דברים בישיבת מרכז מפא"י                                                 תל-אביב, 14.4.1940

 

הנהלת הסוכנות יושבת על אותה מדוכה [איך להגיב על חוק הקרקע] [---] הוצעה הצעה שבבירור על הקו המדיני בתוך ההנהלה נגיע לכלל מסקנה, כדי שאפשר יהיה להציע אותה במושב הוועד הפועל הציוני [שיתכנס ביום ה' הקרוב]. נבחרה ועדה בת שניים, גרינבוים[1] ואנוכי, לנסח את מסקנות הבירור. [---] בהנהלה נתקיים דיון על הנוסח הזה, והוא טרם נסתיים. סעיף אחד של המסקנות שנוי במחלוקת. הבירור בסעיף הזה צריך להסתיים בישיבת ההנהלה שתתקיים לפני מושב הועד הפועל הציוני.

בנסחה את המסקנות, לא נתכוונה הוועדה להביע את דעתה היא דווקא, אלא למצוא נוסח שיאפשר מוצא משותף. אולם, למען הוציא אשליות מלבות החברים, עלי לאמור, שאף כי בן-גוריון השתתף בישיבת ההנהלה (לא כחבר אלא כמוזמן)[2] וציין לטובה את נוסח המסקנות, הרי אין זה משנה את המצב לגבי דידו, והוא הודיע כי לא יבוא עוד לישיבות ההנהלה.

נוסח המסקנות:

"א. ההנהלה חוזרת ומאשרת את החלטותיה מחודש מאי 1939, הקובעות את קו פעולתה ומלחמתה נגד מדיניות הספר הלבן ורואה החלטות אלו כטעונות הגשמה מתמדת גם במסיבות המלחמה".

(אין לנגד עיני נוסח ההחלטות מחודש מאי 1939, אך במידה שאני זוכר אותן, הן כללו סעיפים אלה:

א. אי ציות לחוקים שיחוקקו על יסוד הספר הלבן;

ב. אי השתתפות במוסדות קונסטיטוציוניים שייווצרו בארץ עקב הספר הלבן ובכל מוסד המסמל מעמד של מיעוט ליהודים בארץ ;

ג. כיוון מדיני אסטרטגי בפעולתנו היישובית;

ד. ביצור כושר ההתגוננות שלנו).

"ב. ההנהלה מחליטה על פעולת תעמולה ומחאה שיטתית נגד הספר הלבן, שתהא מכוונת להוקיע בפני דעת הקהל העולמית, ובייחוד בפני זו של ארצות-הברית, את הפרת האמונים מצד הממשלה הבריטית כלפי העם העברי ואת הסתירה בין הסיסמאות שדוגלת בהן אנגליה במלחמתה נגד גרמניה הנאצית ובין מדיניותה הארץ ישראלית. במיוחד יודגשו בתעמולה זו דבר התכחשות הממשלה הבריטית להתחייבותה, [התכחשות] הכלולה בגזירת הקרקע, ויסוד ההפליה הגזעית לרעת העם היהודי שמכניסה גזירה זו לתחיקה הארץ ישראלית".

"ג. (וזהו הסעיף השנוי במחלוקת) ההנהלה מחייבת מעשי תגובה מחושבים נגד פגיעות השלטון הבריטי במעמדו, בזכויותיו ובכבודו של העם היהודי בארץ ישראל, מעשים שיהיו מיועדים להביא לידי ביטוי את התמרמרות היישוב העברי, להבליט את הנזק שגורמת מדיניות הספר הלבן לחיי הארץ ולשמש הזהרה מפני התוצאות החמורות של כל ניסיון להטיל על היישוב את מרותו של השלטון הערבי".

"פעולות תגובה אלו צריכות להיקבע מתוך שמירה קפדנית על גבולות נאותים והימנעות מכל צעד העשוי בתוצאותיו להיות לרועץ למעמדו הכלכלי והמדיני-מוסרי של היישוב".

אוסישקין הציע למחוק לגמרי את הסיפא של הסעיף הזה ולהשאיר רק את הרישא. הובעה גם דעה, שהביטוי "הימנעות מכל צעד העשוי בתוצאותיו להיות לרועץ למעמדו הכלכלי והמדיני מוסרי של היישוב" מרחיק לכת ומוציא מגדר הפעולות יותר מדי מעשים. ודעה שלישית נשמעה, לא לקבל מסקנה בעניין "הגבולות הנאותים", ובמקום זה להקים אורגן של ההנהלה, אשר יחליט על הפעולות שצריכות להיעשות. כאמור, סעיף זה נשאר פתוח.

"ד. לגבי המלחמה בגזירת הקרקע קובעת ההנהלה כיווני פעולה אלה:

1. בירור האפשרות להוכיח את אי חוקיותה של הגזירה באמצעות מוסדות חבר הלאומים, או [באמצעות] בתי דין בריטיים או בין-לאומיים.

2. מיצוי כל האפשרויות של התאחזות קרקעית וחקלאית באזור האסור, על ידי כיבוש קרקעות שכבר נרכשו או שאפשר להביא את רכישתם לידי גמר, על ידי הרחבת השטחים הגאולים, כריתת הסכמים עם בעלים ערביים על העברת קרקעות חדשות לרשות יהודים בדרכים העוקפות את החוק ועל ידי כיבוש שטחי אדמת הפקר ושטחים פנויים של אדמה ממשלתית.

3. יצירת יישובים יהודיים במרכזים העירוניים של האזור האסור.

4. הגנה בכל האמצעים האפשריים על ההתיישבות היהודית נגד כל התנקשות בה מצד השלטון".

"ה. ההנהלה רואה בהגברת מפעל הבניין בכל השטחים ובגיוס כוחות העם להרחבתו דרך עיקרית לביצור עמדת העם היהודי בארץ ישראל ולעמידה בפני כל מזימת קיצוץ וחיסול".

נתעוררה שאלה, אם יש להוסיף למסקנות אלו סעיף בשטח הפעולה הערבית. נוסח של סעיף כזה הוכן, אבל נדמה לי כי שיקול דעתם של רוב חברי ההנהלה נוטה שלא להכניס סעיף כזה למסגרת המסקנות האלה.

יש לי הרושם, שההנהלה בהרכבה כיום נמצאת בדרך למוצא משותף, ויכול להיות שזה יהיה גם מוצא בשביל הוועד הפועל הציוני. אולם המוצא הזה, שיכול להיות משותף לכל חברי ההנהלה, איננו מחסל את דבר התפטרותו של בן-גוריון.

 

הערות