יום ו', 7/12/1956 -
איטליה-רומא
שכבתי אמש ב-1.30 - במיטה צחורה ועל כר רך,
תענוג! ישנתי בדיוק רבע שעה והקיצותי על לא דבר. כמחצית השעה התלבטתי בחבלי תרדמה
ללא הועיל. ב-2 קמתי וכתבתי יומן עד 3. אז שכבתי שוב והפעם נרדמתי אך התעוררתי
ב-6.30 ובזה נסתיים הלילה. נראה כי שיבושי המועדים תוך טיסה ממושכת הרסו כליל את
משטר השינה הסדיר.
בשבע הזמנתי תה הזמנתי תה ובפעם הראשונה לאחר
שבועות רבים הוגש התה כהלכה: טיון לחוד, וקומקום מים חמים לחוד, ועיקר העיקרים
כדית של חלב טרי! עוד בטהרן, באותה רפת הנקראת שם חדר המתנה של נמל האוויר, הוגש
עם התה הדלוח והפושר חלב משומר מתוך קופסה. אך כאן ברומא היה האות להוכיח כי נטשתי
את היבשת ללא חלב ובאתי ליבשת זבת חלב
טבעי.
הרגשתי עצמי מפורק מבפנים ופרוּק כל עול מבחוץ.
בפעם הראשונה זה מכמה חודשים הרשיתי לעצמי להתנהל בעצלתיים ולנהוג סחבת במהלך
הגילוח והרחצה. גם הסתפרתי במלון ואחר כך יצאתי לשוטט בחוצות וקניתי דברים של מה
בכך. היה יום חורף צונן אך ברוך שמש והאוויר היה נפלא בזוהרו וברעננותו. ארוחת
צהריים אכלתי אצל אליאס. ג'וליה [אשתו] עודנה צולעת ופִּצעה טרם הגליד. מתארחים
בבית [בנו] משה וטובה ובתם מז'נבה. חזרתי למלון ושכבתי. דימיתי בנפשי כי אצלול
בתהום של שינה, אך לאחר רבע שעה הקיצותי וחזרתי לכתיבת היומן. לתה באתי שוב לבית השגריר
והפעם ישבתי ארוכות עם האב והבן. אני רושם את הדברים באיחור רב והרבה טושטש בזיכרוני.
ציינתי את שתי האשליות שנתפסו להן אנ"ש בארץ: כי תחת מחץ ההתקפה המשולשת
מוכרח נאצר לנפול וכי בעקבות נצחוננו יבוא השלום. תוך בירור הגענו למסקנה כי סדר
המאורעות שחזו אנשינו היה משובש: הסדר לדידם היה: פלישה - מיגור נאצר - עליית
שלטון חדש. אך כל עוד לא הוכן שלטון חדש לא היה נאצר מוכרח לנפול ולמעשה לא היה מי
שיפילו. הסדר הנכון שהיה טעון חזון-מראש היה אחר: פלישה - עליית שלטון חדש - נפילת
נאצר. לפיכך, שטות ושטחיות הייתה לסמוך על נפילת נאצר תחת מחץ המכה הצבאית גרידא,
מבלי שיוכן מחדש השלטון היורש, אלא תוך סברה בעלמא כי מישהו מוכרח לקום ולתפוס את
הרסן. הדילטנטיות המדינית בהכנת המבצע הצבאי הייתה ממש מבהילה. אליאס רואה את מעמד
נאצר איתן, גם אם ירדה קרנו במידת-מה בארצות השכנות. כן הוא סבור כי נאצר אינו
מעוניין כלל בניקוי התעלה ובתפעולה ויש בידו כושר-מיקוח רב לסחוט ויתורים מהמערב
תמורת הניקוי. את השלום רואה אליאס רחוק משהיה אי פעם, אלא אם כן יעלה בידינו
לעשות משהו רציני למען יישוב הפליטים. ברור כי הוא מחייב קבלת עול הדאגה לקליטת
פליטי עזה, אם גם אינו מעז לומר זאת בפה מלא ביודעו את עמדתי בעניין זה. הוא מאזין
יום יום לרדיו קהיר. לדבריו, אין כלל לשער ואין לשאת את האש והגופרית של שנאה
ותאוות נקם הנשפכת מאותו מכשיר.
עם כל חדירתו לעניינים מתמיה אליאס בתמימותו.
עד לשיחה איתי היה בטוח כי הגרסה הרשמית של ירושלים בדבר היעדר קנוניה בינינו לבין
שתי המעצמות היא האמת לאמיתה. כשסיפרתי לו כי מסרתי בעניין זה עדות שקר בבומביי
ובמקומות אחרים - נדהם ואמר: "אם כך, הרי גם אני מסרתי הודעות כוזבות!"
בנו אף הוא התפלא על האשלייה שחי בה אביו. הוא שמע בפריס דוח מפורט מפי אחד מקציני
אג"ם מהארץ, אשר כנראה ידע ומסר פרטי פרטים על השתלשלות העניין.
מכמה בחינות מצאתי את הבן הרבה יותר ער ורענן
מאביו. אין ספק כי משה זה הוא חריף מוח ומסוגל לניתוח נוקב, אבל הוא בטוח יותר מדי
בעצמו ובמקורותיו ואינו מרסן עצמו על ידי הפקפוק שמא אינו יודע או אינו מקיף
בראייתו את כל הזירה.
לפי מקורות משה הרי כל הסיפורים שנפוצו ממקורות
צרפתיים ובריטיים וישראליים על כמויות עצומות של נשק רוסי שהוזרמו בזמן האחרון
לסוריה הם שווא ושקר. אומנם הולך ומתקבל נשק, אך בכמויות מוגבלות בתכלית, והכל לפי
רכישות שנעשו קודם, ולא בעקבות איזו החלטה סובייטית שנתקבלה כאילו לאחר מסע סיני
להפוך את סוריה לארסנל סובייטי חדש במקום מצרים. כן כופר משה הן ברודנותו של אותו
קצין-ביון [קול' עבדול חמיד סראג'] והן בהיותו כלי שרת עיוור בידי הרוסים.
עייפתי עד דכא כתוצאה משיחה ממושכת זו ואליאס
השכיבני לישון לשעה קלה.
לארוחת ערב בבית אליאס המנכ"ל של משרד החוץ האיטלקי, מיודעי מאשתקד בפריס, ידיד ישראל, רוֹסִי לֶנְגִי. בבואי
לרומא הודיע לי אליאס על ארוחה זו כעל עובדה מוגמרת. רגזתי על כך. שליחותי מטעם משרד
החוץ נסתיימה בפנום פן. לרומא באתי על דעת עצמי. אין כל טעם להפגישני עכשיו,
בהיותי איש לא רשמי לחלוטין, עם נציגים רשמיים של ממשלות ולערב אותי בייצוג
ענייניו על ידי השגרירים המוסמכים. אליאס טען כי קיבל הוראה ממשרד החוץ לשתפני
בארוחה זו למען אתן יד למשימות ההסברה שהוטלו על נציגויותינו במערב אירופה לקראת
כנס נאט"ו בפריס, אליו יוצא רוֹסִי לֶנְגִי מחר כמצטרף לשר החוץ שלו, הנמצא
כבר שם. ההוראה היא לדאוג כי עניינים בחצי אי סיני לא יוחזרו לקדמתם שלפני המבצע
וכי מדינות נאט"ו שבאירופה יפעילו בכיוון זה לחץ על ארה"ב החשודה על
מזימה לספק בכל את נאצר ולבנותו מחדש. אמרתי כי אם אין ברירה אלא לדרוש מנציגים
רשמיים להופיע בפני הממשלה האיטלקית בהודיה גלויה על עמידתנו כדלים וריקים בחזית
וושינגטון, וזה לאחר שהיה מקובל לראותנו כבעלי השפעה רבה שם, הרי בלית ברירה עליהם
לקבל על עצמם משימה חִסרת-תהילה זו, אבל הבין לא אוכל מדוע מוטל עלי להשתתף בזה.
כל טענותי אלו היו כמובן רק לשם "הוצאת קיטור", שכן הארוחה נקבעה
והשתתפותי בה הובטחה לפני בואי ולא יכולתי להכשיל את אהובי את אליאס.
השיחה המדינית עם רוסי לנגי הייתה הרבה יותר
קלה משחשבתי. לא היה צורך במאמץ לשכנעו - למעשה הוא עצמו פתח בשתי ההנחות אשר אותן
ביקשנו להקנות לו: אין לחזור ל"סטטוס קוו אנטה" ויש לגייס בכיוון זה את
כל הלחץ האפשרי על ארצות הברית ההולכת לעת עתה בתוהו לא דרך. מרבית שארית הערב
בילינו בשיחה בלשנית. האורח חקר ודרש במופלא שבתחיית העברית ועשיתי כיכולתי לסיפוק
סקרנותו.
