עם הספר

 

יעקב שרת                                                                                  

 

ב־10 בספטמבר 1952 חתמו שר החוץ הישראלי משה שרת, וראש ממשלת הרפובליקה הפדרלית הגרמנית (מערב־גרמניה) קונרד אדנאואר, על ״הסכם השילומים״ שמכוחו קיבלה מדינת ישראל מממשלת גרמניה סחורות ונכסי תשתית בשווי כ־883 מיליון דולר במהלך 12 שנה. הסכם היסטורי זה, שחילץ את מדינת ישראל בת הארבע ממשבר כלכלי חמור, שנבע ממחסור מאיים במשאבים נוכח השקעותיה הגדולות בשיקום הארץ ובביצורה לאחר מלחמת העצמאות, ובקליטת גלי העלייה, נתן אותותיו בהוויה הכלכלית, המדינית, הפוליטית, החברתית והפסיכולוגית של החברה הישראלית ומדינת ישראל לאורך ימים. שני תהליכים שונים באופיים נשתזרו בדרך להסכם: מזה פולמוס עז, שניטש בחברה הישראלית וחצה אותה לשני מחנות סביב עצם ניהולו של משא־ומתן בין יהודים וגרמנים בצל השואה שהתחוללה אך לפני שנים מעטות - פולמוס שהגיע לשיאו בשלושת ימי דיוני הכנסת על המשא־ומתן ב־7־9 בינואר, 1952 - ומזה משא־ומתן דיפלומטי־כלכלי שהתנהל בעיירה ואסֶנַר שבעיבורי האג, הולנד, בין משלחות שתי המדינות על תוכן ההסכם וממדיו הכספיים.

באחריות הלאומית והממלכתית לקבלת ההחלטה לפנות לממשלת גרמניה המערבית בדרישה לקבלת שילומים לעושק ולגזל של רכוש יהודי, שבוצעו בידי גרמניה הנאצית, ולמימושה של החלטה זו, נשאה המפלגה הראשה והמנהיגה בישראל ־ מפלגת פועלי ארץ־ישראל (מפא״י). רוב חברי מפלגה זו צידדו בכניסה למשא־ומתן עם ממשלת גרמניה המערבית הדמוקרטית, אשר קמה על חורבות המשטר הנאצי. מנהיגי מפא״י ובראשם ראש הממשלה דוד בן־גוריון ושר החוץ משה שרת, שהיו אחראים לניווט ספינת המדינה מראשית ימיה, נאבקו רעיונית ומעשית, בכנסת ומחוצה לה, במפלגות הימין והשמאל שפסלו נחרצות את הכניסה למשא־ומתן על השילומים. יד המחייבים הייתה על העליונה. הסכם השילומים הושג, נחתם ומומש.

מנהיג ומדינאי ישראלי אחד ־ משה שרת ־ גילם באישיותו ובפועלו את שני התהליכים שהצמיחו ומימשו את הסכם השילומים. כמי שעמד בראש משרד החוץ הוא שניצח על צעדי משלחת ישראל במשא־ומתן עם הצד שכנגד, כמנהיג ופוליטיקאי שני במעמדו לדוד בן־גוריון הן במפלגתם המשותפת, הן ברחבי מדינת ישראל, הוא שנשא בהתמדה בעול הפולמוס הרעיוני־פוליטי עם שוללי המשא־ומתן עד להבשלתו. אפשר שהסכם השילומים היה גדול הישגיו המדיניים כשר החוץ (1948־1956).

קובץ מסמכי פולמוס השילומים, המוגש בזה על־ידי העמותה למורשת משה שרת, מוקדש למאבק הרעיוני־פוליטי שהתנהל בארץ, ונועד להאיר את חלקו המרכזי של משה שרת בו. בשל חשיבותם ההיסטורית הייחודית של הסכם השילומים, ושל הפולמוס שניטש לקראתו וסביבו ועורר אחת מהסערות הפוליטיות־חברתיות העזות ביותר בתולדות מדינת ישראל, ראינו להביא בספר זה את דברי כל המשתתפים בפולמוס ולהציג במלואה את קשת הדעות, ההשקפות, הרגשות והרגישויות שבאו לידי ביטוי בדיוני הכנסת וועדת החוץ והביטחון שלה, בממשלה ובמוסדות מפא״י. עיקרון זה, המעניק לספר שלמות תיעודית, עמד לנגד עינינו.

הבאת הפרוטוקולים של הדיונים בנושא המשא־ומתן על הסכם השילומים במלואם, כפי שהתנהלו במסגרות השונות, גרמה לא אחת לגלישת התכנים ממישור הפולמוס אל מישור המשא־ומתן עצמו. אכן, שני תהליכים אלה היו כרוכים זה בזה עד שלא ניתן להפריד בין הדבקים, אולם עם שפולמוס השילומים שופך אור רב על תהליך המשא־ומתן, לא זו תכליתו.

חיבורים שנכתבו בעברית ובשפות אחרות על תהליך המשא־ומתן נקובים בביבליוגרפיה; מסמכים רבים והערות הסבר בנושא המשא־ומתן מובאים ב״תעודות למדיניות החוץ של ישראל״ לשנים 1950־1953, שיצאו לאור ע״י גנזך המדינה, וכמה מהם ראינו לכלול בספר זה; כן ראינו להביא במדור הנספחים קטעים מזיכרונותיהם המאוחרים של נחום גולדמן, דוד הורוביץ, חיים יחיל ואליעזר פ׳ שנער.

הפרוטוקולים מובאים כנתינתם. אלה מהם שלא נערכו במקורם מובאים בלשון דיבור למעט תיקונים חיוניים. פרטים והסברים על אישים ועניינים מובאים בצמוד לאיזכור ראשון. תוספות העורך ־ בסוגריים מרובעים.

 

*

העמותה למורשת משה שרת אסירת תודה לכל מי שסייע בהוצאת ספר זה לאור. יעמדו על הברכה פרופ׳ יחיעם ויץ על יזימת הכרך וההקדמה ופרופ׳ בנימין נויברגר על אחרית דבר. ד"ר פנחס עופר הרים תרומה חיונית כעורך מדעי בהארות, הערות ועקירת שיבושים. תודתנו נתונה להנהלת גנזך המדינה ולעובדותיו מיכל זפט והלנה וילנסקי, לארכיון מפלגת העבודה ע״ש משה שרת, לארכיון הציוני המרכזי, לארכיון לבון לחקר תנועת העבודה, למכון יד בן־צבי ולמערכת ״קתדרה״ שלידו, ולהוצאות הספרים וויידנפלד וניקולסון, מסדה ושוקן על הרשאות ציטוט. ישאו תודה יעל מדיני ונחמה בר־ניסן על סיוע בהגהה. רנה שרת הייתה שותפה פעילה בבניית הספר לאורך כל הדרך בעריכה, הקלדה, עימוד, הגהה ומפתוח.

 

תל-אביב, אפריל 2007