעניין זה, כנראה לפי המלצת החברים שלנו בלונדון, ותגובת הנציב הייתה שלילית.

בהזדמנות זאת הסביר לי הנציב איך הם רואים את המצב בסוריה: כשבא האסון של כניעת צרפת דיברו בסוריה גבוהה שלא ייכנעו וכו', אבל כעבור 4 ימים נשתנה המצב. מסרו על אנדרלמוסיה בצבא, אבל הדברים הסתדרו. הצרפתים שולטים עתה בסוריה, ובריטניה מעוניינת שיהיה שם מצב יציב. אגב, יש לצרפתים בסוריה יותר צבא מאשר לאנגלים בארץ ישראל. האנגלים אינם רואים את העניין כגמור עם כניעת ממשלת וישי. לבם של הצרפתים בסוריה אינו עם ממשלת וישי, אלא שלא הייתה להם ברירה. יש להניח שבכל הזדמנות הם יהפכו את עורם. אם, למשל, תהיה התקפה על בריטניה ותיכשל ייתכן מאוד שייווצר מצב רוח אחר, ובריטניה כלל אינה מעוניינת לחסום את הדרך בפני הזדמנות כזאת. הצרפתים בסוריה קיבלו אומנם את משמעתה של ממשלת וישי, אבל אין הם פונים לשם בכל ענייניהם. נכון שיש חוגים מסוימים המעוניינים באנדרלמוסיה בסוריה, הסורים הלאומיים, הדרוזים, האמיר עבדאללה, אבל כל אחד מהם מעוניין בכך מסיבה אחרת. אם יקרה שם דבר מה יאשימו בזאת מייד את בריטניה. קשה לעקור מלבות הצרפתים את החששות מפני בריטניה.

הנציב העליון אמר לי שמסר חוות דעתו זו ללורד לויד ואף אמר לו שאם היהודים יעסקו בהעברת נשק, בוודאי שלא ימסרו את כולו לממשלה. השבתי שאומנם חשבנו תחילה על דברים אלה, אבל התברר כי העניין אינו מעשי. אז שאל הנציב אם הוא יכול להודיע ללורד לויד את תשובתי. הסכמתי לכך, אך הוספתי שהמצב עלול להשתנות.

השתמשתי בהזדמנות כדי לדבר על שחרור אסירי עכו לאחר שדיברנו עם מפקד הצבא ועם המזכיר הראשי. הטענה של הנציב הייתה שעוד לא הגיעה השעה לשחרור האסירים. הסברתי לנציב את הרגשת המתגייסים, היודעים שחבריהם אסורים, אבל הנציב ענה שוב שהוא מבין את המצב אבל לא הגיע הזמן לשחרור.

נמסרו לי ידיעות ממקור ערבי, הנראות לי כמוגזמות, כאילו קיימת קונצפציה של הקמת קיסרות ערבית תחת שלטונו של אבן-סעוד ובחסותן של גרמניה ואיטליה, וכי יש אנשים בכל ארץ ערבית העוסקים במלאכה זו. מסרנו על כך לממשלה והם סבורים שאנו מגזימים בידיעותינו. פעם מסר לי המזכיר הראשי בשם הנציב בקשה שהיהודים לא יפיצו שמועות כאלו בנוגע לערבים. מסרו לו פעם שהגיעו שמועות על מרד וכדומה, וכשחקרו בדבר התברר שהמקור לידיעות היה יהודי. הערתי שמוטב לטעות בהגזמה מאשר לשגות באשליה.

המזכיר הראשי, שאתו דברתי על המצב בחיפה,[2] מסר שהממשלה עושה עתה הכל, אבל אין להתעלם מהעובדה שלמפקדה אין די אווירונים להתקפה, ועל אחת כמה וכמה להדיפת התקפות. האווירונים במצרים עושים את מלאכתם מתוך התאמצות גדולה מאוד, ועובדים יום יום. אם יעבירו לחיפה אווירונים הם יצטרכו לפעול רק במקרים של התקפה מצד האויב, ו"לוקסוס" כזה אינם יכולים להרשות לעצמם. בכל זאת דרש הנציב להעביר אווירונים לארץ, כי יש כאן רושם שהממשלה אינה מעוניינת כלל להגן על חיפה.

[---]

 

הערות

[1]  לאחר נפילת צרפת באביב 1940 החלו חיילים רבים לערוק מצבא וישי ולעבור לשורות הבריטים. לפני שהתמסרו נהגו למכור את נשקם וציודם הצבאי. אנשי ה"הגנה' עסקו ברכישת הנשק והתחמושת של העריקים. לאחר הפלישה הבריטית בסוריה, בקיץ 1941, נודע לפעילי ה"הגנה" כי בשדות הקרב מצויים נשק ותחמושת רבים. ה"הגנה" נרתמה לאיסוף הנשק והעברתו לסליקים שלה בארץ באמצעי עורמה והברחה. לימים הסתבר כי חלק ניכר מן הנשק והתחמושת שהועבר בצורה זו לארץ היה לקוי ובלתי-ראוי לשימוש.

הבריטים גילו כי נעשו פעולות הברחת נשק מסוריה רק ב-1942.

[2]  ב-24 ביולי 1940 התקיפו מטוסי הפצצה איטלקיים את חיפה וסביבתה והסבו אבידות רבות לאוכלוסייה האזרחית. האיטלקים כיוונו את הפצצותיהם אל בתי- הזיקוק שבקרבת העיר כדי לפגוע במאמץ המלחמתי הבריטי. על-פי דיווחי השלטונות נהרגו מן ההפצצה 46 אזרחים ונפצעו 88.

לאחר ההפצצה שררה מבוכה רבה בחיפה ונשמעו דרישות תקיפות מן הממשלה לדאוג לסיפוק אמצעי הגנה לעיר - מקלטים וסוללות תותחים להגנה אנטי-אווירית.

 

העתקת קישור