[1] "הזקן המטורף" - דב"ג. במכתב 12 מתייחסת צ"ש במפורש "לב"ג המטורף", ולהלן, במכתב זה, היא אומרת: "לפי פקודת הזקן" בהתכוונה בבירור לב"ג, ועוד מאוזכר ב"ג כ"זקן" בכמה מכתבים להלן; "הרופא" – ד"ר משה סנה, ראש המטה הארצי (רמ"א) של ה"הגנה".

[2] פיצוץ מלון המלך דוד בוצע בידי האצ"ל. בעקבות הקמת "תנועת המרי העברי" וכתגובה לאירועי "השבת השחורה", ניתן אישור ה"הגנה" לפיצוץ המלון. הפעולה נדחתה מספר פעמים מסיבות שונות ובינתיים יצאה ממטה ה"הגנה" הודאה להשהות את פעולות המאבק. ב-19.7.1946, בשעה 11.30, כתב משה סנה למנחם בגין פתק בזה הלשון: "שמעתי מחברי על מהלך השיחה האחרונה. אם עודך מחשיב את פנייתי האישית, הריני מבקשך בכל לשון של בקשה להשהות את הפעולות העומדות על הפרק לימים ספורים נוספים": וב-22.7.1946: "עליך לעכב לפי שעה את הפעולה בירושלים". (את"ה, 80/פ42/50). "האצ"ל טוען שקיבל אישור, אך האישור התייחס לביצוע הריסת בניין ולא לפגיעה באנשים, ולא לפעולה שיש בה רצח" (עדות דב יוסף, 2.6.1970, את"ה 24/37). "מנחם בגין [מפקד אצ"ל] ואני החלטנו לקיים בירור בנוכחות יצחק [שדה] ו[עמיחי] פגלין [קצין המיבצעים של אצ"ל]. כל צד טען טענותיו, והבירור נסתיים ללא מסקנות" (עדות ישראל גלילי, שם). ר' גם בגין, עמ' 202-191.

[3] אסתר - אחות נחמה ג'יקובס לבית דונדיקוב, רעייתו השנייה של הסופר, הפובליציסט והעסקן משה

סמילנסקי. מ' סמילנסקי הספיד את יוליוס ג'יקובס ברשימתו "יהודה ב"ר הלל י'עקבס ז"ל" ("הארץ", 30.7.46) והוסיף שם ביקורת חריפה על פיצוץ "המלך דוד".

[4] עו"ד שלום הורביץ (1880 -1956). יהודי אנגלי, יליד 1880, עלה לארץ ב-1923, תושב ירושלים, יועץ

משפטי לרבות מהחברות הכלכליות הגדולות (חברת החשמל, חברת האשלג ועוד) בתקופת המנדט הבריטי, פטרון אמנות.

[5] עו"ד אברהם לוין - עבד במשרדו של עו"ד שלום הורביץ.

[6] מקס המבורגר, מנהל מלון "המלך דוד".

[7] נורמן לוריא (1978-1903). עיתונאי ואיש קולנוע יליד דרום-אפריקה. היה כתב צבאי של החי"ל. אחי

ארתור לוריא.

[8] חלקו הראשון של פתגם רוסי: "סְמִירוּ פּוֹ נִיטְקַה – גוֹלוֹמוּ רוּבַּשְקַה", שפירושו: חוט מכל אחד - ולעירום תהיה חולצה. בהקשר שלפנינו: פירור מידע מכאן ומשם - והתמונה תצטייר במלואה.

[9] ליאו באום. יליד פראג. עלה ב-1939. עבד במזכירות הראשית של ממשלת המנדט כעוזר אדמיניסטרטיבי. בנו של הסופר והמשורר אוסקר באום.

[10] פני קון, רעיית האדריכל מיכאל קון. טיפלה באסירים מטעם הוועד הלאומי. "בהתאם למסורת הבריטית היה מותר לאנשים פרטיים מהימנים, שהודיעו על רצונם לבקר אסירים מנימוקים פילנטרופיים, לקבל מעמד של 'מבקר אסירים'" (עדות אורי מרץ, את"ה 34/21).

[11] משה יובל - עובד המחלקה המדינית של הסוכנות.

[12] ליאו (אריה) לאוטרבך - מנהל מחלקת הארגון של הסוכנות.

[13] רחל רעיית ד"ר אריה פיגנבוים, רופא עיניים. גיסתו של ויקטור לוי (אחות רעייתו יעל). הורי רחל ויעל היו מרגלית ויוסף בר"נ מיוחס (מרגלית - בתו של יחיאל מיכל פינס; יוסף מיוחס - בן למשפחה ספרדית היושבת בירושלים מהמאה ה-17, איש חינוך וסופר. מראשוני היהודים הספרדים שנשאו אשכנזיות).

[14] מבנייני האוניברסיטה העברית בהר-הצופים.

[15] ב-26.7.1946 הוציא גנרל אוולין בַרְקֶר (Barker), מפקד הכוחות הבריטיים בא"י ובעבר-הירדן, פקודת-יום לחייליו ובה הוראה לנתק כל מגע עם האוכלוסייה היהודית, כדי להענישם "באותה צורה שגזע זה שונא ביותר ע"י שיפגעו בכיסיהם ויראו להם את ריגשות תועבתנו כלפיהם". העיתונאי ג'ון קמחי פירסם הוראה זו בעיתונות העולמית. בעקבות הפרסום קמה סערה בציבוריות הבריטית ונשמעו קולות מחאה על הפן האנטישמי שבפקודה. בוויכוח על א"י, שנפתח בבית-הנבחרים הבריטי ב-31.7.1946, התייחס הרברט מוריסון, מנהיג בית-הנבחרים, להוראת גנרל ברקר:

אם כי הממשלה בטוחה, שההוראות היו מוצדקות כשלעצמן במצב העניינים הקיים בארץ, והיא מתחשבת בכך שחיילינו הורגזו והוקנטו, וכן בעובדה שהמכתב נכתב זמן קצר אחר ההתנקשות במלון המלך דוד - בכ"ז נאלצת הממשלה להסתייג מהנוסח שבו חובר המכתב. בעניין זה מטפל עתה ראש המטה הקיסרי וסבורני כי אנו יכולים להניחו בידיו הנאמנות של מרשל מונטגומרי ("דבר", 4.8.1946).

על פרשה זו סיפר אבא אבן:

כעבור ימים אחדים [אחרי פיצוץ מלון "המלך דוד"] ראיתי על לוח המודעות של MECAS (המרכז המזרח-תיכוני ללימודיים ערביים בי-ם) פקודת-יום מאת הגנרל ברקר. היה זה כתב פלסתר אנטישמי גס [...] נדמה היה לי, שהאינטרס הציבורי, ומכל-שכן היהודי, מחייב להפיץ ברבים את סגנונו של המיסמך כמו גם את תוכנו. כדי להימנע מפעולה מנקרת עיניים, עברתי שש או שבע פעמים על-פני לוח ההודעות, העפתי מבט של שוויון נפש על הפקודה, למדתי תריסר מילים על-פה, פניתי לחדר הרחצה ושם רשמתין על נייר, ואח"כ, בהיות הנוסח כולו בידי, נשאתי פעמי למלון "עדן" ושם ביקשתי לראות את ג'ון קמחי, שהיה אז בשיא תהילתו המקצועית כסופר ה"אובזרוור", ה"אקונומיסט" וה"טריביון" הלונדוניים. לא יצאו דקות מעטות וקמחי העביר את פקודת-היום בטלגרף מי-ם לעיתונות הבי"ל, ובה התגלגלו הדיה במלוא עוצמתם (אבן, עמ' 62).

דוד הורוביץ שופך אור נוסף על הפרשה בספרו  בשליחות מדינה נולדת:

באחד מימי העוצר בירושלים, בהיותי רתוק לבית מלוני מחמת שלא היה בידי רישיון-תנועה בעוצר, ואף נמנעתי, כיתר אנשי הסוכנות, מלבקשו מאת ממשלת המנדט, צץ לפני לפתע ידידי ג'ון קמחי, שרישיון העיתונאי שבכיסו זיכהו באפשרות תנועה חופשית גם בימי עוצר. "דבר לי אליך", פתח ג'ון. רגיל הייתי לבשורות רעות ועל כן שאלתי חרֵד מעט: "מה קרה?" "או אני או גנרל ברקר!" הפטיר בקצרה. לא ירדתי לסוף דעתו, אך הוא הוציא מכיסו פיסת נייר מקומטת, "קרא זאת", אמר. זה היה נוסח פקודת ההשמצה המפורסמת של ברקר, שקרא לקציניו לפגוע ביהודים "בנקודת התורפה שלהם - בכיסם". עיינתי בתעודה בחימה עצורה. "השלחת את התעודה לאנגליה?" שאלתי את קמחי. "כן", ענה. "המסרת זאת גם לעיתונאים אמריקנים? יש להניח, כי הצנזורה תנסה לעכב את המכתב בכל מחיר". "מסרתי'", ענה ג'ון בקצרה. למחרת היום קראתי את מכתבו של קמחי בישיבת ההנהלה והודעתי כי הוא הועבר לחוץ-לארץ. המכתב נתפרסם בעולם כולו, השלטונות קראו לקמחי, שלא הכחיש כלל את חלקו בפרסום המכתב הזה, אך טען כי לא היה סוד צבאי, אלא תעודה מדינית שמחובתו העיתונאית היה לפרסמה. מישהו העיר לגנרל ברקר, שכל מעשה-נקם או שילם מצידו עלול רק להזיק לו, והוא הבליג ובלע את הגלולה המרה ללא תגובה (עמ' 150-149).

פקודת-היום של גנרל ברקר פורסמה בכרוזי אצ"ל שהופצו ב-5.8.1946. הוראת גנרל ברקר בוטלה רישמית ב-9.8.1946 (סת"ה ג, עמ' 901).

[16] אַניה (חנה) אבן-טוב (מוטולנסקי), מנהלת הארכיב בסוכנות. לימים עוזרת ראשית וסגנית מזכיר הממשלה הראשון.

[17] הכוונה למאמרים הראשיים של "הארץ", שנכתבו בידי משה מדזיני ונדפסו בעמוד ב' במדור "מיום ליום" ללא חתימה.

[18] הילכה סברה, כי השלטונות הבריטים מתכוונים לחזור על "מיבצע אגתה", וזאת אף ביתר שאת (ר' להלן במכתב 48).

[19] כינוס הנה"ס המורחבת בפריס (מ-2 ועד 23 באוג', 1946). "הבוקר ממריאים לפריס מאחת הארצות השכנות שלושת חברי הנהלת הסוכנות החופשים בירושלים: הרב פישמן, א' דובקין, וד"ר א' שמורק. איתם יוצאת למושב גולדה מאירסון מהווה"פ של ההסתדרות" ("דבר", 30.7.1946).

[20] ראשי תיבות של Department Investigations Criminal - השם הרשמי של הבולשת במשטרת המנדט.