[1] עיירה מדרום לאיסְקידַר ובה תחנת הרכבת הסופית ונמל המעבורת של קושטא האסיינית.

 [2] ב"חבורתו", שבצאתה מבעל-בק מנתה 55 איש, היה מ"ש צוער יהודי יחיד. הוא מצא את עצמו בחברת "תורכים, ערבים, ארמנים, אלבנים וצ'רקסים, בני כל העמים שהיוו את האימפריה העותמאנית" (בן-אלול, "דבר השבוע" 10.12.1953). אחריו הגיעו לקושטא כ-100 חניכי ותלמידי ג"ה והסמינר למורים בירושלים, בשלושה גלים: "במאי 1916 באו למעלה מ-50 גומרי ג"ה ביפו, 30 מתלמידי ביהמ"ד למורים שלנו בי-ם ו-24 תלמידים ממוסדות חינוך אחרים בקבוצות קבוצות בדרך היבשה על פני אסיה הקטנה לקושטא, כדי להיכנס לביה"ס הצבאי התורכי" (ליכטהיים, עמ' 7 41).

[3]  פלוגה.

[4]  סידרת האימונים התנהלה בארבעה שלבים, במסגרת ארבע פלוגות שחנו בארבע עיירות נופש שעל החוף האסייתי של ים השיש, לא הרחק מקושטא - בין הַידר-פשה וקַרְטַל, מול איי הנסיכים.

[5]  בסיס חיל האוויר וביה"ס לטיס, שבו שירת משה גבירצמן, היה בעיירת החוף האירופית סן-סטפנו (היום יֶשִילְקוֹי). בנוסף, החזיק מ"ג חדר במלון "רובין", בפרבר פֶרַה, כנראה לבילוי סופי שבוע.

[6]  חופשת סוף השבוע הייתה ביום ו', יום המנוחה המוסלמי.

[7]  ה"דוד" הוא ד"ר אהרון בנימיני, מוֹדע מימים ימימה, כמתחוור מעדות מ"ש ב-1953 על ימי לימודיו בקושטא ב-1914: "בק'[ושטא] גרו בן-גוריון ו[יצחק] בן-צבי בחדר אחד עם בחור שלישי, יוסף סטרומזה, בפנסיון סטרי, בנבכי העיר. היו בעיר עוד סטודנטים יהודים, שבאו מן הארץ ושבאו מרוסיה ע"מ לעלות לארץ: [יצחק] נופך, גד פרומקין, לבנון [לימים ח"כ ועו"ד בי-ם], בנימיני [לימים רופא בת"א] ואחרים" (בן-אלול, שם 3.12.1953), מב"ה מספר על א' בנימיני בתרשומת ל-24.10.1916: "אתמול בערב, בעת ישיבת הוועד המפקח של הגימנסיה, נכנס רופא צבאי תורכי אל הישיבה לדבר עם הד"ר מטמן, והנה זה רופא צבאי שבא אך עתה מקושטא וראה את הצעירים שלנו [המגויסים היהודים מא"י] ומסר לנו בשמם את דרישתם שלום. שמו אהרון בנימיני, מן היהודים ההרריים שבקווקז הרוסי. והוא מדבר רוסית, צעיר לאומי וציוני, והוא גם בא ללמוד בקושטא את תורת הרפואה עוד קודם המלחמה וגם קיבל את הנתינות העותמאנית בעת אחת עם [יצחק] בן-צבי, צעיר מ'פועלי ציון', בכוונה תחילה לעבוד אח"כ בא"י. והנה עתה הוא רופא צבאי ושולחים אותו אל החזית המדברה, לבאר-שבע. הוא מתאר את מצב הילדים [במחנות האימונים בקושטא] בצבעים שחורים" (עמ' 375-374), על א"ב באותם ימים כתב דב לרבקה ב-4.6.1917: "היום נסעתי לאום-דֶבקֶל, תחנה זמנית של המסילה ואדי סרר-ב"ש בשביל להתראות עם הד"ר בנימיני. נסעתי ונזכרתי בבנימיני בקושטא. נזכרתי במכתב שכתב הביתה למשפחתו ובו דיבר בהתפעלות כזאת על נגינתך באותו קונצרט" (אמ"ש; גרא עמ' 184); ובמכתב למ"ש באדום מ-15.8.1917: "בדבר 'מחלתי' הייתה לי תעודת אחד הרופאים מביה"ח בתל-שריעה בשם ד"ר בנימיני" (אמ"ש; גרא עמ' 192).

[8]  אף שחבורת הא"יים הגיעה לקושטא אך כשבוע אחרי מ"ש, גרמו הנסיבות לפיגורם אחריו, בסידרת אימוניהם, בחודש תמים.

[9]  בתרגום מתורכית: בוסטנג'י, ביה"ס לקציני מילואים, המחנה ה-4, מס' 12701, מוסה היפואי.