א-ן,  יום ה',  1.8.1946

לשאלת הביקור. מרים מבקרת אי-רישמית ודרך זו לא תיתכן בשבילך.[1] אילו חיים היה בריא, היה יכול לבוא הוא בדרך זו, אך לא את. ברכה באה והתראו, אך האיש כאן[2] דרש מדוד  ש י צ ו ו ה  עליה לא לעשות כזאת יותר.

אשר לאחת לחודש - מסיבות מקניטות ומשפילות. עומדים זה מעבר לגדר וזה מעבר לגדר, ובין שתי הגדרות כמה מטרים, וצועקים, בייחוד כשיש עוד מתראים וצריך להתחרות. ובכל המקרים הפגישה בנוכחות. מוטב להֵאָזר.

את יודעת מה? שילחי לי פעם פרחים - ציפורנים! או אפילו שושנים (סגורות!). אם תשלחי - הַרבי, להותיר לברני ולדוד.

שאלותיך העובדתיות ביחס לספרות הַפני אל ז"ש. אשר למה שיהיה - איני סבור שיהיה דין ודברים.[3] אך במחשבתי אני כל הזמן מתכונן לכך.

אצלנו הונהג סדר חדש - עלינו לכבות החשמל ב-11. מבחינה אחת זו לטובה - תריס בפני איחורים בנשף וקיצור שֵנה. אך אחת התוצאות היא כתיבה חטופה, כי קשה לכתוב במשך היום ולעת ערב מצטבר הרבה.

סעי סוף סוף לת"א בתחילת השבוע הבא! תקלטי את כל סיפורי המעשיות ותעבירי אלי.

כתבתי לך בדואר וצירפתי מכתב ארוך ליצחק שנברג - הערות ל"ימים ידברו".[4]

נשיקות לכם.

מ.

אם רד"ק אינו עומד בדיבורו - שילחי לי תמונתי ואחזיר לך!