דברים בישיבת מרכז מפא"י תל-אביב, 1.8.1940
[---]
בימים אלה נפגשתי
עם מפקד כוחות האוויר בארץ. לפני ימים אחדים הוא ערך מסדר לכוחות הצבא אשר בסרפנד
והביע את התפעלותו מן החומר האנושי שלנו וגם מקצב ההיענות של היישוב למילוי הגיוס.
אתמול, כשנזדמנתי אתו במסיבה של יהודים ואנגלים, הוא פשוט לא מצא די מלים לגמור את
ההלל עלינו, שיבח מאוד את טיב החומר האנושי, ואמר כי פלא הוא בעיניו כיצד נתגייסו
במשך 3-2 שבועות 1000 איש לחיל התעופה. כן הוסיף, כי בשביל היהודים זהו מעשה בעל
חשיבות מרובה, באשר עם הגיוס לחיל הזה הם מצטרפים לפורמציה היעילה ביותר של הכוחות
הבריטיים במזרח התיכון. הוא הביע הנחה, כי רבים מאלה שנתגייסו ל"שירותי
הקרקע" של חיל התעופה יגיעו במרוצת הזמן גם לכלל שירות כטייסים ממש.
מפקד כוחות-האוויר
הסביר מנין נובע הצורך הדוחק באנשים לשירות בחיל התעופה: לפני כניסת איטליה למלחמה
נתקבלה הוראה ממשרד המלחמה בלונדון להחזיר לאנגליה חלק מבעלי המקצוע ומאנשי המפתח
שבחיל התעופה, והובטח להמציא תמורתם טירונים, אשר יתאמנו במזרח התיכון; והנה בוצעה
רק מחציתה של התוכנית: שלחו את האנשים הדרושים לאנגליה, אולם בטרם הספיקה להגיע
התמורה נכנסה איטליה למלחמה והים התיכון נסגר. שלטונות התעופה הועמדו אז בפני
מחסור דוחק באנשים ופנו ליהודים בארץ ישראל.
[---]
עוררתי את שאלת הקשר
שלנו עם המגויסים שיהיו במצרים; הסברתי, כי האנשים נשלחים לארץ נכר והם זקוקים
לקשר עם הארץ. הובטח לנו כי תינתן בזה כל הקלה אפשרית, כשהקבוצות תגענה למקום
המיועד להן, ידרשו השלטונות מאתנו רשימה מדויקת של אנשינו ותינתנה לבאי כוח
הסוכנות כל ההקלות של גישה למקומות אלה. עמדתי במיוחד על הצורך בפעולה תרבותית
בקרב אנשינו במצרים; כי הם יימצאו בסביבה זרה וצריך לארגן בשבילם מסיבות, נשפים,
להמציא להם ספרים ועיתונים וכו', כדי להמתיק לאנשים היותם בנכר. אף בנידון זה
הובטח לעשות כל מה שאפשר למען נוכל לנהל פעולה תרבותית באופן חופשי וכדי שאנשינו
ירגישו את עצמם מאושרים וכמו בבית.
לדעתי, זה דבר חשוב
מאוד. דברים אלה נאמרו אומנם במסיבה פרטית ועדיין אינם קבועים במסמרות של תקנה
רשמית, אבל נוכחתי לדעת כי אפשר גם לשוות להם צורה רשמית. אנחנו נתבעים עכשיו
לדאוג לאנשים בעלי יכולת תרבותית לשדה פעולה זה, כדי ש-1000 הבחורים שלנו, אשר
ילכו למצרים, יימצאו באווירה תרבותית עברית וכדי שתרום קרנם בסביבה האנגלית
והמצרית.
אגב, הוברר לי כי
במצרים אין מגייסים אנשים לחיל התעופה. התעניינתי בזה, כי רציתי לדעת אם כוח התעופה
במזרח התיכון יהיה מעורב מיהודים ואנגלים, או שיהיה כוח משולש: אנגלים, יהודים
ומצרים, ונתברר כי זה יהיה רק כוח אנגלי יהודי, באשר מספר הערבים שנתגייסו לחיל זה
הוא מועט מאוד ואת המצרים אין מגייסים כלל. הובטח לנו כי אנשינו יהיו מרוכזים ככל
האפשר בחטיבות גדולות.
אשר לפלוגות
הלוחמות [---] (אגב, אין זה נכון לכנות פלוגות אלו דווקא כ"לוחמות",
באשר גם חיל התעופה הוא כוח לוחם וכן הפורמציות האחרות, ונכון יותר לומר: פלוגות
רגלים), בעניין זה אין בהירות מספיקה. כפי הנראה, ישנה החלטה (שעודנה טעונה אישור
באיזה מקום) לגייס 6 פלוגות רגלים: שלוש פלוגות יהודיות ושלוש ערביות. ידוע לנו כי
השלטונות מביאים בחשבון אפשרות שהערבים לא ייענו לגיוס זה. וייתכן כי חשש זה גורם
עיכוב בהקמת הפלוגות האלה. אבל, כפי הנראה, מנוי וגמור להקים אותן, ואין זו אלא
שאלה של זמן. אפשר לשער כי הטרידה את השלטונות שאלת מעמדן הרשמי של הפלוגות האלה,
והמסקנה שהגיעו אליה היא, שהפלוגות תהיינה קשורות לגדודים בריטיים. [---]
[---]
בקשר לגיוס זה
נתעוררה אצל הממשלה באופן רציני השאלה של הסדרת החומר האנושי בארץ, מתוך החשש פן
יגדל תאבונו של הצבא עד שיבולע לחייה המשקיים של הארץ. בשיחות עם השלטונות נוכחתי
לדעת כי ניבעה פרץ בין גישתם של שלטונות הצבא לגיוס לבין זו של הממשלה האזרחית. אף
נוכחתי כי הממשלה מביאה אותנו בחשבון כבעל ברית שלה לעמידה משותפת נגד התביעות
"המופרזות" של הצבא. למותר הוא לומר, שאין אני מוציא מן החשבון כי מצוי
כאן נימוק פוליטי. כלומר, שאין הדבר רצוי לממשלה שמאמץ השתתפותו של היישוב היהודי
ועזרתו במלחמה יחרגו מן המסגרת הצנועה, אשר הממשלה התוותה להם. היא משתמשת בנימוק
הכלכלי, בדאגה לחייה המשקיים של הארץ, אך אין זו אלא אמתלה.
עם זה יש לציין כי
אצל אחדים מאנשי הממשלה (אצל מילס, מנהל מחלקת-העלייה, בלי ספק) ישנה דאגה כנה
לגורל המשק בארץ ולחלוקה רציונלית של החומר האנושי. אנחנו שמחנו לקראת הבירור הזה,
ועשינו ניסיון לקשור אותו עם ענייני העלייה. אולם יש הבדל בין גישתה של הממשלה
לצרכיו של היישוב, שהיא גישה סטטית, כאל כמות קבועה, לבין גישתנו אנו, כי אותנו
מעניינת הגדלת היישוב. העניין המעשי, ששימש עילה לבירור הזה עם הממשלה, הוא השיעור
השלישי של מכסת העלייה למחצית השנה הנוכחית. מתן הרישיונות של השיעור הזה חל היום,
ולא מן הנמנע כי הוא יידחה בגלל הדרישות שאנחנו הצגנו. בשיעור זה עמדנו לקבל רק 70
רישיונות לעולים עובדים. במצב הדברים הקיים בקרב הפליטים, המרוכזים בגבולות שונים,
פירושו של דבר כי את 70 הרישיונות האלה צריכים אנו לחלק לא לחלוצים, כי אם לפליטים
סתם (אם אנו צריכים להעלות, למשל, את יצחק ניידיץ', או עסקן דומה לו, אי אפשר שלא
ניתן רישיון). עם זה ראינו, כי אין כל סיכוי לכך שנוכל לנצל כל הרישיונות של בעלי הון,
או הרישיונות המיועדים לתלמידים רגילים (לאוניברסיטה או לטכניון בחיפה), באשר מצד
אחד אין מועמדים כאלה, ומצד שני נתונים מוסדות החינוך הנ"ל במצב כספי קשה. על
כן הצענו לממשלה, לתת 600 רישיונות מסוגים אלה בשביל עולים עובדים.
מתייצבת כמובן שאלה
חמורה: מנין יבואו עולים אלה? עוד לפני שבועיים אפשר היה להגיד כי יבואו מהארצות
הבלטיות, מארצות הבלקן, משבדיה ומאנגליה. בינתיים נשתנה המצב בנידון זה. אף כי
באופן רשמי עדיין לא הוטל איסור על יציאת אנשים מהארצות הבלטיות, הנה עובדה היא
שיושבים שם מאות עולים ואינם זזים. לעומת זה באות יום יום דרישות רבות להוספת רישיונות
לארצות אלו, ואנו לא אמרנו נואש. אשר לארצות הבלקן, אין איש יודע מה יתחולל בהן
בעתיד הקרוב. בכל אופן, ישנן ידיעות כי הממשלה מביטה בעין רעה על העלייה מרומניה
(בשל חשש של קשרים עם ארצות האויב). אף על פי כן הצגנו את הדרישה בדבר החלפת 600 רישיונות.
אולם מכיוון שהממשלה יכולה להסתמך על המצב הכלכלי הקשה בארץ, הצבענו על העובדה,
שהגיוס מרוקן את הארץ גם מבעלי מקצוע וגם מפועלים חקלאיים, אף הדגשנו את האפשרות של
תביעות צבאיות נוספות ודרשנו, כי לפחות במסגרת המכסות שקבע הספר הלבן תינתן לנו
האפשרות למהר ולהכניס יהודים לארץ. עדיין מוקדם לנבא מה תהיינה תוצאות ההשתדלות
שלנו.
