[1] לאחר פיצוץ מלון "המלך דוד" הוחלט במימשל הבריטי לרכז את המשרדים הממשלתיים, הפזורים בירושלים, באזורי ביטחון מגודרים, שכונו בפי היהודים "בווינגרד" (על שם שר החוץ הבריטי ארנסט בווין). "שערוריית הנישול של בתי-מסחר, עסקים ומשרדים ממרכזם ברחוב יפו, בקירבת מגרש הרוסים וברחוב הנסיכה מרי, הולכת ומתרחבת. [...] בבניין ג'נרלי בלבד נמצאים 38 משרדים של עורכי-דין. יחד עם משרדי עו"ד שנושלו מבניין הרוסים ובית אפ"ק מהווה סוג זה בלבד כמאה במספר. [...] מעשה השלטונות נראה כמעשה-עונש אכזרי, המכחיד בערב אחד מרכז מסחרי יהודי" ,"דבר", 2.8.1946); "אלה המנשלים עתה מאה בתי-מסחר, משרדים, בתי-מלאכה, בנקים סוכנויות ובתי-עסק יהודיים בירושלים ינסו לשווא להסתתר מאחרי הטענה, כי טעמי ביטחון מחייבים את המעשה" (שם, 4.8.1946).

[2] זאבה - בתם של סימה ואברהם ניסן (קצנלסון).

[3] מתתיהו (מתי) פלד (איפלנד), לימים אלוף ומזרחן. בשנת 1936, מושפע מהידיעות על מלחמת האזרחים בספרד, החליט מתי, אז בן שלוש-עשרה, יחד עם חברו בן-גילו יוסף גליקליך, להצטרף ללוחמים הרפובליקנים. השניים יצאו מעירם ירושלים צפונה וחנו עם לילה בקבוצת כנרת, שם התגוררו ידידי משפחה, רבקה ומאיר ספיר, שהזעיקו מייד את הוריהם (על התרשמות מ"ש מאלוף מ' פלד ר'  יומ"א א', עמ' 80- 81).

[4] שרה הרצוג - רעיית יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי האשכנזי לארץ-ישראל מסוף 1936.

[5] כינוי חיבה לדוד גולומב, בנם של עדה ואליהו גולומב.

[6] הרב הראשי הרצוג סייר אז במחנות העקורים באירופה ונועד בלונדון עם ראש הממשלה, שר המושבות והארכיבישוף מקנטברי ואגב כך השמיע הצהרות מדיניות ואף בישר על שיחרור המנהיגים.

[7] העוצר בי-ם היהודית החל בשעה 6.

[8] אסתר ופרופ' אברהם רייפנברג. א' רייפנברג, ממקימי החוג לכימיה באוניברסיטה העברית ירושלים, התמחה בחקר קרקעות ארץ-ישראל. התנדב לצבא הבריטי במל"ע-2.

[9] ד"ר צמורי - רופאת שניים בקופ"ח ירושלים.

[10] ד"ר הלנה כגן. רופאת ילדים חלוצה. פעילת ויצ"ו, כלת פרס ישראל ב-1975.

[11] "אוויס שולמן, מניו-יורק, אשת רב [רפורמי, צ'רלס], עסקנית של 'המילווה', ידידה ותיקה" ,יומ"א, עמ' 1609).

[12] עובדי המחלקה המדינית, שטיפלו בסידור סיוריה ופגישותיה בארץ.

[13] במכתב אל ז"ש מ-27.7.1946 עמד מ"ש על האפשרות שייאלץ לפרוש מתפקידו אם מסיבות פנימיות ואם מחיצוניות:

אני חושב עמוקות על עתידי. רואה בבהירות אפשרות תמורות. הס מלהזכיר זאת לאיש, כי אם יתפשט - ינוצל בחוץ ן...] כל עוד המערכה בתוקפה (כאילו!) יש לגרש כל הרהור. אבל לאחר חיסול הפרשה - יש יום חשבון. סוף סוף מישהו אחראי לכֶּשֶל. גם ייתכן שייווצר מצב, שלא יתנני להמשיך בתפקידי בי-ם (ובל-ן [לונדון]), עכ"פ בלי הפסקה מסוימת.

נראה, שב"כשל" מכוון מ"ש להצלחת הבריטים בפיענוח מברקי הסוה"י ובתפיסת מיסמכים סודיים, שהיו ברשותו בעת מעצרו בת"א וכן בדירתו ובמשרדי הסוכנות בי-ם (לדברי צ"ש במכתב 5, החרימו הבריטים 4 תיקים שהיו בחדרם במלון; במכתב לז"ש, שבו הגיב על דברי א' ששון במכתבו אליו מ-15.7.1946, כי מיסמך על מו"מ של הסוה"י עם מנהיג הנוצרים בלבנון נפל בידי הבריטים, ציין מ"ש כי המיסמך היה "באמתחתי"), אך אפשר שהכוונה לאחריות אישי ההנהגה, ובתוכם הוא-עצמו, לקו המדיני שהוליך למשבר "השבת השחורה". ב"מצב שייווצר ולא יתנני להמשיך בתפקידי" כוונתו, כנראה, לאפשרות שלאחר השיחרור יסרבו הבריטים לעמוד איתו בקשר כנציג הסוה"י.

[14] במאמר הראשי של פ"פ ביום ו', 2.8.1946, שנוסח בחריפות יתרה, נטען כי המרחק שנוצר בא"י לאחר זוועת "המלך דוד" בין שלילת חירות הביטוי לדיכוי מוחלט, נעשה מיקרוסקופי:

קול העם ן...] יכול להישמע עתה רק מעל גבי עמודים אלה, שכן העיתונות העברית נכבלה והושתקה יחד עם שליש היישוב היושב בת"א, הנתונה בעוצר מאי יום ג' [...] העוצר בי-ם ואח"כ בת"א, והחיפושים והחקירות שם, שכמעט אין להם אח ורע בתולדות החברה הנאורה, לא יביאו את הציבור היהודי לידי שיתוף-הפעולה הדרוש לשירוש הפושעים והמטורפים [...] הצעדים שנקטו השלטונות [...] לא יושמו בגרמניה, למשל, שם, למען השלום העולמי, הצורך לחשוף ולהעניש את הרוצחים ההמוניים הנאצים היה דחוף לא פחות מאשר הצורך לחשוף ולהעניש את הטרוריסטים האי"ים. ובמשך כל הזמן הזה, בעוד מטופחת תקווה שהיהודים יהפכו למין חברה ויגילנטית, מוחזקים המנהיגים בעלי ההשפעה, שאך הם עשויים להניע את בני עמם לטיפול בנגע, מאחורי גדרי תיל ומשמשים מטרה להשמצות והאשמות, שטרם הוכחו [...] באנרכיה חובה להילחם, אך לא בשיטות המולידות אנרכיה, לא בבידוד, עוצר ופגיעות במשק. הצבא יגלה לבטח שבצעדי ההשפלה הקיצוניים והכוללניים שנקט יגרום הקשחה, שתשים לאל כל תקווה לשיתוף-פעולה בשירוּש הטרוריסטים ובמשימות המכריעות, הממשמשות ובאות.

[15] הכוונה למאמר ולטר איתן בפ"פ, 30.7.1946 (ר' מכתב 54 הע' 4).